הניצולה הקטנה

בס”ד

“היום הוא היום שבו נגלה לך את כל האמת… ” אמר אלכס אביה של קלר בחשש.

                                                                 ******

במשפחה שמחה ומאושרת, שני ההורים רחל ודוד זכו לבת קטנה ויפיפייה. הם החליטו לקרוא לה אסתר . אחרי הבשורה המשמחת הגיעה השואה. דוד ורחל ידעו שחייה של אסתר יהיו בסכנה כמו כל היהודים. הם החליטו למסור אותה לשכניהם הגויים, אם הם יסכימו להחביא את ילדתם עד שהכל ייגמר. כשהכל ייגמר הם יבואו לקחת אותה, ואם הם לא יחיו לפחות שהיא, אסתר המתוקה שלהם, תהיה שמורה. שכניהם אלכס ואליס הסכימו לקחת את הפעוטה ולשמור עליה עד שהכל יחלוף. הם לא העלו בדעתם כמה יתחברו לילדה …

אחרי כשלושה חודשים הם התנהגו אל אסתר כאל ילדתם האמיתית הם דמיינו את הצער שיהיה להם אם הוריה האמיתיים יחזרו לקחתה … אליס ואלכס לא יכלו עם העובדה שלא ידעו של מי הילדה באמת, שלהם או לא ,הם החליטו לחכות עוד חודש. הם חשבו שהכל ייגמר עד אז. אם לא יבואו הוריה הם יחשיבו את הילדה כשלהם … אסתר הפכה לקלר, והם עברו לגור במקום אחר. מקום מרוחק מהמקום בו גדלה . היא גדלה וגדלה כשהיא לא יודעת כלום על עצמה ועל הוריה … עד היום הזה, יום הולדתה ה15. אליס ואלכס החליטו לגלות לה את האמת …

קלר לקחה את הידיעה קשה. היא בכתה בלילות ורצתה בכל מאודה סימן או הוכחה כלשהי שהוריה האמיתיים חיים. היא כעסה על אליס ואלכס למה לא אמרו לה את האמת מזמן? למה החליטו לעבור דירה רחוק מהמקום בו התכוונו הוריה למצוא את ילדתם? את השאלות האלה ניסתה לשאול אותם, אבל הם ענו בסירוב או בתירוצים… בלילה היא החליטה לצאת … לברוח מהמקום בו הסתירו את האמת ממנה. היא חשבה לארוז לפני היציאה אבל לא חשה שום חשק לקחת דברים מהבית הזה, רק החשק למצוא את ההורים שלה …

היא פנתה לדלת לקחה את המפתח, ולפתע ראתה פתק: “קלר יקרה, נבין אם ברצונך לברוח. אנחנו מצטערים על שפעלנו כך, אבל עליך להבין שכאשר הורייך ביקשו ממנו לשמור עליך זה היה סיכון גדול בשבילנו. אם היו מלשינים עלינו, או מגלים שאת מוחבאת אצלנו היו הורגים את שלושתנו. הסכמנו לבקשה של הורייך מכיוון שאף פעם לא זכינו לילדים … זכותך המלאה לכעוס עלינו על כך שהסתרנו ממך את העובדה שאת יהודייה וכו’, אבל אנחנו כן מבקשים- אל תברחי, אנחנו נוכל לעזור לך למצוא את הורייך. מצטערים, אלכס ואליס.”

היא התבוננה בפתק, ובצעדים כבדים חזרה למיטתה. באותו לילה היא לא עצמה עין… למחרת בבוקר היא אליס ואלכס עשו מאמצים אדירים כדי לאתר את הוריה של אסתר. הם חזרו לביתם הישן. בינתיים היא נכנסה לבית שלה. שם הכול היה הרוס, רהיטים על הרצפה, על מדף עקום אחד עמדו כמה תמונות שבורות שלה כשהיא קטנטנה. ליד הייתה קופסא. אסתר טיפסה על כיסא ופתחה את הקופסא. נחה שם שרשרת בצורת לב ניפתח. היא פתחה בידיים רועדות וגילתה תמונה שלה עם אמא.

היא חייכה והבחינה בפתק ועליו מספר טלפון. מרוב התרגשות כמעט נפלה מהכיסא. היא רצה לאלכס ואליס והראתה את הפתק… כשש שעות אחר כך נראו באופק שני אנשים רצים, ומהקצה השני ילדה בת חמש עשרה.  משפחת פולק התאחדה מחדש.