חיים נחמן ביאליק

אחד השירים הידועים שכתב חיים נחמן ביאליק הוא: “קן לציפור”

בקיץ של שנת 1891 ביאליק עזב את הישיבה ועבר לאודסה, מרכז התרבות היהודית החדשה בדרום רוסיה. הוא נימשך על ידי המעגל הספרותי שנוצר סביב אחד-העם ושימר את חלומו שבאודסה הוא יוכל להכין את עצמו להיכנס לסמינר הרבנים האורתודוכסי המודרני בברלין. הוא היה חסר פרוטה ולבד. הוא הרוויח למחייתו למשך זמן מה כמורה לעברית, בזמן שהמשיך ללמוד ספרות רוסית ודקדוק גרמני. בתחילה הצעיר הביישן לא היה מעורב בחיים הספרותיים של העיר אבל שירו הראשון “אל הציפור” שיר המביע געגועים לציון, התקבל בברכה בידי המבקרים.
כאשר שמע ביאליק בתחילת 1892 שישיבת וולוז’ין נסגרה, הוא הפסיק את שהייתו בחברת הסופרים באודסה ומיהר הביתה, על מנת לחסוך מסבו הגוסס את הידע שהוא הפסיק את לימודיו הדתיים. כאשר היגע לביתו הוא גילה שאחיו הגדול גם גסס.
האווירה בביתו גילמה בשבילו את הייאוש והעליבות של חיי היהודים בגולה.
ב-1893 לאחר מותם של אחיו וסבו ביאליק נישא למניה אורבוך, ובמשך שלושת השנים הבאות הוא הצטרף לאביה במסחר העצים בקורוסטישב שליד קייב. במהלך הזמן הארוך ששהה בבדידות ביער הוא קרא באופן נרחב. בעסקים לעומת זאת הוא נכשל וב-1897 ביאליק מצא מישרה כמורה בסוסנוביץ ליד הגבול הפרוסי, אך עליבות החיים בפרובינציה דיכאו אותו וב-1900 הוא סוף סוף מצא מישרת הוראה באודסה, שם הוא חי עד 1921 חוץ משנה שבה הוא חי בוורשה (1904) שם הוא היה עורך ספרותי של הז’ורנל העברי “השילוח”. ביחד עם עוד שלושה סופרים עבריים הוא הקים את “מוריה הוצאה לאור” שהדפיסה ספרי לימוד לבתי הספר היהודיים המודרניים. במהלך השנים הללו גדל שמעו של ביאליק וכאשר יצא ספר שיריו הראשון ב-1901 הוא כונה “המשורר של התחייה הלאומית”. ב-1903 לאחר הפוגרומים בקישינב שזעזעו את כל העולם התרבותי ראיין ביאליק את הניצולים מה שהוביל ל”על השחיטה” שבו הוא קרא לשמיים להוציא לאור את הצדק באופן מידי ואם לא אז להרוס את העולם:
“נקמה כזאת, נקמת דם ילד קטן
עוד לא ברא השטן
-ויקוב הדם את התהום!”