המסע לציון

שמי ציון, אני בן 81 שנה וברצוני לספר לכם על ילדותי, משפחתי והמסע שלי לציון.

נולדתי בפרס במשפחה של 11 אחים, אני הבכור מבין האחים.

כל ילדותי סיפרו לי על קדושתה של ארץ ישראל  וירושלים, חלמתי לעלות לארץ ולגור בירושלים עיר הקודש, אך הוריי סרבו לאפשר לי ולכל המשפחה לעלות, מכיוון שהם חששו שיהיה  לי קשה בארץ ישראל עם השפה, מציאת פרנסה, מציאת בת זוג ועוד.

רק אחרי שהתחתנתי בפרס, עם שרה אשתי היקרה הצלחתי לשכנע את הוריי והם נתנו לנו (לי ולשרה) את ברכת הדרך.

כך יצאנו למסע לציון, היציאה מפרס לא הייתה פשוטה, כל משפחתי הצטרפה אלינו למסע הגדול. עלינו לציון במטוס וכל הדרך חשתי התרגשות רבה, בשעת הנחיתה ליבנו דפק בעוצמה ובהתרגשות.

כשנחתנו על אדמת הקודש נישקנו אותה בבכי רב. הייתה לנו מטרה ברורה, לי לאשתי וכך גם למשפחתי המורחבת,  להשתכן אך ורק בעיר הקודש ירושלים .

באותה תקופה, כשעולים חדשים היו מגיעים לארץ היה מגיע אוטובוס שמכריז לאיזה עיר הוא נוסע, העולים החדשים היו צריכים לעלות ולנסוע אתו ולהשתקם בעיר שקבעו להם.

אך אתנו המצב היה שונה, כל חלומי הגדול היה להגיע לירושלים בלבד ,לא היה מקום לפשרות .

כשהאוטובוס שלנו הגיע, הכריזו שהוא מגיע לדימונה וביקשו מאתנו לעלות, אך אני סירבתי בקול תקיף והכרזתי שאנחנו נוסעים רק לירושלים!

אנשים מסביבנו צחקו עלינו ואמרו: “ירושלים היא עיר מיוחדת במינה, אנשים פשוטים כמוכם לא יצליחו להגיע אליה”, חייכתי אליהם ובליבי ידעתי שאכן נצליח להגיע לציון.

כל אוטובוס שהגיע לא הבין כיצד אנו מוותרים על ערים כמו באר שבע, דימונה, טבריה וכו’, אך אנחנו לא ויתרנו.

זה הגיע למצב שאפילו ישנו בשדה התעופה 3 לילות! היינו רעבים, צמאים ומלוכלכים, אך כל זה לא הפריע לנו, במיוחד לא לי, הייתי המאושר בעולם כי אני על אדמת ארץ ישראל . חלום חיי.

לאחר ארבעה ימים הסכימו לקחת אותנו לירושלים עיר הקודש, לשכונה חדשה שנקראת “אזבסטונים” – לגור בקרוואן ללא חשמל וללא מים. מיד הסכמנו, ולא היה לי אכפת שהאמצעים היו דלים,  היינו שמחים, מאושרים ונרגשים.  המסע לציון לא הסתיים, בשבילי הוא רק התחיל מכיוון שאני מעוניין רק לצמוח, להקים משפחה לבנות את ארץ ישראל, לתת את תרומתי למקום שכל ילדותי ונערותי חלמתי וייחלתי לו.

שמי שליו שבו, אני הנכד של גיבור הסיפור- ציון, ציון הוא סבא שלי, כן, סבי האמיתי, סבי הגיבור, השאפתן, החכם והצנוע. הסיפור הוא סיפור ממש אמיתי, בחרתי לכתוב את הסיפור הזה כדי ללמד את כל הילדים, ש”אין דבר העומד בפני הרצון”, יש לכולנו יכולת להגשים את כל משאלות ליבנו, אם רק נתאמץ ונדבק במטרה, בדיוק כמו גיבור הסיפור, סבא שלי, שיבדל לחיים ארוכים.

למרות כל המכשולים והקשיים הוא לא שכח את חלומו הגדול – לעלות לעיר הקודש ירושלים. להקים משפחה לתפארת ולתרום רבות למדינה שהוא כל כך אוהב.

אני מקווה שהסיפור יעודד ילדים לחלום רחוק ועוד יותר יעודד אותם לעשות הכל כדי להגשים את חלומותיהם.