כפר גלים:

כפר גלים הוא כפר נוער חינוכי, השוכן בגבולה הצפוני של מועצה אזורית חוף הכרמל, במבואות העיר חיפה. הכפר ממוקם למרגלות רכס הכרמל, סמוך לחוף הים התיכון.

הכפר הוקם בשנת 1953, כחלק מהמפעל ההתיישבותי שהתקיים לאחר קום המדינה. מטרתו העיקרית של הכפר כאשר הוקם, הייתה לשמש כמרכז לחינוך והכשרה של תלמידי האזור, ברוח ערכי העבודה, החקלאות, הדמוקרטיה והסובלנות, וכן ההגשמה וההתיישבות.

מאז הקמתו התחנכו ולמדו בו אלפי תלמידים מיישובי האזור וחניכים רבים מרחבי הארץ. הכפר מנוהל על ידי המועצה האזורית חוף הכרמל.

בכפר פועלת פנימייה חינוכית, הקולטת והמשלבת תלמידים ממגוון אוכלוסיות מרחבי הארץ, המבקשים להתחנך מחוץ לביתם. נוסף על כך, במקום בית ספר אזורי שש-שנתי “גלים” (חטיבת ביניים ובית ספר תיכון), אליו מגיעים תלמידי היישובים הצפוניים של המועצה האזורית, וכן חניכי הפנימייה שבכפר.

בכפר פועל משק חקלאי לימודי-חינוכי, ללמידה וחקר של תלמידי בית הספר והפנימייה. השילוב של התנסות וחוויה של התלמידים בענפי המשק השונים, נועד לאפשר חינוך לערכים כגון עבודה, אחריות וקשר בין האדם לסביבתו. ענפי המשק החקלאי כוללים רפת, חממה, מחלבה, נוי וסביבה, פינת חי ומטעים (בעיקר בננות).

בכפר מופעלת מכללה להנדסאים צעירים (כיתות י”ג ו-י”ד), בשיתוף עם חיל האוויר, ובה מסלול לימודים לתואר “הנדסאי בתחומי החשמל, אלקטרוניקה, מחשוב ובקרה”. בוגרי המכללה יכולים להשתלב לאחר מכן בשירות צבאי בחיל האוויר בהתאם להכשרתם.

קיבוץ החותרים:

החותרים הוא קיבוץ של התנועה הקבוצתית המאוחדת השוכן בחלקו הצפוני של מישור חוף הכרמל, סמוך לטירת כרמל ומשתייך מוניציפלית למועצה האזורית חוף הכרמל.

ראשיתו של הקיבוץ בשנת 1942, בפלוגת עבודה שקבעה משכנה בקריית חיים. בשנת 1948 התיישבו חברי הקבוצה בבתי המושבה הגרמנית הנטושה נויהרדוף, כ-5 ק”מ צפונית ליישוב הקבע, אליו עברו בשנת 1952.

שמו של הקיבוץ נובע מן השאיפה לעסוק בדיג ימי, וזה אכן היה אחד ממקורות הפרנסה שלו בשנותיו הראשונות. מקור פרנסה אחר היה כריית זיפזיף, תחום בו עסק הקיבוץ, כנטען, עוד לפני קום מדינת ישראל, ובמשך שנים רבות, עד קרוב לשנת 2000, נמנה עם קבוצה מצומצמת של ישויות שזכו לזכויות מיוחדות‏.

בראשית שנות ה-2000 קרס קיבוץ החותרים כלכלית ובמרץ 2002 אושר לו הסדר נושים על פיו תואגד ענף החקלאות של הקיבוץ כתאגיד עצמאי בשותפות בשם “החותרים חקלאות”‏.

כיום, אחרי שהקיבוץ עבר תמורות רבות במבנהו הארגוני והכלכלי, עדיין קיימים בו ענפי חקלאות (לול, בננות וגידולי שדה שונים) אף שרוב החברים והתושבים מתפרנסים ממגוון מקצועות שונים, בתחום היישוב ומחוצה לו. כן נמצא בהחותרים מפעל “רשת-או-פלסט”, המייצר שקיות פלסטיק ורשתות לשימושים שונים.

מגדים:

מושב מגדים נוסד ב-15 באוגוסט 1949 כמושב דתי ונקרא בתחילה “צפון עתלית” ו”עתלית ב'”. מקימיו היו 96 משפחות עולים, רובן ממרוקו וחלק נוסף מאלג’יריה, מצרים, טורקיה וספרד,  בנוסף, חברו למשפחות העולים אחות מוסמכת בשם סרינה שעלתה אף היא ממצרים ומדריך חקלאי בשם יצחק לרנר מהישוב תל חנן  (כיום שכונה בעיר נשר), כשבראשם עמד מייסד המושב, הסופר אליהו אזולאי.

באפריל 1958 הוקמה במקום ספרייה תורנית.‏ במרץ 1960 סוכם עם הסוכנות היהודית על סיוע שיוענק למושב שתושביו התקשו להתפרנס. בין השאר נקבע שהסוכנות תיטע פרדס בשטח 250 דונם עבור המושב.‏ על אף הסיוע והליווי מטעם הסוכנות, התעכבה התאוששותו של המושב עוד שנים אחדות.‏

בשנות ה-90 של המאה ה-20. הוקמה בחלקו הצפוני של המושב הרחבה קהילתית ובה גם שכונה לבני המושב.

ענפי המשק העיקריים במושב הם מטעי בננות, גידולי שדה, לולים וצאן.

במרכז המושב עובר נחל מגדים ומצפון לו נחל ספונים, שני ערוצים שראשיתם בהר הכרמל סמוך לבית אורן, בדרכם לים. מול המושב מתנשא על רכס ההר מצוק מגדים.

ממערב למושב מצויים שני תלים ארכאולוגים. בדרום נמצא תל סחר, שצורתו ריבוע בשטח כ-4 דונם ושיפוליו בנויים כמדרגות רחבות. על התל נמצאו חרסים המעידים על יישוב בתקופה הפרסית והרומית, שרידי מבנים וגתות חצובות בסלע.

כחצי קילומטר צפונה מתל סחר נמצא תל קרעה, המכונה גם תל מגדים. חפירות שנערכו בו בשנות ה-60 חשפו שרידים של יישוב שהתקיים במקום לסירוגין בתקופת הברונזה, ובו כלי חרס המעידים על מסחר שניהל עם קפריסין. היישוב נחרב כמה פעמים ויושב מחדש בתקופה הפרסית, ההלניסטית והרומית-הבינטית.

בית אורן:

בית אורן הוא קיבוץ מתחדש במרכז רכס הכרמל, בתחום המועצה האזורית חוף הכרמל.

שמו סמלי ובהוראה שאולה, בעקבות הכתוב בישעיהו: “לִכְרָת לוֹ אֲרָזִים וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן וַיְאַמֶּץ לוֹ בַּעֲצֵי יָעַר נָטַע אֹרֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל”, לציון יערות האורן, הגדלים בסביבתו.‏

נכון ל-2010, מתגוררים ביישוב כ-400 תושבים, מהם 220 חברים ו-180 תושבים.

גרעין המייסדים של היישוב הוקם ב-1934 והורכב מחברי הבחרות הסוציאליסטית יוצאי פולין ורוסיה. חברי הגרעין עברו הכשרה במגדיאל וב-1 באוקטובר 1939 התיישבו בח’ירבת שאלאלה הנמצאת כקילומטר ממקום הקבע שיועד להם. בתקופה זו סללו דרכים לכוון עתלית ולכוון הגבעה שנועדה להתיישבותם (תל זערור). במקביל החלו בבניית בתים ולול לקראת התיישבותם במקום. הקבוצה עברה לבית אורן באוקטובר 1940. בעת הקמתו הוא היה היישוב היהודי היחיד בכרמל. ובהמשך הצטרפו אליו קבוצות וגרעיני הכשרה נוספים.

הקיבוץ שימש כבסיס אימונים של ארגון “ההגנה”. ב-1945 סייעו חברי הקיבוץ למבצע פריצת מחנה עתלית לחילוץ מעפילים ממחנה המעצר.‏בקיבוץ קיים אתר הנצחה לצנחני היישוב שנספו במלחמת העולם השנייה, וכן פסל “הציפור הפצועה” של הפסלת חנה אורלוף לזכרם של שלושת הצנחנים תושבי בית אורן ויגור שנספו באסון מעגן ב-1954.

בשנת 1961 שקע הקיבוץ בחובות גדולים. הקשיים הכלכליים שנמשכו שנים רבות גררו גם קשיים חברתיים, עד למשבר חריף שעבר הקיבוץ ב-1987, בעקבותיו עזבו אותו רבים מחבריו הוותיקים.

ב-1995 הפך בית אורן לקיבוץ מתחדש. לאחר שבשנת 1987 עבר משבר כלכלי חריף. מאז עבר המשק הפרטה והוא פועל בשיטת התקציב  הדיפרנציאלי.

ב-2 בדצמבר 2010 פרצה שריפה באזור עוספיא שבכרמל, אשר התפשטה לשטח קיבוץ בית אורן וסביבתו. בתים בשכונה הדרומית נשרפו ותושבי הקיבוץ נאלצו להתפנות.‏ב-3 בינואר 2011 החלה הקמת שכונת קרווילוות שמיועדת לאכלוס זמני של תושבי הקיבוץ שבתיהם נשרפו.