עבודת שורשים על שי חגאג

חלק ראשון על עצמי

שם פרטי

קוראים לי שי.

משמעות השם שי הוא מתנה והמשמעות מהתנ”ך הוא תיאור למעשים של בני ישראל כשהביאו מנחות, הקריבו קורבנות ועשו זבח לאלוהים.

הורי החליטו לקרוא לי שי מכיוון שלאחר שתי בנות, הורי רצו שיהיה להם גם בן.  וכשנולדתי החליטו לקרוא לי שי כי הייתי מתנה בשבילם.

שם משפחה

מקור שם משפחתי הוא בערבית. הוריו של אביו נולדו בתוניס שנמצאת בצפון אפריקה. חג’ שבערבית זה עלייה ברגל למקום קדוש וחג’אג’ פירושו לעלות פעמיים למקום קדוש ברגל.

תאריך לידה

תאריך יום הולדת הלועזי שלי: 4.10.2008. תאריכי העברי הוא ה’ בתשרי. נולדתי ביום שבת בבית חולים רמב”ם בשעה עשר בבוקר.

סיפור על לידתי: אמי הייתה בטיול עם משפחתה בדליית אל כרמל. היא הייתה צריכה ללכת לבדיקות שגרתיות בגלל שהיא הגיעה בהיריון לשבוע ארבעים.

אחרי הבדיקות הרופאים אמרו שיש לה התחלה של “היפרדות שלייה”.

היא נאלצה להישאר בבית חולים ואושפזה באותו יום אחר הצהריים.

ביום שבת בבוקר הרופאים נתנו לאמא שלי זירוז ללידה. לאחר חצי שעה ראו שיש ירידה בדופק שלי ולכן לקחו את אמא שלי לניתוח קיסרי.

בגלל התפרים אמא שלי הייתה צריכה להישאר בבית החולים עוד חמישה ימים. נולדתי בשבוע הארבעים ועוד יומיים, בין ראש השנה ליום הכיפורים.

משקלי לאחר הלידה היה 3.216 קילוגרמים.

הזיכרון המשמעותי האחרון שלי מהילדות היה שכשנכנסתי לגן חובה. לגן זה קראו גן תפוז.

ביום הראשון בגן ראיתי את כל הילדים בוכים ורק אני לא בכיתי כי התרגשתי ללכת לגן. בגן הכרתי את חבריי הטובים היום: עידן , רון ויהונתן שהייתי חבר טוב שלו מגיל שנתיים.

את דוד פגשתי בכיתה א’1 בבית הספר היסודי “יזרעאליה”. כמה ימים לפני כיתה א’ ראיתי את המורים שלי כשהייתי בבריכה עם המשפחה והחברים שלי.

ראיתי את המחנכת החדשה שלי, רחל שוורץ ועד היום היא מלמדת את כיתות א’. היא הייתה מחנכת מאוד טובה ונחמדה ואהבתי ללמוד אצלה.

המורה השנייה שפגשתי היא איילה המורה למדעים שיצאה לפנסיה לפני כמה שנים.

את גיא, פגשתי מאוחר יותר כשהוא הצטרף אלינו לכיתה כשהיינו בכיתה ה’.

גיא היה כל השנים בכיתה המקבילה בבית הספר היסודי.

אבני דרך

מגיל שנה עד גיל ארבע התחנכתי בגן חלום כל טף שהיה גן פרטי ושם הכרתי את יהונתן.

מגיל ארבע עד חמש הייתי בגן דוכיפת ומגיל חמש עד שש הייתי בגן תפוז שבו הכרתי את רון ועידן.

הדבר הכי זכור לי מהיסודי הוא סיום כיתה ו’. יום זה היה ממש מיוחד. בא אלינו צייר גרפיטי שהראה לנו ציורים ואפילו אנחנו השתמשנו בספריי צבע כדי לרסס על הסקיצה שהוא עשה.

יש לי חולצה שהמורים והחברים מהשכבה כתבו לי עליה ברכות לסיום היסודי ועד היום החולצה הזאת נמצאת אצלי בארון וכל פעם שאני פותח את הארון שלי אני נזכר בכל החוויות מהיסודי.

הרגשתי מאוד מוזר כשעליתי לכיתה ז’. לא חוויתי שינוי בין היסודי לבין החטיבה מכיוון שהיינו חודש בקפסולות ולא הכרתי את כל הכיתה החדשה ולאחר חודש יצאנו ללמידה קבועה בזום ודבר זה היה לי זר ומאתגר להסתגלות. לאחר תקופה ארוכה חזרנו לקפסולות ותוך שבוע היינו בכיתה עם כל התלמידים.

רציתי ללמוד באליאנס בגלל ששמעתי שמלמדים באליאנס בצורה מאוד יסודית וטובה, כל חבריי הטובים רצו לבוא ללמוד פה ורצינו להמשיך ללמוד ביחד גם בחטיבה ובתיכון.

השנה הכרתי חברים חדשים בכיתה. התחברתי במיוחד לעידו, סתיו ורותם. אני משחק איתם משחק במשחקי מחשב ובנוסף אנחנו משחקים פינג פונג ולפעמים נפגשים בבריכה בימי שישי.

חוגים ותחביבים

אני משתתף בחוג כדורסל ופינג פונג. יש לי פעמיים בשבוע אימוני כדורסל ופעם אחת בשבוע אני משחק פינג פונג בחוג עם רותם.

לחוג כדורסל אני מקדיש יותר זמן וגם משחק ומתאמן בספורטק.

הייתי רוצה לפתח את חוג פינג פונג בגלל ששנה שעברה הייתי בחוג זה ומאוד אהבתי אותו. גם בבניין שבו אני גר היה לנו שולחן שבו הייתי משחק עם רון עד שהוא נשבר. היום אני חוסך כסף כדי לקנות שולחן חדש. אני כבר הגעתי לחצי מהיעד שלי וכאשר אני אצליח להגיע למטרה אני אהיה מאוד שמח.

אני אוהב לשמוע מוזיקת ראפ כדי להעלות לי את מצב הרוח או לתת לי מוטיבציה.

האוכל האהוב עליי הוא סושי ומאכלים אסייתיים.

.

מקום מגוריי

נולדתי בשכונת נווה שאנן, שם אני מתגורר מאז ועד היום. בתיה הראשונים של שכונת נווה שאנן הוקמו בימי העלייה הרביעית ולאחר קום המדינה היא גדלה והתפתחה באופן משמעותי. אוכלוסיית שכונת נווה שאנן מורכבת כיום מתושבים כמעט מכל מגזרי החברה הישראלית, ומונה נכון לשנת 2008 37,800 תושבים.

אחיותיי היו קוראות לי אח מגניב עוזר ולפעמים גם מציק. אני ואחיותיי צוברים המון חוויות בבית, ובטיולים עם המשפחה.

אחותי שיר אומרת עליי שאני אח חכם ונבון, אוהב לעזור כשצריך ויודע להודות בטעויות שאני עושה ולומד מהם.

אחותי טל אומרת עליי שאני אח מגניב, כיפי, יודע לעזור ולתמוך כשצריך.          גם כשאנחנו רבים בסוף אנחנו משלימים מהר מאוד.

הוריי אומרים עליי שאני ילד נבון, מקסים, בעל ערכים, טוב לב, עוזר תמיד בבית ושאוהבים להיות בחברתי. הם אומרים שיש לי קליטה טובה בתחום הריאלי שאני משחק היטב כדורסל ואוהב לשחק במחשב.

אני חושב שאני בן אדם נבון וחרוץ. תמיד אוהב לעזור לחברים ומשפחה שצריכים עזרה.

אני מקווה שאני ומשפחתי נמשיך לבלות ולצבור עוד חוויות מהנות ביחד, לטייל בארץ ובעולם ושנמשיך לתמוך אחד בשני תמיד.

חלק שני אני ומשפחתי

אמא שלי מירב חגאג

שם פרטי: מירב

מקור השם מירב: בזמן ההיריון של סבתי היא שתתה המון מים וכשילדה את אמי היא קראה לה מירב שזה קיצור של מים רבים.

שם משפחה: צבר (מזרחי).

מקור שם המשפחה: סבי שינה את שם משפחתו ממזרחי לצבר. סבי מספר ששם המשפחה מזרחי לא היה השם המקורי. כאשר אביו עלה מעיראק אמרו לו וליתר העולים לשנות את שם משפחתם ל”מזרחי” למרות ששם המשפחה של סבא רבא היה “בן יוסף”. מאחר שסבי נולד בארץ והרגיש שייך לה, שינה את שמו לצבר, כאמור.

השורשים של אמי: בולגריה ועיראק.

אמי נולדה ב- 25.05.1971  בבית חולים ”בתר” שבחיפה.

לאמי יש שני אחים: ירון הגדול ממנה בשנה ואמיר הקטן ממנה ב- 7 שנים.

אמי גדלה בקריית אליעזר ברחוב אלנבי שבחיפה.

זהו בית קטן בעל שלושה חדרים. בבית גרו חמישה נפשות: אמי ושני אחיה, סבי וסבתי.

דרך המרפסת היה ניתן לראות נוף של המון עצים, ואם מסתכלים למרחק רואים את הים.

אמי מספרת שבילדותה לא היו להם מותרות כמו היום. היו להם מעט משחקים, ולא כל מה שהיו רוצים היו מקבלים.

אחד מזיכרונות אמי שסבי קנה טלוויזיה צבעונית וזו הייתה חוויה לראות תוכניות בצבע לאחר שהתרגלו לראות בשחור לבן.

היא למדה בבית ספר יסודי ”דרור”, בחטיבת הביניים ”רעות” שכיום הוא בית ספר לאומנויות ובתיכון עירוני א’.

אמי בילדותה מאוד אהבה לנסוע על סקטים והיא הייתה בחוג סקטים.

שם הם התאמנו על כל מיני תרגילים ובצעו הופעות קבוצתיות.

אמי הייתה אוהבת לשחק עם ילדי השכונה בחוץ במשחקים כמו: קלאס ,סימני דרך, תופסת ומחבואים.

לפעמים הם היו בונים מחנה על אחד העצים.

המשחקים בעבר היו משחקים חווייתיים בחוץ ופחות בבית.

אמי מספרת שפעם לא היו מפונקים כמו היום והיו הולכים ברגל לכל מיני מקומות וגם לבית הספר שהיה מרוחק כרבע שעה ברגל ממקום המגורים.

בגיל 18 בשנת 1989 אמי התגייסה לצבא ושירתה בחיל האוויר בקריה      בתל-אביב.

היא שירתה במקום סודי שנקרא הבור של חיל האוויר בתפקיד מזכירה של סא”ל שהיה מפקד יחידת מחשבים בחיל האוויר.

אמי מספרת שהשירות בצבא היה חוויה והיא נהנתה מכל רגע.

אחרי השחרור היא עבדה בחברת מחשבים על מנת לחסוך כסף לטיול בחו”ל וכן למדה הנהלת חשבונות במכללה למנהל .

היא נסעה לאירופה יחד עם אבי לטיול של חודש אחרי הצבא ומאוד נהנתה.

אחרי שחזרה עבדה באופן זמני בחברת ”אלסינט” במת”ם.

באוקטובר 1994 אמי התחתנה עם אבי והחלה ללמוד במכללת גורדון- הוראה לגיל הרך-מסלול גננות.

לאחר 4 שנים היא סיימה את לימודיה והחלה לעבוד בגנים העירוניים בחיפה כגננת משלימה.

כיום אמי מנהלת גן חובה ברמת בגין ברחוב ווטסון.

אבא שלי שלומי חגאג

שם פרטי: שלומי

מקור השם: אבי קרוי על שם סבא רבא שלו – שלמה.

שם משפחה: חג’אג’

מקור שם המשפחה: חג’אג’- משמעות השם: חג’ פירושו בערבית עלייה לרגל למקום קדוש. חג’אג’- פירושו פעמיים .

אבי שלומי נולד בתאריך 04.07.1969 בעיר חיפה בבית חולים רמב”ם      .

לאחר הולדת אבי עברה משפחתו להתגורר בחיפה בשכונת הדר ברחוב שבתאי לוי 11, אבי מספר שזו היה בית גדול עם חמישה חדרים.

בתקופת הילדות של אבי כל המשפחות באזור היו משפחות יהודיות.

כיום רוב המשפחות אשר מתגוררות באזור הינם משפחות ערביות. כמו-כן ”צצו” הרבה חנויות מסחר.

לאבי יש 5 אחים ואחיות: 2 אחים: אפריים ואילן ו-3 אחיות: יהודית ,דבורה וסוזן. בילדותו משפחתו אהבה מאוד לטייל בארץ.

מכיוון שמשפחת אבי הייתה גדולה אז אביו קנה טנדר גדול מאוד וכל שנה היו נוסעים למשך שבוע לכינרת, טיולים לים המלח, ירושלים ,מפלים ונחלים ברמת הגולן .

גני הילדים אשר אבי היה בהם היו באזור המגורים.

אבי למד בבית הספר חיה זיו ברחוב הגפן מכיתה א’ ועד כיתה ד’.

בכיתות ה-ו’ לאחר סגירת בית ספר חיה זיו עבר אבי ללמוד בבית הספר ליאובק ברחוב גולומב.

התחביב של אבי מכיתה ד’ היה מוסיקה. אבי למד בחוג מוסיקה במועדון גנים ברחוב שדרות בן גוריון.

בתקופת הילדות היה אבי מופיע בתהלוכות העדלאידע בפורים, ובטקסי יום הזיכרון והעצמאות.

בחטיבת הביניים והתיכון למד אבי במגמת מכשור ובקרה בבית ספר בסמ”ת שבחיפה.

בשנת 1987 התגייס אבי לצבא ושירת בחיל האוויר בבסיס רמת דוד במקצוע חשמלאי מטוסים.

לאחר סיום הצבא בשנת 1991 למד אבי בטכניון במגמת חשמל.

בשנה האחרונה ללימודים עבד אבי במשך שנה במפעל אלוני.

בשנת 1994 אבי התחתן עם אמי באולמי ”תפארת דניאל.”

משנת 1995 ועד לפני חודשיים אבי עובד במשרד תכנון חשמל ותקשורת בחיפה (תל הנדסת חשמל).

כיום אבי עובד במשרד התכנון (רפי כהן).

אחותי שיר חגאג

שם: שיר חגאג

אחותי נולדה ב-17.07.1999

אחותי נולדה בבית החולים ציון שבחיפה.

גיל:21

תחביבים: לשמוע מוזיקה.

אחותי שיר היא האחות הבכורה במשפחה.

שיר גדולה ממני בתשע שנים.

כיום שיר השתחררה משירותה הצבאי בחיל האוויר, ועתידה ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה.

אחותי טל חגאג

שם : טל חגאג

אחותי נולדה ב-03.08.2003

אחותי נולדה בבית החולים ציון שבחיפה

גיל: 17

תחביבים: לשמוע מוזיקה ולהיפגש עם חברות.

אחותי טל היא האחות האמצעית במשפחה.

טל גדולה ממני בארבע שנים.

כיום אחותי טל נמצאת בכיתה י”ב בעוד 20 ימים תסיים אחותי 12 שנות לימוד.

מוריס סבי מצד אבי

סבא מוריס נולד בשנת 1937 בתוניסיה בעיר מט’ור. לאביו קראו שלמה ולאמו קראו מרסל סיטבון. לסבי היו 6 אחים: 4 בנים ו- 2 בנות. (מרגו ,יוסף, אלברט, מאיר, לולה, רוז’ה.)

כאשר הייתה מלחמת העולם השנייה הוא ומשפחתו ברחו לשדות ולהרים על מנת להתחבא מהגרמנים. אחיו הגדולים עבדו עבודת פרך אצל הגרמנים.

סבי למד בבית ספר צרפתי: הם למדו מ- 08:00 עד 11:00, הלכו לאכול צהריים בבית וחזרו לבית ספר ללמוד משעה 13:30 עד 16:30. בימי ראשון וחמישי היה להם חופש מלימודים ובימים האלה הם הלכו ללמוד תורה.

סבי למד בבית ספר זה עד גיל 13. הוא היה משחק עם חבריו ב”גוגואים “

)חרצן של מישמש(. הם היו משחקים ונהנים ממה שהיה.

מצבם הכלכלי היה בינוני, לא היה שפע, הסתפקו במועט ולמדו להסתפק במה שיש.

בטוניס היהודים היו חיים בקבוצות ובשכונות בנפרדות מן הדתות האחרות.

המקצועות העיקריים של היהודים באותה תקופה היו: ספרות, נגרות ,קצבות, פחחות ועוד.

מוסדות להשכלה גבוהה היו מעטים ורק האנשים מהמעמד הגבוה היו רשאים ללמוד בהם.

אחיו הגדולים מאיר ואלברט עלו לישראל בשנת 1949 כדי לעשות צבא.

בשנת 1950 סבי ומשפחתו עלו לארץ. הם גרו במחנה אוהלים ליד נתניה (בית ליד). הם קבלו שם מעט מזון (אורז, שעועית, מרק, לחם, מרגרינה ,ריבה) ולא היה להם הרבה אוכל.

הם עברו לעכו העתיקה וגרו בבית ישן מאד קרוב לחומות עכו. בגיל 14 סבי עבר לקיבוץ כפר הנשיא בגליל עליון על יד ראש פינה. כשנה סבי היה בקיבוץ שם עבד בלול תרנגולות, היה גם שליח כביסה ורכב על פרד. אחרי שנה חזר להוריו בעכו ועבד במפעל צינורות כמתלמד חשמל .

בשנת 1957 הוא חזר לתוניס כדי להתחתן עם בת דודתו ז’קלין. לאחר החתונה הם עלו יחד לארץ כזוג נשוי .

סבי וסבתי התחתנו בתאריך: 13/02/1957. החתונה התקיימה בתוניסיה בעיר מט’ור. ערב לפני החתונה סבי וסבתי הזמינו את המשפחה לביתה של סבתי וחגגו באכילת מאכלי תוניס ועוגות. בערב זה הם עשו חינה.

יום למחרת סבי וסבתי התחתנו בבית כנסת אצל הרב בנוכחות חברים ובני משפחה. סבי וסבתי מספרים שהם התרגשו מאד לפני חתונתם .

אחרי ברכת הרב כל האורחים ביציאה הלכו לרחבה בבית הכנסת ושם אכלו עוגות ומאכלים טעימים. היה מנהג לתת לכל אחד שהולך הביתה שקית ובתוכה שקדים עטופים בסוכר (דרז’ה).

סבי ז”ל נפטר : ב- כ”ח באדר תשע”ח (15.03.2018)

ז’קלין סבתי מצד אבי

סבתי ז’קלין נולדה ב- 03/04/1940 בתוניסיה בעיר מט’ור.

סבתי מספרת שבעבר לא היה למשפחה שלהם הרבה כסף והנשים לא הלכו לבתי חולים כדי ללדת אלא ילדו בבית בעזרת מיילדת.

סבתי נולדה בבית בעזרת מיילדת. הן היו ארבע אחיות והיא נולדה שנייה (אנני, ז’קלין, ריז’ין, מרים).

בשנת 1942 הגרמנים נכנסו לצפון תוניסיה (מלחמת העולם ה- 2). בזמן ההפצצות אנשים היו בורחים מהבתים לשדות. סבא רבא שלי לקח את משפחתו לעיר אחרת שם היה שקט יותר. בעיר הזאת הרבה ילדים חלו במחלת טיפוס. אחותה הבכורה של סבתי אנני חלתה במחלה הזו ולקחו אותה לבית החולים. אחרי כמה ימים היא נפטרה בבית החולים.

אחרי המלחמה היא למדה בבית ספר צרפתי מעורב (בנים ובנות). הם היו לומדים מ- 08:00 עד 11:00 ואז חוזרים הביתה לאכול. מ- 13:30 חוזרים ללמוד עד שעה 16:30 ואז חוזרים הביתה. בימי ראשון וחמישי הם לא היו לומדים. סבתי למדה בבית ספר זה עד גיל 12.

לאחר מכן היא למדה תפירה אצל דודתה. בגיל 16 היא הכירה את סבי מוריס ובגיל 17 הם התחתנו.

תוך שבוע הם עלו לארץ ישראל. לקחו אותם באוניה עד מרסיי שבצרפת .

שם הם נשארו שבועיים במחנה “קנדרנס” (מרכז מעבר) ולאחר מכן המשיכו להפליג באוניה במשך שבוע ימים עד שהגיעו לנמל חיפה. לקחו אותם למעלות ושם הם גרו בצריף במשך שנה וחצי. סבתי מספרת שבלילות היה מפחיד להסתובב שם.

הם עברו לבית בעכו על מנת להתקרב למשפחתו של מוריס סבי. נולדו להם ארבעה ילדים בעכו ולאחר מכן עברו לגור בחיפה בשכונת הדר ושם נולדו להם שני ילדים ביניהם אבי שלומי.

כאשר הבת הצעירה סוזן הייתה בכיתה א’ סבתי התחילה לעבוד בבזק .

היא עבדה שם כטכנאית טלפונים עד גיל 54. כיום סבתי גרה בחיפה ,בשכונת נווה שאנן כדי להיות בקרבת הילדים והנכדים. יש לה 19 נכדים ,ושבעה נינים והיא מאד מאושרת. לפעמים סבתי וסבי באים לבקר ולשמור על הנכדים ולפעמים כל המשפחה מתאספת בחגים ובשבתות .

אני מאד אוהבת את המאכלים התוניסאיים שסבתי מבשלת כמו:

קוסקוס, בולט, “אוכל שחור” ועוד.

סיפור עלייתם של סבי וסבתי מצד אבי

לאחר חתונתם של סבי וסבתי שקרה שבשנת 1957 הם החליטו לעלות לארץ מהעיר תוניסיה לעיר מרסיי הם המתינו במרסיי עוד שבועיים כדי להגיע לתחנה האחרונה שלהם ארץ ישראל.

הסיבות לעלייה:

הם החליטו שהם רוצים לבנות את ביתם ולגדל את ילדיהם בארץ ישראל.

פוגרומים, מהומות, השחתת ציוד, אלימות כנגד היהודים, כששמעו שיש בישראל מהומות.

נפתח גל עלייה לארץ ישראל, דבר שעודד את היהודים לעלות לארץ ישראל. משפט נפוץ שהיה קיים: “בשנה הבאה בירושלים.”

סבא מספר שההפלגה לארץ ישראל ארכה כשבוע ימים. ההפלגה הייתה קשה משום שהוא סבל ממחלת ים, בחילות, סחרחורות ולאורך ההפלגה הוא שכב וחיכה עד אשר הם יגיעו לארץ ישראל.

כאשר עגנה האונייה הם ירדו בשמחה ונסעו במשאיות לעיר מעלות בצפון.

שם הם התגוררו במעברה. במקום היו צריפי פח (פחונים) ושם התגוררו.

באותו יום דאגו לצרכיהם: למיטות, שמיכות, קופסאות שימורים, לחם ועוד. לא היה חשמל ומים חמים ובחורף היה קר מאד. המיטות היו מיטות מתכת עם מזרן דק ולא היו נוחות. לא הייתה להם עבודה מסודרת. אחרי כחודש ימים סבא מוריס התחיל לעבוד במשתלת כברי .

אחרי שנה וחצי הם עברו להתגורר בעכו ליד משפחתו של סבי וגרו בבית בנוי מבלוקים עם גג בטון ולא גג מפח כמו הפחונים.

סבי מצא עבודה במפעל קריית הפלדה בעכו.

בשנים 1970-1958 נולדו להם שישה ילדים – שלושה בנים ו- שלוש בנות:

יהודית, אפריים, דבורה, אילן, שלומי (אבי), סוזן.

בשנת 1967 סבי יצא למילואים ואז פרצה מלחמת ששת הימים. הוא נשלח למלחמה בטנקים (בסוריה ובמצריים).

בשנת 1969 כשהבית בעכו היה מאד קטן, סבי ומשפחתו עברו להתגורר בחיפה בשכונת הדר ברח’ שבתאי לוי. הוא המשיך לעבוד בקרית הפלדה בעכו ועבד מאד קשה על מנת לפרנס את משפחתו. בשנת  1992 הוא יצא לפנסיה כשהיה בן 60. כיום הם מתגוררים בשכונת נווה שאנן ומאד מאושרים במשפחתם (ילדים, נכדים ונינים).

נחום סבי מצד אמי

סבי נולד ב- 07/06/1941 לפני קום המדינה.

הוא נולד בארץ ישראל (בעיר חיפה), רחוב ראש פינה.

בגיל 6 סבי התייתם מאביו ואימו נשארה לטפל בו ובשלושת אחיו.

אביו של סבי נהרג במסגרת העבודה מפיצוץ סלעים לפני בניית בית.

עד כיתה ג’ סבא נחום למד בחיפה בבית הספר “נצח-ישראל.”

לאחר מכן בגלל שלאימו היה קשה לטפל ב-4 ילדים אז סבי נשלח לפנימייה (מוסד ”אהבה”) בקריית ביאליק.

סבי חי שם עם עוד ילדים במשך כל השבוע ושם הם למדו שיחקו וגם אכלו.

בגיל 14 העבירו אותו ועוד שניים מחבריו לקיבוץ מעוז חיים בעמק בית- שאן שם התקבל לכיתה ח’ ולמד שם עד כיתה י”ב. זו הייתה תקופה מאוד יפה בנעוריו שכללה לימודים וכמובן עבודה בענפי המשק השונים.

סבי עבד במשק בענף הלול. הוא היה איש הטכני של הלול שכלל חלוקת תערובת לעופות, עבודה במדגרה וטיפול בתקלות בענף זה.

בכיתות י’, י”א, י”ב סדר היום התנהל כך:

שבועיים עבודה בלבד ולאחר מכן חודש לימודים בלי עבודה.

לאחר סיום כיתה י”ב הייתה מסיבת סיום (הופעה למשק),ולאחר מכן סבי התגייס לצבא.

סבי שירת בחיל החימוש כמחסנאי טכני בתפקיד שמקבלים חלקי חילוף של רכבים, טנקים ועוד ומעבירים למכונאי שיתקן. הוא שירת בצבא במשך שנתיים וחצי .

לאחר סיום השירות התקבל לצי הסוחר (צי ימי). בזמנו היו אוניות נוסעים והוא עבד על אוניית הדגל ”שלום” בתפקיד מחסנאי טכני.

ההפלגות היו מחיפה לארצות הברית). ההפלגה ארכה כשבועיים עד שהגיעו לניו-יורק(. אחרי 3 וחצי שנים סבי התפטר מצי הסוחר.

באותה תקופה סבי שינה את שם משפחתו ממזרחי לצבר. סבא מספר ששם המשפחה מזרחי לא היה השם המקורי. כאשר אביו עלה מעיראק אמרו לו וליתר העולים לשנות את שם משפחתם ל”מזרחי”, למרות ששם המשפחה של סבא רבא היה “בן יוסף”. מאחר שסבא נולד בארץ והרגיש שייך לה, שינה את שמו לצבר, כאמור .

בשנת 1968 סבי הכיר את סבתי מרגלית ובשנת 1969 הם התחתנו.          לאחר חתונתם סבי עבד 7 שנים בבית מסחר (מכירת כלים חשמליים).

לאחר מכן סבי התקבל למפעל כימי שנקרא “דשנים וחומרים כימיים”. שם הוא היה מחסנאי טכני (בשנת 1977- 1999) ולאחר מכן יצא לגמלאות בגיל 58.

נולדו לסבי ולסבתי 3 ילדים: הבכור ירון נולד בשנת 1970, מירב אמי נולדה בשנת 1971, אמיר נולד בשנת 1978.

סבתי מגי (מרגלית) מצד אמי

סבתי, בת בכורה נולדה ב- 31/01/1947 להוריה:

אהרון וברטה, בבולגריה בעיר סופיה.

בשנת 1948 בהיותה בת שנה וחצי עלתה עם הוריה לארץ ישראל.

סבתי מספרת שהיא לא זוכרת את העלייה לארץ ישראל מכיוון שהייתה מאד קטנה אך היא זוכרת שאמה בילדותה ספרה לה שהם עלו לארץ באוניה.

בתקופה מסוימת סבתי ומשפחתה גרו באוהלים בכפר סבא ומשם הם הגיעו לחיפה.

ב- 06/07/1952 נולדה אחותה זהבה.

בחיפה סבתי הייתה בגן חובה ומשם עלתה לכיתה א’ בבית הספר יסודי ”מרכז”. בבית ספר זה היא למדה עד כיתה ח’ ומשם עברה לבית הספר תיכון ”בית הפקיד” שבו למדה עד כיתה י”ב.

סבתי התגייסה לחיל הקשר שם היא עבדה בחדר מיוחד עם מכונות

גדולות שנקראות טלפרינטר שתפקידן לקבל מידע חשוב ולהחזיר מידע ותשובה.

לאחר הצבא היא עבדה בנמל כפקידה בהנהלת חשבונות.

בתקופה זו סבתי הכירה את סבי נחום וב- 19.06.1969 הם התחתנו.

שנה לאחר מכן בשנת 1970 נולד להם הבן הבכור ירון.

בשנת 1971 נולדה מירב (אמא שלי).

בשנת 1978 נולד אמיר.

במהלך השנים סבתי עבדה כמטפלת במעונות לגיל הרך של נעמ”ת.

כיום סבתי מרגלית וסבי נחום עדיין גרים בקריית אליעזר, הבית שבו אמי גדלה בילדותה.

לסבתי יש שם חיבה בשם מגי שהוא קיצור לשם של סבתי מרגלית.

סבתי קרויה על שם סבתא שלה מרגריטה

חלק שלוש הקשר הרב דורי

אני בחרתי במשימה השנייה מכל שלושת המשימות אני בחרתי במשימה גלגולו של חפץ.

החפץ שעבר אצלנו מדור לדור במשפחה הוא: עלי ומכתש.

עלי ומכתש הם כלים המשמשים לטחינה, כתישה או מעיכה וערבוב של אבקות ומשחות.

העלי הוא מוט כבד שצורתו מעין אלה והמכתש הוא כלי קיבול שצורתו מזכירה קערה.

במשפחתי השתמשו בכלים אלו לטחינת תבלינים כגון: פלפל שחור ,פפריקה וכו .’

אופן השימוש בכלים הוא הנחת החומר המועד לכתישה במכתש והכאתו באמצעות העלי.

באופן מסורתי, כלים אלו עשויים עץ קשיח, שיש, חומר, ונחושת, העלי והמכתש במשפחתנו עשויים מנחושת.

סבתא רבא שלי לואיז קבלה את המכתש והעלי מאמה, וכך גם סבתי ז’קלין קבלה אותם מסבתא רבא שלי לואיז כאשר היא התחתנה עם מוריס סבי בתוניס.

החפץ עבר במשפחה מדור לדור, בת שהתחתנה הייתה מקבלת את הכלים האלו מאמה.

החפץ כיום כבר לא נמצא בשימוש, החפץ נמצא עוד אצלנו בבית ולפעמים כאשר אנו פותחים את הארון אנחנו יכולים לראות את העלי והמכתש.