ניל סדקה – מוסיקאי זמר ויוצר

ביוגרפיה אישית

ניל סדקה הפך במהלך השנים ל”מוסד אמריקאי” כמוסיקאי – גם ככותב וגם כזמר

יש לו קריירה מוסיקלית של יותר משישים שנה, והיה אחד מאבני היסוד של מוסיקת הפופ, החל משנות ה-50. ניל סדקה הפך לסופרסטאר בינלאומי וממשיך להופיע עד היום.

הוא כתב ביצע והפיק אין ספור שירים אהובים על קהלים בינלאומיים ומהווים השראה.

ניל סדקה נולד ב- 13 במרץ 1939 בארה”ב, להורים יהודיים, אב יוצא תורכיה ואם מפולין. הוא תמיד היה אומר, שהוא תוצר של קיבוץ גלויות –  אבא ספרדי ואמא

אשכנזייה.

השבחים שהוטחו על ניל סדקה היו רבים. סדקה הוכנס להיכל התהילה כפזמונאי, ואפילו נקרא רחוב על שמו בברוקלין, וקיבל כוכב בשדרת התהילה בהוליווד.

ניל סדקה קיבל את פרס מפעל חיים של סמי קאהן מהאקדמיה הלאומית למוסיקה פופולרית, ומוענק ליחידים, כהוקרה על הישגיהם הבולטים בכתיבת שירים

במהלך הקריירה שלו זכה ניל סדקה לפרסים רבים נוספים כמו:

פרס גינס על שירו (האם זה הדרך) “אמרילו”, כסינגל הנמכר ביותר של המאה ה-21 בבריטניה, שיר שבוצע במקור על ידי טוני כריסטי בשנת 1971

סדקה נשוי יותר מחמישים  שנה לאשתו, לבה, ולהם שני ילדים: הבת דארה היא אמנית הקלטות וסולנית בפרסומות טלוויזיה ורדיו, והבן מארק הוא תסריטאי מצליח בלוס אנג’לס. לניל יש שלושה נכדים, נכדות תאומות אמנדה ושרלוט, ונכד, מייקל.

בהשראת נכדיו, הוציא ניל את “Waking Up is Hard to Do”, אוסף של להיטים שלו שהומצאו מחדש כשירי ילדים. בנו עיבד את השיר “Waking Up is Hard to Do”. בעקבות זאת יצאה סידרת ספרים המבוססת על שירים אלה.

ניל חגג השנה את יום הולדתו ה -80, 60 שנה כמופיע וקיבל תואר דוקטור לשם כבוד ממכללת מורביאן בבית לחם, פנסילבניה. הוא מהווה סמל לכתיבת שירים ועדיין  “שחקן פעיל” שממשיך להופיע , לנגן ולשיר  את להיטי הפופ המהוללים שלו לקהלים שנמכרו ברחבי העולם.

דרכו המוסיקלית

כבר בגיל 8 החל ניל סדקה את דרכו המוסיקלית, כמאזין למוזיקה קלאסית, שתעצב אותו למוזיקאי שהוא היום. כשהיה בן תשע החל ללמוד לנגן בפסנתר. הוא למד בבית הספר היוקרתי למוזיקה “ג’וליארד”.

בגיל 16, ארתור רובינשטיין הצביע עליו כפסנתרן הטוב ביותר של בתיה”ס התיכוניים בניו יורק.

ניל שקל להמשיך ללימודי דוקטורט במוזיקה, אבל בסופו של דבר בחר להיות יוצר מוסיקלי גם ככותב שירים וגם כמבצע.

כבר בהיותו בתיכון ובעידודם של חבריו וכחלק מהאימונים המוסיקליים שלו , החל לבצע מוסיקת רוק אנד רול. הוא הקים להקת Doo-Wop The Tokens, בה היו שני סינגלים שהפכו ללהיטים.

בהמשך  החלה השותפות שלו עם הווארד גרינפילד, שהפכה לאחת השותפויות הפוריות ביותר לשירי מחצית המאה העשרים, שמכרה כארבעים מיליון תקליטים בין השנים 1959-1963.  כשהם יחד עם יוצרים נוספים כמו ניל דיימונד , קרול קינג פול סיימון הפכו למרכז עולם הפופ של אותם ימים.

כוכבו של ניל סדקה זינק לאחר שקוני פרנסיס הקליטה את “קופידון הטיפש” שלו.

שיר נוסף שניל סדקה והווארד גרינפילד כתבו הפך גם הוא לקלאסיקה שקוני פרנסיס שרה את השיר ב- 1960, Where the Boys Are, שהפך להיות להיט הגדול ביותר שלה.

כוכבים נוספים של אותן שנים שרו מלהיטיו שהגיעו לצמרות טבלת הזמר של שנות ה-60, והפכו להיות חלק, עד היום, מהקלאסיקה העולמית של שירי שנות ה-60 , כמו ” Oh Carol ”  (על היוצרת והזמרת קרול קינג, שכנראה היה מאוהב בה)

קרול קינג, גם יהודייה, כמו ניל סדקה, למדה באותו בי”ס עם סדקה ואחת מהיוצרות והזמרות המובילות של שנות ה-60 כתבה שיר פארודיה, כתגובה לשירו עליה, את השיר : “Oh Neil”

ניל סדקה היה מכונת להיטים שעד היום מהווים נוסטלגיה מענגת לשנות ה-50 60 וה-70 בין להיטיו :

Calendar girl” “,” השטן הקטן “,” יום הולדת שמח מתוק שש עשרה “,” הבא ליד למלאך “ו”התפרקות קשה לעשות” ועוד…..

שנת 1964 היותה מפנה במוסיקת הפופ עם ההשפעה של הביטלס על המוסיקה העולמית.

למרות ההשפעה של הביטלס, ניל סדקה הצליח להמשיך לכתוב להיטים לזמרים כמו פרנק סינטרה (השנים הרעבות), אלביס פרסלי (סוליטייר), טום ג’ונס (“איש הבובות”), The Monkees (When Love מגיע דופק ליד דלתך), והממד החמישי (עובד על דבר גרוב).

סדקה זכה להצלחה  עצומה גם בבריטניה עם הוצאת שלישיית האלבומים המוערכים “Emergence”, “Solitaire” ו- “The Tra-La Days Are Over”. אלבומים אלה משכו את תשומת ליבו של אלטון ג’ון, שהחתים את סדקה בלייבל החדש שלו, Rocket Records, והחזיר את סדקה לקהל האמריקני שלו.

שנות ה-70 מסמלים קאמ ביק של ניל סדקה.

שני האלבומים שהוקלטו עבור “הגב של סדקה” ” בשנת 1974 ו- “The Year Hungry” בשנת 1975, הפכו לאלבומים הנמכרים ביותר בעולם.

על הקאמבק שלו בישרו שני שיריו בשיתוף עם פיל קודי; “Bad Blood” וה”צחוק בגשם “, שניהם מגיעים למקום הראשון במצעד המוזיקה. השיר “פירוק – קשה לעשות” שוחרר מחדש בעיבוד מחדש כבלדה בשנת 1975, יצר היסטוריה בכך שהפך לשיר הראשון שהוקלט בשתי גרסאות שונות על ידי אותו אמן שהגיע למקום הראשון.

שירים נוספים שלו הופכים ללהיטים גדולים.

בשנת 1995 ניל לקח הפסקה מהלחנת שירי פופ ופנה למוזיקה קלאסית לראשונה מאז ימיו בג’וליארד. התוצאה הייתה “סדאקה קלאסית” עטורת השבחים, שם ניל לקח מנגינות קלאסיות של שופן, רחמנינוב, צ’ייקובסקי, שומן ופוצ’יני ועיצב מילים מקוריות לכל קטע.

לאורך הקריירה ארוכת השנים ניל הופיע רבות בטלוויזיה: ב”סאטרדיי נייט לייב” ואחרות, הופיע כשופט אורח בתוכנית  “אמריקן איידול “, ואומנים חדשים ביצעו להיטים שלו (קליי אייקן שבצע את “סוליטייר” של ניל) , והחזירו שוב את קרנו שהפך לאחד הסינגלים הנמכרים ביותר בשנת 2004 והציג את ניל לדור חדש של מעריצים.

כאמור, בשנים האחרונות ניל חזר לשורשיו הקלאסיים, והלחין את הקטע הסימפוני הראשון שלו “Joie De Vivre”, ואת הקונצ’רטו הראשון שלו לפסנתר “Intermezzo Manhattan”. ניל הקליט את היצירות האלה עם תזמורת הפילהרמוניה של לונדון באולפני האוויר המפורסמים בלונדון.

“מנהטן אינטרמצו” יצא באלבום האולפן “הניל האמיתי” בשנת 2013, כשניל הוא הסולן.

אין ספק שניל סדקה הוא אחד הכישרונות הגדולים במוסיקת הפופ שהשפיע גם כזמר ויוצר גם על אומנים וגם על קהלים שונים בעולם כולו שמתרפקים על שיריו עד היום.