שנת המצוות שלי

יונה בוגלה:

(1908–1987) היה מחנך ואיש ציבור יהודי-אתיופי, שימש כמנהלה של רשת החינוך

החינוך
של ביתא ישראל באתיופיה, ופעל רבות למען עלייתם של יהודי אתיופיה לארץ ישראל.
על דמותו ופועלו של יונה בוגלה סיפר לנו בנו השני, זכריה זאודו בוגלה*, שחי ומתגורר
בישראל.
את אביו מכנה זכריה בוגלה "מנהיג ציוני ביבשת אפריקה".  אביו נולד לדבריו בעיר גונדר
שבאתיופיה, ובצעירותו היה רועה צאן. רק בשעות הערב ישב ולמד קרוא וכתוב באמהרית אצל
הכהן הגדול יחד עם צעירים נוספים בני גילו. בשנת 1923, בהיותו בן 13, נשלח אביו לארץ
ישראל ולמד בבית הספר "תחכמוני" בירושלים. את מסעו הלימודי המשיך בגרמניה, ולאחר מכן
בשוויץ ובפריז. בשנת 1931 חזר בוגלה לאתיופיה כדי ללמד בבית הספר היהודי הראשון שנפתח
באדיס אבבה על ידי ד"ר יעקב פיטלוביץ ופרופ' תאמרת עמנואל.  במקביל רכש השכלה גבוהה
ושלט ב-12 שפות שונות.
עם כיבוש אתיופיה על ידי האיטלקים בשנת 1935 התגייס בוגלה לצבא האתיופי ונלחם בחזית
הצפון עד שנת 1936. כשנכבשה עיר הבירה אדיס אבבה הוא חזר לעסוק בהוראה, אך עד מהרה
מצא עצמו בין כתלי בית הכלא עקב צו מעצר שהוצא נגדו על ידי האיטלקים. הוא הצליח לברוח
מהמעצר, והסתתר באזור וולגה בצפון המדינה.
בשנת 1941 התחיל לעבוד במשרד החינוך האתיופי בתור מנהל מחלקת התרגום והמתרגם
הראשי של הקיסר האתיופי. באותה תקופה, ממשיך זכריה בוגלה, החלו המסיונרים הנוצרים
להרחיב את פעילותם בקרב היהודים. אביו הבין את גודל הסכנה וצורך השעה, והחל להתכתב עם
ד"ר פיטלוביץ ועם נשיא מדינת ישראל דאז,  יצחק בן צבי,  וביקש את עזרתם בהצלת יהדות
אתיופיה.
בשנת 1953 התפטר אביו מעבודתו במשרד החינוך, ובסיועה של הסוכנות היהודית פתח בית ספר
יהודי בעיר אסמרה באתיופיה. חלק מתלמידי בית הספר נשלחו בהמשך לכפר הנוער "כפר בתיה"
בישראל, שם הוכשרו לעסוק בהוראה, ושבו לאתיופיה כדי ללמד בבתי ספר היהודים שהקים
אביו בכפרים השונים. סך הכול הוקמו ביוזמת אביו 27 בתי ספר יהודים ברחבי אתיופיה.
החזון העיקרי של אבי, משתף זכריה בוגלה, היה להעלות את אנשי קהילת ביתא ישראל לארץ
ישראל. מצבם הכלכלי והחברתי של בני הקהילה באותה תקופה הורע מאוד עקב האנטישמיות
שהתגברה. ואולם, הדרך להגשמת חזונו לא היתה קלה ונתקלה בהתנגדות מבית ומחוץ. למרות
זאת לא אמר אביו נואש. הוא  יצר קשרים עם יהודי העולם שבאו לבקר בכפרים היהודים וגייס
אותם למאבק העלייה. הוא אף הקים מושבה חקלאית על גבול סודאן אתיופיה בה קיווה לרכז את
רוב בני הקהילה, על מנת שיחצו בבא העת את הגבול ויגיעו לישראל.

בשנת 1979, מספר זכריה, מצבם של יהודי אתיופיה היה חמור ביותר: רוב מנהיגי הקהילה
ובהם מורים שחזרו מישראל נעצרו ונכלאו, וצעירים רבים אף הוצאו להורג. חלק מבני העדה
הפכו לפליטים ונדדו מכפר לכפר. בני הקהילה היו על סף יאוש. משכך, החליט אביו  לעלות
לישראל יחד עם אשתו ובתו כדי שיוכל לפעול משם ביתר שאת למען לכפר. בני הקהילה היו על סף יאוש. משכך, החליט אביו  לעלות
לישראל יחד עם אשתו ובתו כדי שיוכל לפעול משם ביתר שאת למען העלאת יתר בני הקהילה
לארץ. הוא נפגש עם ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ועם ראשי מוסדות יהודים, נסע לכנס של
מנהיגי יהדות צפון אמריקה במונטריאול ונשא  שם נאום מרגש על מצבה של העדה. בלשון
נחרצת  תבע מכולם לקבל ההחלטה חד משמעית שתאפשר עלייה המונית של יהודי אתיופיה.
דבריו המרגשים נשאו פרי ומספר חודשים לאחר מכן החל מבצע ההצלה של יהודי אתיופיה דרך
סודאן. בשנת 1984 קרם עור וגידים "מבצע שלמה" – מבצע להעלאת יהודי אתיופיה לארץ
ברכבת אווירית (ובשנת 1991 לאחר מותו של בוגלה מבצע נוסף, "מבצע שלמה").
אבי זכה לראות את חלומו מתגשם, מספר זכריה בהתרגשות, ונטל חלק פעיל בעלייה ובקליטת
העלייה.
יונה בוגלה נפטר באוגוסט 1987בגיל 79 ונטמן בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים,
סמוך לקברו של יצחק בן צבי, נשיאה השני של מדינת ישראל. על שמו של בוגלה נקראו מוסדות
חינוך שונים בארץ (בית-ספר הדרים ע""ש יונה בוגלה ברחובות ועוד), ואף נקראו על שמו
רחובות בערים רבות בארץ
2. מה שהופך אותו לדמות מופת בעיני זה שהוא עזר לכל כך הרבה אנשים להגיע לארץ הקדושה
ארץ ישראל ודבק שני זה שהוא אף פעם לא ויתר וגם כשהוא היה בכלא הוא לא ויתר ולא
התבייש לבקש עזרה
3. החיבור שלי לדמות זה שאני מאוד מתחבר לאישיות שלו והגדולה שלו לעזור להרבה מאוד
אנשים ואני גם רוצה להיות כמוהו להיות חכם ולעזור לאנשים
4.מעשה ראשון זה הגדולה שלו לעזור להרבה אנשים מעשה שני זה שהוא לא ויתר אף פעם
והיו לו המון רגעי משבר בחיים והוא לא ויתר דבק במטרה

מה שממש מפריע לי באזור המגורים שלי זה שהרחוב פשוט מלוכלך וזה משגע
אותי כי אני לא מבין מה הבעיה של אנשים לזרוק לפח את הזבל שלהם למה
ללכלך את הסביבה שלנו וזה גם לא משנה אם זה סתם חתיכת נייר וגם אם זה
שקית זבל ענקית צריך לשמור על הסביבה שלנו
ואני בעצמי הייתי יכול לגייס כמה אנשים לקחת כמה שקיות זבל ולנקות את
הרחוב

בשנה האחרונה השתנו אצלי הרבה מאוד דברים אבל מה שלפי דעתי השתנה
אצלי הכי הרבה וגם תפס יותר משמעות זה תחום הכדורגל אני מרגיש ששנה
שעברה אני פחות התמדתי בזה וזה היה סתם משהו לכיף שיעביר את הזמן
והשנה אני יותר מתמיד ולומד שיטות משחק ולומד איך למסור את הפס הנכון
או את הבעיטה המדויקת ולומד איך לשחק בשיתוף פעולה והיום אני מרגיש
שאני הרבה יותר מתמיד ומשקיע בזה מאשר בשנה שעברה