ספר הדרכה: התמודדות עם התלבטויות וסערות רגשיות

              התלבטות הינה מושג אשר מבטא את הקושי הנפשי להכריע,              סוג של התחבטות, היסוס, תעייה.

ההתלבטות יכולה להיווצר בכל שאלה ובכל תחום כאשר ההכרעה קשה!

סערת רגשות הינה אָגִיטַצְיָה.

אגיטציה מאופיינת בתסמינים חופפים שמקורם במתח נפשי ובחרדה. נוסף לכך, נוכל להבחין כי ישנם תופעות של תנועות עצבניות, חזרתיות, לא רצוניות וחסרות מטרה, במצוקה נפשית לעיתים חריפה ובאי שקט.

אגיטציה יכולה להיראות אצל ילדים בחזרתיות הלוך וחזור, תנועות ידיים עצבניות, תנועות בלתי נשלטות של הלשון ואזור הפה, הסרת בגדים ולבישתם מחדש ופעולות נוספות.

במקרים קיצוניים התנועות העצבניות עלולות להזיק לסובל מהן, כדוגמת תלישת עור או שערות, נשיכת השפתיים בחוזקה וכדומה.

סערות רגשיות מוגדרות כחלק מקשיי התנהגות אשר נובעים בדרך כלל מחוסר ביטחון, מכעס, מהרגשת דחייה, מפגיעה ברגשות, מתסכול ומקשיי ריסון וויסות. רגשות אלו עלולים לנבוע מקשיים בכיתת החינוך (קשרי חיברות) ומקשיים אצל הילד עצמו ובקשר שבין הילד לדמות החינוך במסגרת החינוכית. 

* קשיים אצל הילד- בעיות שפה, ילד מגושם ובעל קשיים בתחום המוטוריקה העדינה, ילד עם הפרעות קשר והיפראקטיביות וילד עם בעיה בויסות תחושתי.

*קשיים רגשיים- קשיים מסיבות משפחיות, קשיים הנובעים ממודל התנהלות של המשפחה השונה מהמקובל במערכת החינוכית וקשיים הנובעים מקשיי שליטה וריסון אצל הילד עקב קושי של ההורים להציב גבולות.

*קשיים בקשר בין הילד לדמות החינוך- קושי של הילד להישמע לדמות החינוכית, קושי בחיבור בין הילד לדמות החינוכית.

מכך שבעיית רגש אצל ילדים הופכות לעיתים קרובות לבעיות התנהגות בשל הקושי של אותם ילדים להפנים נורמות חברתיות, לקבל מרות וגבולות ונטייה לתגובות לא פרופורציונליות.

התלבטויות נראה אצל ילדים, אשר עומדים בפני לבטים שונים, מכך שהן תלויות גיל, סטטוס (מעמד), מצב סוציו-אקונומי משפחתי, מצב בריאותי אך ככלל, התלבטויות בילדים יצוצו בעיקר בתחום החברתי- סביבת הלימוד-בית הספר

וסביבה החוץ ביתית שהינה הבית- המשפחה הקרובה.

כל ילד מגיע עם מערכת ערכים והתנהגויות שונה מהבית ועליו להתאים את עצמו לסביבה בה נמצא בכדי שלא יימצא חריג ומנודה.

בתחילה נבין כי קיימים מספר רכיבי מפתח המסייעים ביצירת מערכת יחסים חיובית בין הילד לדמות החינוכית, ובהם:

1. תמיכה הדדית- הילד נמצא לא פעם במצבים שהכישלון אפשרי בהם, החוויה הדינמית של הלמידה והגדילה המשותפת היא חיונית. הצוות החינוכי יאפשר לילד לחוש כי הוא חשוב ולהיות חשוב.

2. יחס חיובי- הדבר מושג ע”י יחסי גומלין מוגברים והיכרות אישית עם יתרונותיו ואתגריו של רעהו. הדבר מעניק לילדים לזכות בהערכה על ייחודיותם ואישיותם המורכבת.

3. מחויבות- קשיים קצרי טווח נפתרים ע”י נחישות והבנה להשיג מטרות שהוסכם עליהן בדרך הדדית.

4. עידוד ושבח- תגמלו ושבחו את כל הילדים לעיתים קרובות (הדבר ישפר ויחזק את ביטחונם העצמי).

5. אמפתיה- חשוב להבין את עולמם הרגשי של הילדים, האמפתיה עשויה להיות הגשר אל עולמו הפנימי של הילד.

בניית מערכת יחסים כרוכה בסביבה חיובית:

1. חיוכים- חיוכים אישיים של אישור וקבלה (אני רואה אותך ומעריך אותך).

2. קירבה- ילדים זקוקים לבסיס בטוח מבחינה רגשית, שממנו יוכלו לצאת ולחקור

3. מגע- רוב הילדים נהנים מחיבוקים (לילדים גדולים, די במגע קל). היו רגישים למשמעותו של המגע בעיני ילדים שונים.

4. מלים- המילים חשובות בכל גיל. הקפידו שנימת קולכם תתמוך בדבריכם וכך גם שפת גופכם.

5. רגשות- התייחסו לרגשות כאל דבר חשוב. פגיעה ברגשות חשובה לא פחות מפגיעה גופנית

ראשית העקרונות והשיטות להתמודדות עם משברים:

ככל שהתלמיד זוכה לתמיכה רבה יותר במהלך המשבר/קושי וגם לאחר מכן, כך הילד מתמודד עמו טוב יותר והתחושת מצוקה רגשית מעטה יותר. שהרי הקשים לא צפויים ולא ניתן להתכונן לקראתם, כתוצאה מכך, הילד חווה רגשות כמו אשמה וכעס, יחד עם עצב וחוסר אונים.                                             

לכן הכי חשוב שיהיה לילדים עם מי לשוחח על הדברים.

העזרה הראשונית שנעניק לילדים:

*להציע תמיכה רציפה בכל עת.

*כאשר משוחחים עם הילד, לחפש פרטים ‘מדוייקים’: היכן התרחש הדבר? מה לבשת? הדבר יכול לעזור לילד להתמקד בהיבטים קטנים של המצב הטראומטי, שהילד יכול להתמודד עמם.

*לעבוד על ההיבטים אשר מטרידים את הילד יותר מכל.

*לחלק תמיד כל מטלה שעל הילד לבצע למטרות קטנות, שהילד יכול להתמודד איתם. להתקדם מן ההיבטים החמורים פחות של הבעיה להיבטים החמורים יותר.

*לוודא כי הילד זוכה לתמורה על מאמץ מינימלי וכי זה ביכולתו של הילד.

*אמפתיה, הינה דרך מרכזית להבנת עולמם הרגשי של הילדים.

חינוך לאמנות כדרך להתמודדות עם התלבטויות וסערות רגשיות:

*הדמות החינוכית תציע לילד החווה סערה רגשית 2-3 פעילויות אפשריות שבהן יוכל להשתלב.

*שילוב של הילד בקבוצה קטנה, ליצירה של עבודה בחומר (פלסטלינה, חימר) או עבודה בגרוטאות. העשייה המשותפת גורמת לחיבור חברתי אשר דרכו הילד מתנסה במצבים בהם נדרשת ממנו היכולת לוויסות רגשיי ושליטה עצמית. (חשוב מאוד לפיתוח הילד והתמודדות עם המציאות החברתית)       

נוסף לכך, עבודה בקבוצות קטנות יכולות ליצור השפעה ושינוי חיובי ברמת החרדה של הילד, שיפור במיומנויות חברתיות וגם גורמת לאווירה טובה לילדים בעלי בעיה רגשית ומתח.

*הדמות החינוכית תאפשר לילד לבטא את המחשבות והרגשות באמצעים לא מילוליים (ציור, יצירה ואף משחק).

*משחק התקשרות שממוקד בילדים-הדמות החינוכית תספק לילד מגוון רחב של חומרים שונים (פלסטלינה, חומרי יצירה, חומרים לבנייה..)

*לעודד את הילד לעשות מתוך הרגשתו הפנימית, מתוך מה שמטריד אותו.     הילד מתנהל בדרך אימפולסיביות שהרי מכך הילד יוצר בדרך הטבעית והטובה ביותר באותו הרגע.

*הדמות החינוכית לא תציב מגבלות על היצירתיות של הילד שהרי המטרה לקדם את האוטונומיה של הילד ולא לעכב או לדכא. 

*התנועה משמשת בבסיסה ככלי להגברת רגשות של אמון וביטחון עצמי, הנחשבים בסיסיים ללמידה ולהתפתחות ומכך הדמות החינוכית תאפשר לילד להיות בתנועה (אולי לעשות הליכה קטנה בחוץ, או לקשקש על הדף, אולי לגזור דפים ולהדביק..)

*לתת לילד שימוש במגוון ערוצים אמנותיים כמו אמנות פלסטית, ציור אינטואיטיבי, פיסול, תנועה, מוסיקה- כאמצעי לביטוי רגשות אשר בכוחו לקדם איזון רגשי. 

מכך שאומנות היא הדרך הטובה ביותר לוויסות רגשי, כיוון שהאמנות מעודדת יצירתיות ומצליחה לעקוף את רוב ההגנות אצל הילדים.