תלמידי כיתה ה2 יוצאים למסע בפרשות השבוע

פרשת בחוקותי/לינוי אמויאל

פרשת בְּחֻקֹּתַי היא הפרשה העשירית והאחרונה בספר ויקרא. בשבת פרשת בחוקותי מסיימים את קריאת התורה של ספר ויקרא, ונוהגים לקרוא בסיומו “חזק חזק ונתחזק”.

 עיקר הפרשה הוא פירוט של הברכות והקללות, שנקרא גם “פרשת התוכחה”. בחלק זה יש תיאור של השכר והעונש שיהיו לבני ישראל אם ישמרו את מצוות התורה או אם לא ישמרו אותן.

הברכות קצרות יחסית, ואילו הקללות מפורטות מאוד ומתוארות בהדרגה ובהחמרה  עד העונש החמור ביותר – הגלות, שמטרתה  לאפשר לארץ ישראל להשלים את שנות השמיטה שלא קוימו כראוי על ידי העם.

אבל גם הקללות מסתיימות בהבטחה – ”ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים… וזכרתי להם ברית ראשונים“,כלומר, שה’ אף פעם לא עוזב אותנו.

בפרשת בחוקותי יש  נסים. אבל לא על נסים על-טבעיים כמו שאנחנו מכירים מיציאת מצריים אלא על נסים הנסתרים. מהם הנסים הנסתרים? התורה אומרת שאם עם ישראל ישמור את התורה ויקים את המצוות כמו שצריך, אז הגשמים ירדו בעתם והארץ תתן את יבולה וגם יהיה שלום בארץ. זה ממש נס! למה? כי השמים והארץ וכל הטבע מתנהגים בהתאם למעשים שלנו. הנסים האלה הם נסים נסתרים. מי שלא יודע, חושב שהטבע מתנהג כרגיל. אבל אנחנו יודעים שהכל מושפע ממעשינו ומהמצוות שלנו. אז שנזכה לקים את התורה כראוי, ולהתברך בכל הברכות!

תמונה

פרשת בהר/נועה אפטר

 מי יודע באיזה שנה אנחנו נמצאים? אז אני אגיד לכם אנחנו נמצאים בשנת שמיטה.

 ואיפה השם ציווה את עם ישראל על השמיטה? בתחילת פרשת בהר.

הנושאים העיקריים בפרשה הם: כמו שאמרנו השמיטה. עניין היובל. ואיסור עבודה זרה בארץ ישראל.

שמיטה-השם מצווה את עם ישראל לא לעבוד עבודה חקלאית בשדה ולקיים שנת שבתון

בשנה השביעית שנאמר” שש שנים תזרע שדך… ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ.”

עניין היובל-השם מצווה שכל ארבעים ותשע שנה ובשנה החמישים תהיה שנת יובל. כלומר

התחלה חדשה “וקראתם דרור בארץ לכול ישביה”.

איסור עבודה זרה בארץ ישראל-השם אוסר לעשות אלילים ופסל ומצבה וגם אוסר לעבוד

ולהשתחוות להם.

אני בחרתי להתמקד דווקא בנושא איסור עבודה זרה בארץ ישראל, שמוזכרת בסוף הפרשה

פרק כו פסוק א. האיסור נאמר דווקא בפרשה הזו שקשורה לעניין עבדים שנמכרים לנוכרי.

שהעבדים לא יאמרו לעצמם בגלל שהמנהל שלי הוא גוי ועובד עבודה זרה אז גם אני יכול

לעבוד עבודה זרה לכן בא הפסוק לאסור עבודה זרה.

הגמרא  במסכת קידושין בתלמוד מספרת שהפרשיות האלו נכתבו  דווקא בסדר הזה

שבהתחלה השם הזהיר על השביעית ואם אדם נכשל בזה סופו למכור את מה שיש לו בבית

 ואז התורה  ממשיכה  לעניין מכירת מכר שאם לא חוזר בו בסוף מוכר את ביתו וככה

ממשיכה התורה דבר גורר דבר עד שמוכר עצמו לעבד לגוי  ובגלל זה בא האיסור על עבודה

זרה שלא יחשוב שאם הוא עובד אצל גוי והגוי עובד עבודה זרה אז גם לו מותר.

תודה רבה על ההקשבה.

פרשת אמור/ ברק שרמן

פרשת השבוע היא פרשת אמור, הפרשה השמינית בספר ויקרא.

נושאי הפרשה הם: דיני הכוהנים, עבודת הכהן הגדול, דיני קורבנות וחגי ישראל.

מתוך מגוון נושאי הפרשה בחרתי להתמקד בדיני הכוהנים.

״ויאמר ה׳ אל משה אמור אל הכוהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו״ (ויקרא כ״א, א)

בפרשה זו ה׳ מצווה את הכוהנים להישאר טהורים כל הזמן ולא  להיטמא, כיוון שהם משרתים בקודש ושליחים של ישראל. אחד האיסורים החלים על כהנים הוא איסור להיטמא למת. הטומאה יכולה להיות על ידי  מגע, משא ואוהל. כלומר, הכהן יכול להיטמא כאשר הוא נוגע במת, נושא את המת או שוהה בחדר או באוהל עם המת, או עובר מעל המת.

רש״י אומר שלכהן מותר להיטמא למת רק אם הוא מקרבה ראשונה, כמו: בן, בת, אב, אם, אח ואחות לא נשואים ואישה.  גם כיום, שאין בית המקדש ואין עבודת הקורבנות וכולנו נחשבים טמאי מת, הכוהנים חייבים לשמור על כללי טהרה, מפני שקדושתם קדושת עולם. לכן גם בזמננו, אסור לכהן להיכנס לתוך ארבע אמות של מת או קבר. לכהן הגדול הנמצא בדרגת קדושה גבוהה יותר אסור להיטמא למת בשום מצב.

לסיכום: מדיני הכוהנים אנו למדים כי ככל שאדם נמצא בדרגת קדושה גבוהה יותר מוטלת עליו אחריות רבה יותר לשמש לדוגמה ומופת לשאר העם.

פרשת קדושים/עלמה שנון

פרשת קדושים היא הפרשה השביעית בספר ויקרא.

הפרשה פותחת ב”וידבר ה, אל משה לאמור: דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש ה” אלוהכם”.

הנושאים המרכזיים בפרשה הם-

1. ה” אומר לעם ישראל שהוא האלוקים שלהם
2. הקרבות קורבנות
3. ציווי שה” מצווה את עם ישראל
4. מצוות הקשורות לארץ
5. איסור הקרבה למולך שזו סוג של עבודה זרה.
6. מצוות העומר

אני בחרתי להתמקד במצוות התלויות בארץ.

מצוות התלויות בארץ אלה מצוות הנוהגות רק בארץ ישראל. אסביר לכם למה הכונה במצוות התלויות בארץ לעומת מצוות שהן חובת הגוף.

הכלל שנקבע הוא שכל מצווה שהיא תלויה בארץ, כלומר שעניינה מתחיל מתוך עבודת האדמה, נוהגת רק בארץ ישראל ושייכת למצוות התלויות בארץ. זאת לעומת מצווה שחובתה מתחילה מגוף האדם (ונקראת חובת הגוף), נוהגת בכל מקום.

זה פירוט המצוות התלויות בארץ שמפורטות בפרשה-

1. המתנות שנותנים לכוהנים וללווים למשל- ביכורים שמביאים לכוהנים בבית המקדש.
2. הפרשת חלה: כאשר מכינים בצק צריך להפריש חתיכה לכוהנים
3. תרומה גדולה: צריך להפריש לכהן מהיבול.
4. מעשר ראשון: נותנים עשירית ממה שנותר מהתרומה של הכהן הגדול

ללוויים.

5. תרומת מעשר: הלווים נותנים עשירית מהתרומה שהם קיבלו לכוהנים.

הנושא הבא הוא מתנות לעניים . יש שלושה סוגים של מתנות לעניים –

1. לקט
2. פאה
3. שיכחה

ועכשיו הגענו לנושא האחרון שהוא קדושת הארץ וזה אומר:

1. כלאי זרעים – איסור להכליא שני זנים שונים, ואף לשתול שני מינים שונים
2. מעשר שני – הפרשת עשירית מכל התוצרת שנותרה אחרי מתן תרומות ומעשרות ואכילתה בירושלים (או מכירת התוצרת ושימוש בכסף לרכישת תוצרת טרייה עם ההגעה לירושלים). בשנים הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית למחזור השמיטה.
3. מצוות שמיטה – איסור על עיבוד אדמה וקצירת פירותיה שנה תמימה פעם בשבע שנים. בשנה זו יש מצווה לאכול מפירות הארץ כי יש בהן קדושת שביעית , אבל צריך להקפיד לא לעבוד את האדמה ולתת להם לגדול
4. יובל – החזרת כל האדמות לבעליהן פעם בחמישים שנה.

לסיכום, גם היום יש לשמור על קדושת הארץ . השנה אנחנו בשנת שמיטה – שביעית וצריך לשים לב שקונים ירקות ופירות ממקום ששומר על כך.

פרשת תזריע/מיכאלה רהב

פרשת השבוע היא תזריע מתוך חומש ויקרא.

הנושאים המרכזיים המוזכרים בפרשה הם:

* דיני טומאה, טהרה והקרבת הקורבנות של היולדת

*מצוות ברית המילה

*דיני האדם המצורע

מתוך מגוון נושאי הפרשה, בחרתי להתמקד בנושא האדם המצורע.

בדרך כלל, כשאדם חולה הוא הולך לרופא, אך בצרעת צריך ללכת לכוהן.  לכן אנו מבינים שהצרעת היא מחלה של הנפש ולא של הגוף, כי רק כוהן יכול לדון בעניין.  החשוד בצרעת (שינוי בצבע עורו או שערו) נסגר 7 ימים.  הכוהן בודק שינית לאחר שבעת הימים, ואם לא החלים, נסגר לעוד 7 ימים.  לאחר ה14 יום, אם לא החלים, הכוהן מחליט שזה צרעת  ומוציא את הנגוע אל מחוץ למחנה.  “כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה.”(ויקרא, פרק י”ג, פסוק מ”ו)

מחלת הצרעת, שלא קיימת בימינו, הייתה אות וסימן בגוף, בבגד, או בבית לאדם שחטא בלשון הרע.  עונשו הוא לשבת לבד מחוץ למחנה.

 רש”י מסביר על “בדד ישב” :”ואמרו רבותנו מה נשתנה משער טמאים לישב בדד?  הואל והוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו אף הוא יבדל.”

לפי רש”י, המילים הרעות של אותו אדם הפרידו בן אנשים, אז עכשיו הוא ישב לבד וירגיש על גופו מה שעשה לחברו.

עלינו ללמוד מפרשת השבוע כמה חמור חטא דיבור לשון הרע, וכמה צריך לשמור על הפה שלנו על מנת לא לפגוע באחרים.  בצרעת יש אות וסימן להזהיר את עם ישראל מלשון הרע.  כשאנחנו רואים חבר שדיבר לשון הרע, עלינו להזהיר אותו מהמעשה אך לא לדון אותו.   זוהי הזדמנות בשבילנו לחפש את ה”רע” בתוכנו כדי לתקן אותו.

“כשאנחנו מתקנים את עצמנו, אנו מסייעים מעט בתיקון הזולת  שחטא כי בזכותו הסתכלנו פנימה לבדוק את המעשים שלנו.   ולכן מצורע = מוציא רע.”

פרשת שמיני/ג’ודה קליין

פָּרָשַׁת שְׁמִינִי היא פרשת השבוע השלישית בספר ויקרא.  היא מתחילה בתחילת פרק ט’ ומסתיימת בסופו של פרק י”א

החלק הראשון של הפרשה עוסק באירועי יום השמיני שלאחר שבעת ימי המילואים והוא למעשה יום חנוכת המשכן וכן עוסק במותם של נדב ואביהוא בני אהרן אחי משה. בחלק השני של פרשת שמיני מופיעים דיני מאכלות אסורים וחלק מדיני טומאה וטהרה

מתוך מגוון נושאי הפרשה בחרתי להתמקד במותם של נדב ואביהו.הכל מכן לטקס הגדול, לקח הרבה זמן להגיע לרגע הזה היום השמיני והמשכן מוכן לקבל את השכינה של ה’. השמחה היא גדולה ואהרון ובניו מוכנים לקראת כניסתם לתפקיד הכהנים.

“ויבא משה ואהרון אל אוהל מועד ויצאו ויברכו את העם”-אך לפתע דבר נורא מתרחש – שני בני אהרון הגדולים מתו.

“ויקריבו לפני ה’ אש זרה אשר לא צוה אותם”.

יש כל מיני הסברים למה הם מתו ומה היה חטאם?

הסבר 1: כי נכנסו לקודש הקודשים –

הסבר 2: הם לא לבשו את בגדי השרד הנכונים

הסבר 3: הם לקחו אש מהמטבח לא מהמזבח

הסבר 4: לא התייעצו עם משה ואהרון – או לא התייעצו זה עם זה.

אני רוצה להוסיף עוד רעיון – כי הקריבו אש זרה כלומר ה’ לא צוה אותם

שלושה סוגים של אש יש בסיפור הזה:

1) “ותצא אש מלפני ה’ ותאכל על המזבח את העלה” – זו היא אש של חסד שה מקבל את הקרבן

2) ויקחו בני אהרון נדב ואביהו איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת – זו אש זרה שה’ לא צוה

3) ותצא אש מלפני ה” ותאכל אותם וימתו לפני ה – זה אש הנגד מן השמים

אש חסד מחממת – אך אש זרה שורפת – ואנחנו שומרי הלהבה. בין האש של ה לבין האש של בני אדם

פרשת “ויקרא”/אליאב פישמן

ספר ויקרא הוא השלישי מבין 5 חומשי תורה, שמו נגזר מהמילה הראשונה בספר :”ויקרא אל משה וידבר ה’ אליו”. פרשת ויקרא היא הראשונה בספר.

בד”כ הפרשה נקראת בשבת הקרובה לפורים ואז קוראים גם את פרשת זכור.

בפרשתנו מספר נושאים הקשורים לדיני קורבנות במשכן ובבית המקדש:

קורבן הכוונה היא מלשון קירבה, כלומר, אנו מקריבים קורבן גם כדי להתקרב לקב”ה. היום שאין לנו קורבנות חז”ל תיקנו לנו את התפילה (שהיא במקום הקורבן).

1.קורבן עולה(בקר, צאן, עוף).

2.קורבן העני וקורבן העשיר.

3.קורבן הנשיא וקורבן היחיד.

4.קורבן שלמים.

5.קורבן חטאת.

6.קורבן מנחה.

מתוך מגוון נושאי הפרשה בחרתי להתמקד בקורבן העני ובקורבן העשיר.

חז”ל סיפרו שהמלך אגריפס ששלט לפני 2000 שנה, לפני חורבן בית המקדש השני, החליט שביום אחד הוא יקריב את כל הקורבנות לבד וכל העם לא.

העם לא התנגד היות ומה שכתוב בספר שמואל א’ שכל המתנגד למלך דינו מוות.

כל העם הקשיב לאגריפס חוץ מאדם אחד עני שהתחנן בפני הכהן על כך שהוא צד כל יום 4 יונים: 2 הוא מביא לבני ביתו ו2 הוא מעלה לקורבן

בבית המקדש. אם הוא לא יביא לבית המקדש את 2 היונים לא תהיה לו ברכה משמיים ולא יצליח לצוד 4 יונים כל יום ולהביא לבית המקדש.

ואחרי תחנונים רבים הכהן הסכים כי הוא ריחם עליו והקריב את היונים והעלה אותן למזבח.

בלילה המלך אגריפס חלם חלום שבו נאמר לו שהקורבנות לא חשובים כמו קורבנות העני.

בבוקר המלך אגריפס פנה לכהן ושאל: “האם הקרבת קורבנות בנוסף על הקורבנות שלי?”.

הכהן השיב שהוא מצטער הוא מבקש סליחה אבל הגיע אדם עני אליו והתחנן שיקריב את 2 היונים שהוא צד כי זאת פרנסתו, ולכן הסכים להעלות אותן לקורבן.

אגריפס השיב לכהן: “אם כך, טוב שמילאת את בקשתו כי דווקא קורבנו הצנוע התקבל לרצון האל” כלומר, אגריפס מתפייס ולא כועס.

בסיפור זה אנו רואים את חשיבות העלאת הקורבן. העני שאין לו ועושה את כל המאמצים להקריב קורבן אין הבדל בינו לבין העשיר כולם שווים בפני האל ומה שחשוב זה המעשים עצמם.

פרשת פקודי/אנוק סרור

פרשת פְקוּדֵי היא פרשת השבוע האחת-עשרה והאחרונה בספר שמות. בשבת זו מסיימים את קריאת התורה של ספר שמות, ונוהגים לקרוא בסיומה “חזק חזק ונתחזק”.

הנושאים בפרשה  הם:

• סיכום הקמת המשכן
• חנוכת המשכן

הפרשה ממשיכה בנושא הקמת המשכן. בראשיתה בא דיווח מפורט על התרומות שהתקבלו מן העם לצורך בניית המשכן. אחר כך בא תיאור הכנת בגדי הכהונה: האפוד והחושן, המעיל, הכותנות של אהרן ובניו, המצנפת והמגבעות, המכנסיים והאבנטים, ולבסוף הציץ.

בסיום העבודה מובאים כל כלי המשכן אל משה. ה’ מצווה אותו להקים את המשכן, להציב את הכלים במקומם ולמשוח אותם בשמן המשחה, וכן להלביש את אהרן ובניו בבגדי הכהונה ולמשוח גם אותם. משה מקים את המשכן ביום הראשון של חודש ניסן, בשנה השנייה ליציאת מצרים.

בְּסֵפֶר שְׁמוֹת לָמַדְנוּ עַל כָּל הַתְּקוּפָה בָּהּ הָיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, וְכֵיצַד ה’ הוֹצִיא אוֹתָם מִשָּׁם. כְּמוֹ כֵן לָמַדְנוּ עַל נִסִּים מְיֻחָדִים שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר וְעַל הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן. סֵפֶר שְׁמוֹת מִסְתַּיֵּם בְּהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בַּמִּשְׁכָּן. כַּאֲשֶׁר מֹשֶׁה סִיֵּם לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, שָׁרְתָה בּוֹ הַשְּׁכִינָה. עָנָן מְיֻחָד הָיָה מֵעַל הַמִּשְׁכָּן וְהוּא סִמֵּן שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בּוֹ. גַּם בַּזְּמַן בּוֹ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ סִיֵּם לִבְנוֹת אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִגִּיעַ עָנָן מְיֻחָד וּמִלֵּא אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עַד שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהִכָּנֵס אֵלָיו בַּהַתְחָלָה! אַתֶּם יְכוֹלִים לְדַמְיֵן לְעַצְמְכֶם כַּמָּה מְרַגֵּשׁ לִרְאוֹת שֶׁה’ מַשְׂרֶה שְׁכִינָתוֹ בַּמִּשְׁכַּן וּבַמִּקְדָּשׁ. הלואי ואֲנַחְנוּ נִזְכֶּה כְּבָר לִרְאוֹת בְּבִנְיָן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה. נְקַוֶּה שֶׁזֶּה יִקְרֶה כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר בְּקָרוֹב!

פרשת ויקהל/הודיה סעידיאן

פרשת ויקהל היא הפרשה העשירית בחומש שמות. והיא עוסקת בציווי לעם על בניית המשכן, באיסוף כל חומרי המלאכה ויצירת כלי המשכן.

פרשה זו פותחת את שתי הפרשיות של בניית המשכן והיא דומה לפרשת תרומה. הפרשה נפתחת בציווי על שמירת השבת. בניית המשכן אינה דוחה את השבת ואכן המלאכות האסורות בשבת הן המלאכות שעסקו בהן בבנית המשכן. תפעול שוטף של המשכן דווקא כן דוחה את השבת. הקרבת קורבנות בשבת היא מצווה.

משה מודיע לבני ישראל מהם חומרי הבנייה של המשכן, התיאור דומה מאד עד זהה לפרשת תרומה. התורה מתארת איך בני ישראל הביאו את התרומות, את תרומת הנשיאים. התורה מדגישה כי מלאכת המשכן, גם תרומת החומרים וגם ההקמה עצמה פתוחים לכל. לאנשים ולנשים כאחד, כל איש ואשה חכמי לב יכולים למצוא את מקומם במלאכה. משה ממנה את בצלאל ואהליאב לאחראים על המלאכה ומסתבר שתוך יומיים בלבד נאספו כל החומרים הדרושים והיה צריך להעביר קול במחנה שאין צורך בהבאת תרומות נוספות.

כאשר מינה משה את אהליאב הוא אמר לבני ישראל: “ראו קרא ה’ בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, וימלא אתו רוח אלקים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה”.

מדוע היה צרך להשרות על בצלאל “רוח אלקים”?

יש שמסבירים כך: בנית המשכן היא לא כמו בנית סתם בית. למרות שהמשכן והכלים עשויים מחמרים רגילים, כמו כל הבתים והרהיטים שאנחנו מכירים, בבנית המשכן היה צרך גם בכונה מיחדת. כי הרי במשכן יש השראת שכינה! זה דבר מאד רוחני ונשגב! לכן, מלבד המקצועיות של בצלאל, נצרכה גם רוח אלקים, שתעזור לו להתכון היטב בכונות של קדשה לשם השראת השכינה. וכך גם בחמרים של המשכן ובכלים תהיה קדשה מיחדת.

פרשת כי- תשא/צור נח

פרשת כי תשא היא הפרשה התשיעית בספר שמות.

פרשה כי תישא ידועה לכל בגלל חטא העגל, אך בפרשה נושאים נוספים;

• הכיור, שמן המשחה והקטורת- הוראות נוספות הקשורות להקמת המשכן
• חטא העגל
• ובהר סיני…כעונש על החטא הגדול מבקש האלוקים להשמיד, חלילה, את עם ישראל ולהקים עם חדש מצאצאיו של משה.
• שבירת הלוחות- משה יורד מההר ובידיו לוחות הברית. שראה את העם משתחווה לעגל הזהב משליך משה את הלוחות על העגל.
• אל ההר, בפעם השנייה- משה עולה אל הר סיני כדי להתחנן לבורא העולם למחול לעמו.
• אל ההר, בפעם השלישית-“פסול לך שני לוחות אבנים כראשונים”.

בחרתי בשבירת לוחות הברית על ידי משה.

שבת בבוקר, בית הכנסת מלא, אוחז המגביה את ספר התורה ומניף אותו מול הציבור. אך לפתע נפל ספר התורה הקדוש על הריצפה.

מה דינו של הקהל? של המגביה?

המהיר״ש נתנזון קובע שהציבור צריך לצום ארבעים יום!

חכמים מקלים מצום של ארבעים יום, אבל השיעור הוא לא שיעור הלכה.

נחזור למעמד הר סיני, משה יורד מההר עם לוחות הברית הכתובים באצבע האלוקים ומשליך את הלוחות הקדושים ומנפץ אותם על העגל.

כיצד משה “מרשה לעצמו” לשבור את הלוחות שהם מעשה ה’, לנפץ את הקודש? האם משה איבד שליטה שראה את עבודת הזרה של עם ישראל סביב העגל ושבר את הלוחות שעמל בקבלתם ארבעים יום וארבעים לילה?

כל החכמים מסכימים ששבירת הלוחות הייתה החלטתו של משה רבינו עצמו; הוא לא נצטווה בכך מפי אלוקים. מדוע החליט משה רבינו לשבור את היצירה האלוקית שהייתה בידיו? חידה זו העסיקה רבות את החכמים והמפרשים בכל הדורות. נביא מעט מדבריהם .הגמרא (במסכת שבת) אומרת שמשה רבינו חשב שעם ישראל במצבו אינו ראוי ללוחות, כשם שערל אינו ראוי לאכול קרבן פסח: אמר: ומה פסח שהוא אחד מתרי”ג מצות, אמרה תורה וכל בן נכר לא יאכל בו, התורה כולה כאן, וישראל משומדים – על אחת כמה וכמה!

״המשך חכמה״ (הרב מאיר שמחה הכהן) מפרש- משה רבינו הבין שעם שיכול לסגוד לעגל יכול לסגוד גם ללוחות. במצב כזה אין הלוחות מועילים, וממילא הסתלקה מהם השכינה.

פרשת תצוה/ אמיתי נח

פרשת תצוה היא הפרשה השמינית בספר שמות והשנייה ברצף הפרשות העוסקות בבניין המשכן.

הנושאים בפרשה:

• הדלקת המנורה- בכל לילה ידליק אהרון את מנורת שבעת הקנים.
• הכוהנים ובגדי הכהונה- משרת הכהן מיוחדת ומובדלת ולו בגדים שונים.
• טקס קידוש הכוהנים והמזבח-טקס קידוש הכוהנים הוא טקס ארוך הנמשך שבעה ימים.
• מזבח הקטורת-אביזר פולחן נוסף שהותקן במשכן הוא מזבח עשוי זהב המשמש להקטרת קטורת.

לוח שנה העברי משתלב בפרשות השבוע, בשנה רגילה היינו בעיצומם של ההכנות לחג פורים, חג התחפושות והמסכות. השנה נוסף אדר נוסף להרבות בשמחה.

בחרתי בבגדי הכהן, כדי לבחון האם הבגד עושה את האדם?

פרשת השבוע מפרטת ומתארת בארבעים פסוקים את בגדי הכהונה;״ ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת״.

בעל “ספר חינוך” מסביר שהבגד נועד לעזור לכוהנים בעבודתם. בזמן שלובש הכהן את המדע הקודש נזכר ומתעורר ליבו לפני מי הוא עובד ( אלוקים ).

הנצי״ב (נפתלי צבי יהודה ברלין) חושב שונה ומפרש בצורה הפוכה , מטרת הבגדים היא שהכהן יהיה נכבד בעיני הבריות וכך ידעו שהוא חשוב מהם.

אפשר לחבר דברי המפרשים, הבגד עושה את הבן אדם בחיצוניות ופנימיות. הבגד נועד להשפיע הן על בעל המשרה והן על הדימוי שלו בעיני הציבור.

הבגד יכול ליצור מציאות מבלבלת שאדם לבוש בגדים נכבדים אך אינו מכבד את מעמדו. לדוגמא שוטר שאינו שומר על החוק.

ונחזור להתחלה לחג הפורים, חג הגלות. משפחת מרדכי מגורשת מירושלים. למרדכי יש שם של פרסי מרדכי, מורדוך, שם אל מקומי. בת דודתו בשמה בבית הדסה ובחוץ אסתר- שם כוכב או אלה פרסית.

מרדכי הוא שר בצבאו של אחשוורוש, ואסתר לובשת בגדי מלכות. במהלך המגילה המן הרשע רוצה להרוג את ישראל. מרדכי מחליף את בגדי השר המכובדים ולובש שק ואפר.

גם אסתר נחלצת לעזרת בני עמה,״ ותלבש אסתר מלכות״ .והמדרש שואל האם מלכה לובשת בגד אחר ולא בגדי מלכות?

ועונה המדרש שאסתר לבשה את בגדי בית אביה,

״ מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות״, מרדכי אומר לאסתר כרגע אינך אסתר את צריכה לחזור ולהיות הדסה!

שהמלך נזכר בטובו של מרדכי הוא מצווה להחליף את בגדיו ולהסתובב ברחובה של עיר״ ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו״. מרדכי כבר אינו שר בצבא פרס הוא מרדכי היהודי.

ימי אדר וחג פורים הם ימי תחפושות, באים לומר לנו שהמכסה סופה להיקרע והתחפושת סופה לרדת. אדם רוכש את מעמדו המכובד ברצינות ועבודה קשה ולא בקניית תחפושת זולה.

שבת שלום.

פרשת תרומה/עדו מנצור 

פרשת השבוע היא: פרשת תרומה מתוך חומש: שמות.

הנושאים המרכזיים המוזכרים בפרשה הם:

פרשת תרומה היא הפרשה הראשונה מבין ארבע פרשות שמדברות על המשכן וכליו. הפרשה שלנו מדברת על:

• בקשת תרומה מבני ישראל לבנית המשכן.
• צווי לבניית כלי המשכן וחלק מהמשכן עצמו.

מתוך מגוון נושאי הפרשה בחרתי להתמקד בצווי לבניית הארון שהוא חלק מכלי המשכן. ה’ מצווה את משה לבנות את הארון ולעשות עליו כרובים (דמות תינוקות או אנשים) עם כנפיים.

“וְעָשׂוּ אֲרוֹן, עֲצֵי שִׁטִּים…. וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים, זָהָב; מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם, מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת…. וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל-הַכַּפֹּרֶת, וּפְנֵיהֶם, אִישׁ אֶל-אָחִיו; אֶל-הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ, פְּנֵי הַכְּרֻבִים.”

הציווי הזה קצת מבלבל. רק לפני שבועיים, בפרשת יתרו, קראנו את הדיבר השני: ” לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת–וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ.” וכאן, ה’ מצווה את משה לעשות פסלים ועוד במקום הכי קדוש במשכן?

רבנו דון יצחק אברבנל מסביר שכל כלי המשכן רומזים לעולם העליון. לוקחים את העולם העליון הרוחני ונותנים לו המחשה בעזרת כלים גשמיים. גם הכרובים הם רמז לשרפים (מלאכים) בשמיים וזה שהם פורשים כנפיים למעלה מלמד שכל מה שיש למלאכים בא מלמעלה (מה’) ולא מעצמם.

“ומזה תדע שלא היה מעשה הכרובים עובר בלא תעשה לך פסל וכל תמונה, לפי ששם נאסר להם עשיית הפסל והתמונה לעבדם לשם אלהות, או לשומם אמצעי בינם לבין אלהיהם, וכמו שאמר לא תשתחוה להם ולא תעבדם. אבל הכרובים לא היו לתכלית הזה.”

למרות הפירוש של האברבנל שלא עובדים לכרובים אלא הם סמל ראינו גם מקרים שבהם סמלים הפכו להיות עבודה זרה.

למשל, נחש הנחושת נשמר במשכן ואחר כך בבית המקדש לזיכרון. אבל, בתקופה מאוחרת יותר בני ישראל התחילו לעבוד את נחש הנחושת עד שחיזקיהו המלך כתש אותו.

מנושא זה אנו למדים: שכל דבר יכול לשמש לשימוש טוב או רע וזה לא כל כך משנה באיזה חפץ משתמשים בו.

עידו ביקש שלא לצלם אותו

פרשת משפטים/ירדן מילוא

פרשת השבוע היא פרשת משפטים הנמצאת בחומש שמות.

הנושאים המרכזיים בפרשה הם:

• מצוות ודינים- עבד עברי ומצוות שבין אדם לחברו
• מעמד כריתת הברית
• עליית משה להר סיני
• הציווי על בניית המשכן

מתוך מגוון נושאי הפרשה בחרתי לדבר על: עבד עברי ומצוות שבין אדם לחברו

הנושא עליו אדבר מוזכר בפרק כא’ פסוק א’-פרק כג’ פסוק ט’.

פרשת משפטים  פותחת בדיני עבד עברי. לאחר עשרת הדברות, המהווים את עיקר היהדות וכוללים את האיסורים החמורים ביותר (איסור עבודה זרה ואיסור שפיכות דמים – רצח), היינו מצפים שפרשת משפטים תתמקד בנושאים החשובים, אולי דיני שבת, אולי דינים אחרים, אבל הפרשה מתחילה דווקא בנושא של עבד עברי.
התורה רוצה להזכיר לנו כי אנו בעצמו היינו עבדים במצרים. בפתיחת עשרת הדברות נאמר: “אנוכי ה’ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים”. עלינו לזכור את מצבנו בעבר ולדעת להתנהג ממנו לעתיד ובפרט דרך ההתייחסות לעבדים.
התורה אינה בעד עבדות, אולם בתקופות קדם העבדות היה מצב נתון שקשה לשנותו.

גם כיום נדמה לנו שאין עבדות, אולם בארצות באפריקה ובאסיה העבדות קיימת. אנשים אינם עבדים במובן שהם רכוש, אולם הם מועסקים בתנאים גרועים ביותר ובשכר נמוך במיוחד.
התורה יוצאת נגד תנאים אלו. על האדון חובה לספק תנאים מינימליים וסבירים לעבד. תקופת העבדות הינה מוקצבת בשנים, ולאחריה צריך לשחרר את העבד, ועוד לתת לו מתנות רבות (מעין שכר על עבודתו). ההלכה מרחיבה עוד את הנושא ואף פוסקת שאם יש לאדון שמיכה אחת, עליו לתת אותה לעבדו.
מטרת התורה היא להראות שהעבד אינו שונה ממך כלל. אם בימי קדם, עבדים היו רכוש לכל דבר, והאדון היה יכול לעשות בהם כרצונו (כולל הטלת עונשים גופניים), באה התורה ושוללת זאת מכל וכל. פגיעה גופנית בעבד מובילה לשחרורו המיידי. התורה רואה בעבדות מצב זמני, הנובע מפשעים שנעשו בעבר או מהדרדרות כלכלית, מצב שיכול להישאר רק שנים מעטות וחייב להסתיים לאחר תקופה לא ארוכה.

הפרשה ממשיכה ועוסקת במצוות שבין לאדם לחברו. התורה ממש אומרת לנו איך להתנהג בכל יום, עם חברינו, עם שכיננו וכמו שאמרנו בהתחלה גם עם עבדנו.

למה? מה אכפת לה’ שנעשה מה שאנחנו רוצים? מדוע הוא נתן לנו הרבה מצוות שקשורות להתנהגות בין אנשים?

הַסִּבָּה הִיא, שֶׁה’ רוֹצֶה שֶׁהַחַיִּים שלנו יהיו חַיִּים טוֹבִים וּמוּסָרִיִּים. ה’ רוֹצֶה שֶׁהַבָּנִים שֶׁלּוֹ, עַם יִשְׂרָאֵל, יִתְנָהֲגוּ בְּצוּרָה טוֹבָה גַּם בֵּינָם לְבֵין חַבְרֵיהֶם. לָכֵן הוּא צִיווָה אוֹתָנוּ בַּתּוֹרָה כֵּיצַד לְהִתְנַהֵג. עַל יְדֵי קִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה, נִהְיֶה אֲנָשִׁים טוֹבִים יותר וְנִתְנָהֵג בְּאֹפֶן רָאוּי, וְכָך הָעוֹלָם יִהְיֶה טוֹב יוֹתֵר.

פרשת יתרו/אביגיל לוי

פרשת השבוע היא פרשת יתרו       מתוך חומש: שמות

הנושאים המרכזיים בפרשה הם:

• יתרו הצטרף לעם ישראל – יתרו חותנו של משה שומע על הניסים שאלוקים עשה לעם ישראל והולך אל משה עם אשתו ושני בניו.
• העצה של יתרו – יתרו רואה את העומס המוטל על משה, השופט של עם ישראל ומציע לו רעיון איך להקל מעליו את המשימה.
• מתכוננים למתן תורה – בני ישראל באים להר סיני ומתכוונים לקבל את התורה, בפעם הראשונה בהיסטוריה אלוקים עומד להתגלות בפני עם שלם.
• עשרת הדיברות – במעמד הר סיני מקבלים בני ישראל את עשרת הדיברות עשרה ציוויים מרכזיים.

מתוך מגוון נושאי הפרשה בחרתי להתמקד בנושא: העצה של יתרו.

משה רבינו היה עובד מהבוקר עד הלילה בלענות לבני ישראל על שאלות שכתובות בהלכה. משה היה עייף מאוד מכל העבודה הקשה ואז הגיעה יתרו חותנו של משה ( אבא של ציפורה אשתו של משה ) וראה את כל הטרחה הגדולה שנגרמת לעם ושאל את משה:” למה אתה גורם לעם לעמוד שעות רבות? ולמה אתה יושב לבדך בלי אנשים שיעזרו לך?”

משה ענה לו שהוא צריך לענות על שאלות ההלכה של בני ישראל

יתרו מספר למשה שמה שהוא עושה זה דבר לא טוב הוא לא יכול בקרוב להמשיך לעזור לעם ישראל בצורה הזאת.

אז יתרו נתן למשה פתרון משה היה צריך לבחור מתוך העם אנשים יראי שמיים, דוברי אמת, ולא רודפי כסף שהושג לא ביושר הם יהיו “שרי אלפים”- כל אחד מהם יהיה ממונה על אלף איש תחתם תמנה את “שרי מאות” שאחראים על מאה אנשים וכ”ו…

האנשים האלה ישפטו את עם ישראל בכל זמן ואת השאלות המסובכות הם יפנו אליך.

בפסוק כ”ז כתוב “וישלח משה את חותנו וילך לו לארצו”

השאלה הנשאלת היא האם יתרו היה שותף בהר סיני אז יש מחלוקת בין הרבנים מכיוון שלא כתוב בתורה עם יתרו היה בהר סיני.

הערך הנלמד מהפרשה: שאתה לא צריך להעמיס על עצמך יותר מדי אלה אתה צריך לדבר עם חברים שיעזרו לך בשליחותך.

פרשת בשלח/ אליה חממי

פרשת השבוע היא פרשת בשלח מתוך חומש שמות

הנושאים המרכזיים בפרשה הם:

1 קריית ים סוף

2 ה” מוריד מן לבני – ישראל

3 שירת הים

מתוך מגוון נושאי הפרשה בחרתי להתמקד בקריעת ים סוף.

בני -ישראל הגיעו לים סוף ולא היה להם לאן ללכת כי מלפניהם היה את ים סוף ומאחוריהם היה את המצרים ומצדדיהם היו חיות רעות אז הם בכו לה” שהם רוצים לחזור למצרים ואז ה’ אמר למשה ” ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה”(פסוק טז) ואז משה נטה את ידו על הים והים נבקע לשניים ובני – ישראל הלכו בתוכו ואז המצרים ראו שהים פתוח אז הם גם התחילו ללכת בתוך הים וה’ סגר עליהם את הים והם טבעו. ופרעה לא טבע וראה את הנס הגדול

( פרק יג – פרק יד פסוק ל)

איזה מידה לומדים מהפרשה?

לומדים את מידת האמונה בה’.

מדוע?

בני- ישראל נמצאים בחרדה כי מאחוריהם הצבא של המצרים ומקדימה ים סוף.

בני- ישראל היו ברמה רוחנית מאוד נמוכה וכתוב שבמצריים עם ישראל ירד למ”ט שערי טומאה.(49 שערי טומאה)

אם הקבה” היה פועל רק על פי מידת הדין, הוא לא היה צריך להציל אותם מים סוף כי הם עשו הרבה חטאים במצרים.

משה התפלל לה’ שיציל אותם מים סוף, וה’ פעל על פי מידת הרחמים , רש”י אומר שה’ אמר למשה שזה לא הזמן להתפלל אלא לעשות מעשה.

ומה המעשה ? בני- ישראל נכנסו למים אך הים לא נבקע בהתחלה , רק כשהמים הגיעו עד לאפים שלהם אז הים נבקע לשניים. בני- ישראל הביעו אמונה ובטחון בה’ ועשו קידוש ה’ בעולם והמעשה הזה גרם להם להינצל למרות הרמה הרוחנית הנמוכה שלהם

מה אנחנו לומדים מזה ?

שכדאי לבטוח בה’ ולהאמין בו גם כשאנחנו נמצאים ברגעי משבר.

גם אם אין לנו הרבה זכויות אנחנו צריכים לזכור שה’ תמיד אוהב אותנו ושומר עלינו.

חשוב לעשות מעשים טובים ולקדש את שם ה’ בעולם, כל אחד צריך לחשוב מדי יום איך הוא עולה ברמה הרוחנית שלו ומקיים עוד מצוות….

ובע”ה ה’ ישלח לנו ניסים גדולים וישועות.

               פרשת בא /נעמי צרויה חג’אג’
נמצאת בחומש שמות

בפרשת בא התורה מספרת לנו על המאורע החשוב ביותר בתולדות עמנו: יציאת מצרים ולכן התורה מורה לנו לספר עליה וללמד אותה לבני המשפחה והילדים, ועלינו תמיד לזכור אותה ולהמשיך בדרך אבותינו ואימותינו.
אחרי עשר המכות פרעה הבין שאין לו ברירה והוא משלח את בני ישראל מארצו. ה’ הוציא אותנו מארץ מצרים בה היינו עבדים מאות שנים, ולקח אותנו להיות לו לעם, לקבל את תורתו.

נושאים עיקריים בפרשה:
1. שלושת המכות האחרונות – ארבה, חושך, מכת בכורות. (פרק י’ – י”א)
2. מצווה ראשונה לעם ישראל – קביעת חודש ניסן לחודש הראשון של השנה, הכנת קורבן הפסח
ואכילתו ע”י המשפחה בלילה שבו תהיה מכת בכורות. (פרק י”ב – פס’ א’ – י”ג)
3. חג הפסח – מצווה לחגוג בכל שנה את חג הפסח לזכר הנס + להימנע מאכילת חמץ. (פרק י”ב,
פס’ י”ד – כ’)
4. דיני קרבן הפסח + צעקת המצרים – בני ישראל מקבלים הוראות ממשה כיצד עליהם לעשות את
קרבן הפסח עכשיו ובעתיד + אלוקים מכה את בכורי מצרים. פרק י”ב, פס’ י”ד – ל”ג)
5. היציאה ממצרים + פדיון הבן – בני ישראל מבקשים מהמצרים את כלי הכסף והזהב ובגדים
ונושאים איתם את הבצק שעדיין לא תפח + לזכר מכת הבכורות מצווים בני ישראל לקדש כל בכור
שנולד. פרק י”ב, פס’ ל”ד – ט”ז).

מתוך מגוון נושאי הפרשה בחרתי לדבר על: יציאת מצרים וההכנות לקראתה.

לאחר מכת חושך, פרעה מוסיף אזהרה למשה שלא יראה יותר את פניו אחרת ימות. משה מקבל נבואה בעודו אצל פרעה על מכת בכורות, מוסר אותה לפרעה ועוזב את ארמון המלך בכעס.
בפרק י”ב באות המצוות הראשונות בפרשת בא. בני ישראל מצווים לקדש את החודש ולהתכונן לקראת הגאולה. פרק י”א, פס’ כ”ח-כ”ט + פרק י”ב, פס’ א’ – י”ג)
בחצות הלילה ה’ בעצמו היכה את כל בכורי מצרים, לא היה בית שלא מתו בו אנשים. פרעה נחרד ויוצא לחפש את משה ואהרון ואומר להם קומו וצאו ובתחינה מוסיף: “וברכתם גם אותי!” בכך מראה סוף סוף פרעה כי הוא מכיר בשלטון של ה’ בעולם. משה לא מסכים לצאת ממצרים בלילה כי השם אמר לו כך והוא אומר זאת לפרעה, בלילה זה בני ישראל אוכלים את קורבן הפסח + המצות + המרור. בני ישראל יוצאים ממצרים בחצות היום – בצהריים – עם הזקנים נשים גברים וטף עם הצאן המקנה והבקר וגם עם הכסף הזהב והבגדים שלקחו באישור ולא בגנבה מהמצרים כשכל המצרים רואים אותם והמון רב מצטרף אליהם גם ערב רב (גויים וגרים) שרוצה להיות קרוב לעם ישראל.
פרק י”ב, פס’ ל”ד-מ”א)
התורה מציינת כי מושב בני ישראל במצרים היה  430 שנה (מההבטחה לאברהם ואבינו ו – 210 שנה במצרים) וקוראת ללילה שלפני היציאה ממצרים ליל שימורים. התורה מוסיפה ציווים נוספים לגבי קורבן הפסח לדורות הבאים. רק ישראל שנימולו יכולים לאכול מקורבן הפסח וחייבים לאכול אותו בתוך הבית. (פרק י”ב, פס’ מ”ב)

שימו לב שאיסור אכילת חמץ מופיע כבר בפסוקים אלה לדורות הבאים לפני שבני ישראל יצאו ממצרים ולא כמצווה שבאה לאחר שבני ישראל לא הספיקו להכין לחם.  פרק י”ב, פס’ ט”ו)

פרשיות אלה הן חלק מפרשיות הנכתבות בתפילין – נכתב בהן הביטוי “וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינייך”. (פרק י”ג, פס’ ט’)

זכרון יציאת מצרים הוא הזכרון החשוב ביותר בעם ישראל והתורה מצווה עליו כבר באותו יום של יציאת מצרים.
לסיכום למדתי שיש לבטוח בהשם (כמו שהוא נתן את נבואת מכת הבכורות למשה ואמר שאסור לבני ישראל לצאת באותו לילה מהבתים) שהוא בורא את כל הברואים ושאף אחד לא יכול להיות מלך אמיתי כמו שפרעה חשב את עצמו ורק השם רק הוא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

פרשת וארא/ הלל וייזר

בפרשה שלנו הקב”ה שולח את משה לדבר עם פרעה ופעמיים משה רבינו מתחמק.

בפעם הראשונה הוא אומר – “הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם…”

ובפעם השניה הוא אומר “הֵן אֲנִי, עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְאֵיךְ, יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה…”

הרשב”ם אומר שהמשמעות היא שמשה מרגיש שהוא לא באמת מכיר את תרבות מצרים, אני לא בטוח שאני מסכים. כי איך יכול להיות? משה הרי גדל בארמון המלך ולא סביר להניח שהוא לא מכיר את התרבות.

לעומת זאת, רש”י אומר ש”ערל שפתיים” זה מגמגם. אני מסכים עם רש”י.

וגם, אני חושב שהקב”ה בכוונה נתן למשה גימגום כדי שזה יהיה בשבילו מבחן, לראות אם הוא יצליח להתגבר על הקושי שלו או לא… לראות אם הוא מתאים להיות מנהיג. בני אדם לא נבראים אף פעם מושלמים, היחיד שמושלם, זה הקב”ה והמטרה של כולנו זה למצוא איך להתגבר על הקשיים שלנו ולהאיר את האור המיוחד שבליבנו.

בזה שמשה מתגבר על עצמו וניגש לפרעה, מלך מצרים למרות שהוא מגמגם, הוא מראה לנו איך מנהיג אמיתי מתנהג ואיך מתגברים על פחד. אומנם, בהתחלה, משה פחד בגלל הגימגום, אבל תראו לאן הוא הגיע אחרי שהוא עבר את שלב הפחד, הוא נהיה הנביא הכי גדול שהיה לעם ישראל.

פרשת שמות/ג’ולייט הקון

המסר הנלמד :אסור להתייאש כי ה’ שומע ורואה אותנו ויצילנו מהצרות

 פרשת השבוע היא פרשת שמות והיא הפרשה הראשונה של חומש שמות.

הנושאים המרכזיים בפרשה הם:

• עבודת הפרך של בני ישראל במצריים
• הולדת משה וגידולו בבית פרעה
• בריחתו למדבר
• הציווי בסנה ללכת אל פרעה ולהוציא את ישראל ממצריים.

מתוך מגוון  הנושאים בפרשה בחרתי לעסוק בעבודת הפרך של בני ישראל ובתפילתם לקב”ה.   ספר שמות נקרא ספר שמות נקרא גם “ספר הגאולה” ,כי בספר שמות מסופר על יציאת מצריים שהיא הגאולה הראשונה של עם ישראל. אבל לפני זה מסופר בתורה על הגזרת הקשות שהיו במצריים על בני ישראל והשיעבוד הקשה שפרעה שעבד אותם. התורה מספרת לנו שהסיבה שה’ החליט לגאול את בני ישראל זה בגלל שהוא שמע אותם צועקים ומתפללים כי הם סובלים ממש במצריים-

“וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים, מִן-הָעֲבֹדָה.  כד וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-נַאֲקָתָם; וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-בְּרִיתוֹ, אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב.  כה וַיַּרְא אֱלֹהִים, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֵּדַע, אֱלֹהִים”

אפשר ללמוד מזה שגם כאשר חס וחלילה יש תקופה כזו שהיא לא נעימה אסור להתייאש כי ה’ שומע ורואה אותנו אז הוא יודע מה קורה לנו  והוא יעזור לנו לצאת מהבעיות ולהגאל.

פרשת ויחי / לאה דדי

פרשת השבוע היא פרשת ויחי, הפרשה האחרונה מתוך חומש בראשית.

הנושאים המרכזיים המוזכרים בפרשה הם:

1. פטירת יעקוב ובחירת מקום קבורתו
2. הברכות לשבטים
3. מות יוסף

מתוך מגוון נושאי הפרשע בחרתי להיתמקד בפטירת יעקוב ובחירת מקום קבורתו.

תיאור הנושא:

בתחלית הפרשה, מזכירים את גיל יעקוב לפני מותו (147). הוא קורא ליוסף בנו ומבקש ממנו לא להקבר בארץ מצריים ואפילו שיוסף מסכים יעקוב מתעקש ומשבע את יוסף שיעלה את ארונו לקבורה בארץ כנען. יוסף נשבע לעשות זאת.

פרק מז, פסוקים כ”ח – ל”א

כח: וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו–שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה.

כט: וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.

ל: וְשָׁכַבְתִּי, עִם-אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ.

לא: וַיֹּאמֶר, הִשָּׁבְעָה לִי–וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל, עַל-רֹאשׁ הַמִּטָּה.

זה קצת מוזר! למה יעקוב לא מאמין להתחייבות של יוסף לקבור אותו בחברון עד שהוא דורש ממנו להישבע ? איך זה יכול להיות ?

התשובה היא שיוסף מהצד שלו היה רוצה שיעקוב ייקבר במצריים כדי שבני ישראל יוכלו להיתפלל ולקבל כוחות בקבר של יעקוב  בגלות מצריים.

כמו שיוסף לא ביקש שיעלו  אותו מיד לקבורו , כפי שאומר הפסוק האחרון של הפרשה ושל חומש בראשית (כ”ו): “ויישם בארון במצריים”. על הפסוק זה  אומרים “חזק חזק ונתחזק”. כי הנוכחות של קבר יוסף הצדיק במצריים נתנה כוחות לבני ישראל  להתמודד בגלות.

מכאו מבינים מדוע יעקוב היה צריך להשביע את יוסף. הוא רצה להיות בטוח במאה אחוז שיוסף יעלה אותו לקבורה בארץ הקודש.

למה יעקוב לא רצה להקבר במצריים ? הרי כך הוא היה יכול לתת כוחות לבניו הנמצאים בגלות ?

כאן יעקוב  מזכיר  לכולנו שאי אפשר להרגיש טוב בגלות, מצד אחד יוסף כן ניקבר במצריים כדי לתת  כוחות להתמודד בגלות. אבל  מצד שני בקלות אפשר לחשוב שהגלות היא מקום טוב בישבילנו, שאנחנו לא צריכים לצאת מהגלות ולהגיע לגאולה.

בגלל זה יעקוב התעקש להקבר בארץ הקודש, במקום הגאולה ! כדי להזכיר לנו שהגלות היא לא המקום שלנו ולתת לנו כוחות לצאת ממנה.

הערך הנלמד: לא להשאר בגלות !

         פרשת ויגש/אוריאל גרסטנר                 

 הערך הנלמד:בכל דבר בחיים צריך לנסות לחפש את רצון ה’ אך גם לזכור שלאדם לא תמיד יש את כל התשובות.

שלום לכולם בפרשת השבוע שלנו פרשת ויגש בחומש בראשית הנושאים המרכזיים הם:

1.הדו שיח בין יהודה ליוסף

2.יוסף מגלה לאחיו שהוא אך שלהם

3.מסירת הבשורה ליעקב שיוסף בחיים

4.עלייתם של שאר בני המשפחה של יעקב עם כל רכושם והתיישבותם בארץ גושן במצרים

 מתוך מגוון הנושאים בפרשה, בחרתי להתמקד בצורת הדיבור של יהודה כלפי יוסף.

בסוף פרשת מקץ, מסופר לנו שיהודה ואחיו חוזרים לביתו של יוסף אחרי שנתפסו עם הגביע של יוסף בשק של בנימין. שם רואים שיהודה לא מחפש תירוצים אלא הוא פשוט אומר ליוסף שהם חטאו כלפי הקב״ה ובגלל זה הם נענשים (פרק מ”ד פסוקים ט”ו-י”ז).

בפרשה שלנו, פרשת ויגש, יהודה עוד פעם מדבר עם יוסף אבל הפעם הוא מדבר בצורה אחרת לגמרי. הוא מראה ליוסף שהוא מוכן להילחם בכל מחיר אבל הוא ואחיו לא יקבלו שבנימין ישאר לבד במצרים בתור עבד (פרק מ”ד פסוקים י”ח-סוף פרק מ”ד).

 השאלה שנשאלת היא: מאיפה נובע ההבדל הזה בצורת הדיבור של יהודה? למה יהודה, שבהתחלה היה מוכן לקבל כל עונש בלי להתווכח פתאום החליט שהוא הולך להילחם נגד יוסף?

חז״ל מלמדים אותנו שהפרשנות שיהודה נותן לאירוע השתנתה וזה מה שהביא אותו להגיב בצורה אחרת. בסוף פרשת מקץ, יהודה חשב שהוא וכל אחיו כולל בנימין יענשו. שהם בלי יוצא מן הכלל יולקחו בתור עבדים. הוא קיבל את זה כעונש מוצדק  מהקב״ה על כל מה שעשו ליוסף.

העונש הוא לא רק שהוא והאחים יהפחו להיות עבדים, אלא שבנימין שהיה חף מכל פשע ייהענש.

אבל כשיוסף מחליט להעניש רק את בנימין ולאפשר לשאר האחים לחזור הביתה, יהודה כבר לא יכול לראות את זה בתור עונש על מה שהם עשו ליוסף. הרי זה לא הגיוני שבנימין שהיה היחיד שלא השתתף במכירה של יוסף יענש לעומת זאת שאר האחים שהם בפועל אחראים על המכירה של יוסף יהיו חופשיים. מובן לנו בנקודה הזאת יהודה החליט שהוא לא יכול לקבל את ההחלטה של יוסף בלי להילחם.

לדעתי אפשר ללמוד מהסיפור הזה מהתנהגותו של יהודה, כשקורה לנו משהו שלילי בחיים אנחנו חייבים לעשות חשבון נפש ולנסות להבין ממה זה נובע. צריך לנסות לחפש את רצון השם אך גם לזכור שלאדם לא תמיד יש את כל התשובות.

פרשת וישב/דניאל גרדמן

הערך הנלמד מהפרשה הוא שלכול אדם יש שני כוחות- גשמים ורוחניים, ומטרתו בעולם היא להביא להגשמה של כוחותיו.

פרשת השבוע היא פרשת וישב, שהיא מתוך חומש בראשית, שהוא החומש הראשון.

הנושאים העיקרים בפרשה הם:

1. חלומות יוסף.
2. מוכרים את יוסף
3. יהודה ותמר
4. יוסף בבית פוטיפר
5. פתרון חלומות השרים בבית האסורים

מיתוך מגוון נושאי הפרשה בחרתי להתמקד בנושא – חלומות יוסף.
יוסף חולם בפרשה שני חלומות. חלום אחד: יוסף ואחיו אוספים אלומות, ופתאום האלומות של אחיו משתחוות לאלומת יוסף. חלום שני: השמש והירח ו11 כוכבים משתחווים ליוסף.

פירוש מקובל לשני החלומות הוא, שיש שני כוחות באדם: כוח גשמי ורוחני.

בחלום הראשון, חלום האלומות מדובר על הכוח הגשמי של יוסף. הכוח

בחלום השני מדובר בכוח הרוחני של יוסף שמיוצג על ידי גורמי השמים, השמש הירח

והכוכבים. יוסף חולם שני חלומות שנראים כאילו יוסף חש את עצמו, יוסף חולם שהוא

מולך על כל משפחתו. מה גורם ליוסף לחלום כך? זיגמונד פרויד שהיה אבי הפסיכואנליזה טען שכול חלום הוא בעצם משאלה שאתה מבקש. כלומר החלומות שלנו מבטאים את המאוויים שלנו, משאלות ליבנו שלא תמיד אנחנו מוכנים להודות בהן כשאנו ערים.  ובאמת, לפעמים זה נכון, מי פה לא חלם על משאלה שהוא רוצה שתתגשם, ואולי לא היה לו נעים להגיד אותה במציאות ולכן אמר אותה בחלום.  אבל, חז”ל מלמדים אותנו שיוסף לא חלם פה את  המשאלה  שלו, אלא כמו כל הנביאים חוץ ממשה, ה’ היה מתגלה אליו בחלום.

שני חלומות יוסף לא היו משאלה אלא נבואה. בחלומו של יוסף השם מראה לו מה יקרה בעתיד. בני ישראל עומדים בפני תקופה של חושך, ירידה ורעב בארץ מצריים. השם בחלום נותן ליוסף שליחות, להנהיג את העם.

אז הערך הנלמד מהפרשה הוא שלכול אדם יש שני כוחות גשמים ורוחניים, ומטרתו בעולם היא להביא להגשמה של כוחותיו.

פרשת וישלח/אביגיל גלוגובסקי

הערך הנלמד: יחד עם התפילה שלנו צריכה לבוא גם השתדלות ומאמץ מצידנו

פרשת השבוע היא פרשת “וישלח” מתוך חומש בראשית. הנושאים המרכזים הם פגישת יעקב ועשיו, מלחמת שכם ופטירתו של יצחק. אני בחרתי להתמקד בנושא פגישת יעקב ועשיו .

יעקב ובני ביתו רוצים לשוב הביתה אבל כדי שיוכלו לעשות זאת על יעקב לעשות שלום עם עשיו. הוא שלח שליחים לברר האם פניו של עשו לשלום אבל מודיעים לו שעשיו מתחמש ומגיע עם 400 איש לקראתו.

יעקב לא מעוניין במריבה עם עשיו, לא לפגוע בו ולא להיפגע. הוא מתכונן לקראת המפגש בשלוש דרכים:

למלחמה – הוא מחלק את אנשיו לשני מחנות.

תפילה – מתפלל לקב”ה שיעזור לו לצלוח את המפגש.

ודבר שלישי – מנחה -הוא שולח לקראת עשיו משלחת של צאן בקר וגמלים כמתנת פיוס.

ממקרה זה אנו לומדים שלא לסמוך רק על המעשים שלנו ולא רק על התפילה, אלה לעשות מה שצריך וגם להתפלל לה’ שמעשנו יצלחו.

יעקב ומשפחתו מתכוננים לעבור את נהר יבוק, שם הוא פוגש במלאך של עשיו שנאבק בו והוא מצליח להכניע אותו אבל בכל זאת נפגע ונוקע את כף ירכו .

בסיומו של המאבק המלאך מברך את יעקב ,ונותן לו את שמו החדש “ישראל”

[…]וַיֹּאמֶר ,לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ – כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל :כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים ,וַתּוּכָל[…] .

יעקב מעיד על התנהלותו באופן עקוב (כמו שהתנהל יעקב עם עשיו ולבן) ואילו ישראל שניתן גם לקרוא בצורה ישר-אל מציינת את ההתנהלות בצורה ישרה ללא מראית עין.

לזכר פגיעתו של יעקב בעצם הירך לא אוכלים בני ישראל עד היום את גיד הנשה מבעלי-חיים.

פרשת ויצא/נועם גולדברג

הערך הנלמד: תורה והקשר עם הקב”ה שומרים עלינו ממכשולים. 

פרשת השבוע היא פרשת ויצא מתוך חומש בראשית הנושאים המרכזיים המוזכרים בפרשה הם: סולם יעקב,נישואין,עקרות ולידה, יעקב ולבן. מתוך מיגוון נושאי הפרשה בחרתי להתמקד בסולם יעקב. אחרי שיעקב יצא מבאר שבע הוא עוצר לישון בבית אל כשהוא נירדם הוא חולם חלום הוא רואה סולם ובוא מלכים שעולים יורדים עולים יורדים. ה’ מיתגלה אחרי זה ליעקוב ואומר לו שהוא מבטיח לשמור על יעקב כל החיים וריבוי בנים שאומר הרבה בנים. אחרי שיעקב מתעורר הוא מכריז על המקום בית אלוהים ומבטיח להקריב קורבן לאלוהים.

פרשת תולדות/אלעד בנימין

הערך הנילמד: כל מה שה’ עושה-הכל לטובה

פרשת תולדות שבחומש בראשית.

הנושאים המרכזיים המוזכרים בפרשה הם חייו של יצחק ולידת עשו ויעקוב ע”י רבקה.

מתוך מגוון נושאי הפרשה בחרתי להתמקד בלידתם של חיי יצחק ורבקה (ביחד): את רבקה נשא יצחק לאישה בגיל 40. כשחולפים השנים ועדיין לא נולדו להם ילדים, יצחק מתפלל לבורא העולם ותפילתו מתקבלת. רבקה הרה התרוצצויות בבטנה גורמות לה לגשת אל הנביא המבשר לה כי עומדים להיוולד לה תאומים ושמהתאומים אלו יצאו שתי אומות שיאבקו זה בזה.

התחלת סיפור זה מחישה את פסוק ט (פרשת תולדות): “ויהי יצחק בן-ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת-בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאישה”

הנבואה של הנביא (פסוק כ”ג): “ויאמר ה לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו לאם מלאם יאמץ ורב יעבוד צעיר”

ולבסוף… רבקה ילדה תאומים.

(המקור: אתר בית חבד).

מנושא זה אנו לומדים שגם אם קורה לכם משהו רע, הכול לטובה (כמו שרבקה לא ילדה והיא הייתה צריכה לחכות לרגע שהיא תלד).

פרשת חיי שרה /נבו בישנסקי

הערכים הנלמדים בפרשה: “עולם חסד ייבנה” וערך המשפחה כחיבור לשרשרת הדורות של עם-ישראל.

פרשת השבוע היא חיי שרה מתוך חומש בראשית

הנושאים המרכזיים המוזכרים בפרשה הם:

1. מות שרה
2. אליעזר מחפש אישה ליצחק
3. יצחק מתחתן עם רבקה

מתוך מגוון נושאי הפרשה בחרתי להתמקד ב אליעזר מחפש ליצחק אישה

אברהם אומר לאליעזר למצוא ליצחק אישה מחרן (רבקה בת בתואל ) .

אליעזר הולך לבאר להשקות את הגמלים ואז פוגש אישה ואליעזר ביקש מה’ שיגיד לו איך לזהות את האישה. הסימן היה שאם הנערה תישאב לו מים ותציע גם לגמלים זו תהיה האישה של יצחק.

האישה שעמדה בסימן היתה ריבקה

אליעזר נתן לרבקה תכשיטים ושאל אם אפשר להיתארח בבית אביה ואז בתואל יצא וראה תכשיטים שלא היה לה אז הוא הבין שזה מישפחה עשירה ואז אליעזר מסכם איתם שרבקה תבוא איתו לכנען ואז שהם מגיעים לכנען יצחק נפגש עם רבקה והם מיתחתנים.

כד,יד וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה–אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי.

כד,יז וַיָּרָץ הָעֶבֶד, לִקְרָאתָהּ; וַיֹּאמֶר, הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ.

כד,יח וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי; וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ–וַתַּשְׁקֵהוּ.

כד,יט וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם-כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת.

רבקה היתה נדיבה. ואפשר ללמוד את מידת החסד בדאגה שלה גם לגמלים. רבקה שואבת מים עבור אליעזר ועשרת גמליו.
רבקה אמנו מפגינה מידות של חסד ונתינה ללא חשבונות, עין טובה, הכנסת אורחים, נדיבות, חריצות וזריזות.”

מנושא זה אנו למדים:

עולם חסד ייבנה”. טבעי שכל אחד נזקק באיזשהו שלב בחייו לחברו. לעתים חושב הנותן על גמול. פרשת “חיי שרה” מלמדת על חסד של אמת כשהנותן לא חושב כלל על גמול

ולמה קוראים לפרשה חיי שרה כשבפרשה מדובר על פטירתה של שרה.

אבל בגלל שהיא משאירה משפחה אחריה ומסופר על נישואי יצחק אלה הם חיי שרה

פרשת וירא/מעיין ביטון

פרשת השבוע היא וירא מתוך חומש בראשית

הנושאים המרכזיים המוזכרים בפרשה הם:

1. העונש על סדום ועמורה
2. הפיכת סדום ועמורה
3. אבימלך לוקח את שרה
4. לידת יצחק
5. גרוש הגר וישמעאל
6. שבועת אברהם
7. עקדת יצחק

מתוך מגוון נושאי הפרשה בחרתי להתמקד בעקידת יצחק

אלוקים אמר לאברהם קח את בינך היחיד אהובך את יצחק ולך לארץ מוריה שם תעלה את יצחק לקורבן. אברהם קם בבוקר רותם את חמורו לקח את אליעזר וישמעאל איתו ואת יצחק בנו והלך למקום שהורה לו אלוקים ביום השלישי להליכתם ראה אברהם את ההר מרחוק הוא אמר לאליעזר וישמעאל להישאר איפה שהם והוא ויצחק ילכו וישתחוו לפני אלוקים ויחזרו אברהם לוקח את העצים כלי להדלקת אש וסכין והם התחילו ליצעוד לעבר ההר תוך כדי הליכה יצחק שואל את אברהם אביו איפה השה לעולה יש עצים יש כלי להדלקת אש ויש סכין איפה השה? אברהם עונה לו אלוקים יראה לנו את השה אברהם ויצחק הגיעו להר המוריה אברהם הניח את העצים שם עליהם את יצחק ובא לישחוט אותו עד שפתאום הוא שמע קול מהשמים שהורה לו לא לשחוט את יצחק “ ויקרא עליו מלאך מהשמיים ויאמר אל תישלח יד אל הנער ואל תעשה לו מאומה “אברהם מניח את הסכין ורואה אייל שקרניו הסתבכו בשיחים הוא לקח אותו והקריב אותו במקום יצחק.

עקדת יצחק היתה “בהר המוריה” שהוא הר הבית בירושלים אחרי שאברהם הקריב שם את האיל הוא קרא למקום – “ השם יראה המקום הזה זכה לעוד שם, שנתן לו שם הבן של נח הוא קרא לו שלם אמר הקדוש ברוך הוא אני מחבר את שני השמות “יראה”  “ושלם וכך נוצר השם ירושלים { ההספר התורה שלי בראשית }

מנושא זה אנו לומדים לבטוח בקב”ה

פרשת לך-לך/יעל בוכבינדר

פרשת השבוע היא לך לך, הפרשה השלישית בספר בראשית.

יש הרבה נושאים בפרשה ביניהם: העזיבה של אברהם מחרן לארץ כנען, ברית בית הבתרים, סיפור הגר וישמעאל, העזיבה למצרים, פרידה מלוט והבטחה לירושת הארץ וכמובן הציווי לברית מילה.

בחרתי לא להתמקד בנושא מסוים בפרשה, אלה בעשייה של אברהם והתכונות שלו.

כולנו יודעים שאברהם היה האדם הראשון שדיבר על קיום של א-ל אחד שברא את העולם. לפני זה האמינו כולם באלילים. אבל נקודה בולטת נוספת אצל אברהם אבינו היא, שהוא עשה את מה שהוא האמין בו עד הסוף.

בסוף פרשת נוח, קראנו על תרח שהתחיל לנוע לכיוון ארץ כנען, אך נעצר באמצע – “ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו, ויצאו איתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבואו עד חרן וישבו שם… וימת תרח בחרן”. לעומת זאת אצל אברהם ישנו פסוק דומה אך עם סיומת שונה לחלוטין: “ויקח אברהם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען”.

אנחנו רואים שאברהם מתחיל ומגיע ליעד שלו.

לאורך כל הפרשה, אנחנו רואים כמה אברהם אבינו פועל ועושה ללא הפסקה, בעוצמה ובעוז. די אם נשים לב לפעלים המוזכרים לגבי אברהם בשלושה פסוקים בתחילת פרשתנו: “וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן .ה וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן .ו וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ .ז וַיֵּרָא יְהוָה אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו ח וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית-אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה .ט וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה. “

“וילך… ויקח… ויצאו… ויבואו… ויעבור… ויבן… ויעתק… ויבן… ויקרא… ויסע…”.

המודל שמציב לפנינו אברהם אבינו הוא אתגר גדול. אדם בטבעו רוצה למעט בעשייה – לעשות רק כשאין ברירה. לעומת זאת אברהם אבינו הוא איש חסד שעניינו לעשות ולפעול את הטוב בעולם, לא מתוך צורך אלא מתוך רצון לפעול ולעשות. גם בפרשת וירא אנחנו רואים שאברהם רץ לחפש את האורחים שיבואו לאוהל שלו ולא מחכה.

לפי הרב גור גלון, שאת דבריו אני מביאה כאן, יש שתי תכונות שנדרשות מאיש החסד: האחת, אכפתיות ורצון לעזור. השניה, עוצמה פנימית שמאפשרת לאדם לא רק להתחיל אלא גם לסיים. ישנה תופעה ידועה שאנשים מתחילים לעשות דבר מסוים ולא מצליחים להביאו לידי סיום. תופעה זו מעידה שיש להם רצון אלא שהוא לא מספיק חזק, ועוצמתם הפנימית אינה איתנה דיה על מנת להשלים את הדבר.

לאברהם היתה את העוצמה הפנימית לפעול ולהביא לסיום של מה שהאמין בו. גם עלינו מוטל ללמוד ולפתח עוצמה פנימית שכזו, במיוחד בסיום הימים הנוראים. קודם כל לרצוץ לעשות

דברים טובים ולפעול לשיפור העולם, וגם, שתהיה בנו העוצמה הפנימית להתמיד, להמשיך ולהביא אותם לסיום.

פרשת נח/מאיה אנגל

פרשת השבוע היא – נח
מתוך חומש בראשית
הנושאים המרכזיים המוזכרים בפרשה :
1. בניית התיבה והכנסת בעלי החיים
2. המבול
3. היציאה מהתיבה ובניית העולם החדש
4. דור הפלגה ומגדל בבל
גוף דבר התורה – פרק יא פסוקים א ‘ – ט ‘
רציתי לדבר על ההבדלים בין דור המבול לדור הפלגה ‘ ( הדור שאחרי המבול ).
אנשי דור המבול היו אנשים רעים ועשו חטאים בעיקר בתחום של בן אדם
לחברו – גזלנים , גנבים , אלימות ועוד חטאים . מה שהם לא , עשו הוא חטאים
שבין אדם למקום – בין בני אדם ל – ה ‘ . הם לא ניסו למרוד ב – ה ‘ .
לעומת זאת , אנשי דור הפלגה דווקא כן ניסו למרוד ב – ה ‘ – הם בנו את מגדל
בבל מתוך כוונה להילחם ולמרוד ב – ה ‘ . נראה שהמעשים של דור הפלגה היו
חמורים יותר מאלו של דור המבול ולכן לא מובן מדוע העונש שקיבלו אנשי דור
המבול היה כ”כ קשה ואילו של דור הפלגה קל הרבה יותר ?
חז”ל מסבירים לנו שאנשי דור המבול היו לא מאוחדים ולא נהגו כבוד זה בזה .
כאשר אין כבוד בין אנשים , לא ניתן לחיות בחברה . ה ‘ ראה את מעשיהם של
דור המבול והחליט שאין תקווה לשיפור המצב ולכן הביא מבול בתקווה להתחיל
הכל מחדש . לעומת זאת , אנשי דור הפלגה נהגו כבוד אחד בשני ושיתפו
פעולה . שיתוף הפעולה שלהם היה כ”כ מוצלח שאפילו ה ‘ היה צריך להתערב
בסופו של דבר ולסכל את התוכנית שלהם . למרות החטא הגדול , מצאה חן
בעיני ה ‘ העובדה שכל בני האדם שיתפו פעולה והתנהגו בכבוד אחד לשני ולכן
:
החליט שהעונש שלהם יהיה קל בהרבה ולא הביא מבול נוסף . אלו היו תנאי
פתיחה טובים לבנות מהם חברה טובה של בני אדם ולכן , למרות החטא ,
הקב”ה רק בלבל את שפתם והפיץ אותם בכל הארץ לבנות עולם טוב יותר .
לסיכום – למדנו שלקב”ה חשוב יותר שננהג כבוד אחד בשני עוד יותר מאשר
המצוות של אדם למקום ולכן כולנו צריכים להשתדל מאוד לכבד אחד את השני ,
לא פחות ואפילו יותר מאשר הקפדה על מצוות שבן אדם למקום .

 פרשת בראשית/בניה אלפסי

פרשת בראשית היא הפרשה הראשונה הפותחת את ספר בראשית. הספר הראשון מבין חמשת חומשי תורה. (בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים).

בפרשה מסופר כיצד הקב”ה ברא את העולם. תחילה את האור והחושך. לאחר מכן, שמים, יבשה וים. צמחים ועצים, שמש ירח וכוכבים ואת בעלי החיים.

ביום השישי ברא הקב”ה את האדם הראשון ואת חווה אשתו. (שנאמר “לא טוב היות האדם לבדו”).

ביום השביעי – שבת מנוחה. הקב”ה נח ממלאכה.

בנוסף, בפרשה מסופר על הרצח הראשון שקרה בעולם – קין רצח את הבל אחיו. הקב”ה העניש את קין בנדודים ונשא אות קין לכל החיים שלו.

בסוף, הפרשה מתארת את שושלת הדורות מאדם ועד נח.

רק לפני מספר ימים יצא חג שמחת תורה. הגיע הזמן להתחיל מההתחלה – להתחיל מבראשית.

בפסוק הראשון רש”י שואל שאלה:

“אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא (שמות יב, ב) מהחודש הזה לכם, שהיא המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל. מה הטעם שפתח בבראשית?”

משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקב”ה היא, הוא בראה.

הקב”ה ברא את העולם ואת ארץ ישראל. הקב”ה בחר לתת לעם היהודי את ארץ ישראל.

פירוש נוסף –

כדי להוציא את העולם ממצב של תהו ובהו, יוצר הקב”ה הגדרות לכל דבר, כדי שיהיה סדר. לכן יש צורך בהבחנה לדעת להבדיל. מי שאין בו חכמה, אין לו יכולת להבדיל. (כמו בהבדלה במוצאי שבת וחג שאנו אומרים בתפילת ערבית “חונן הדעת”).

הקב”ה מנסה ללמד אותנו שלכל דבר ולכל אחד בעולם הזה יש את מקומו ואת מטרתו.

אנו צריכים לדעת להבדיל בין טוב ורע, מותר ואסור, קודש וחול, טמא וטהור, אמת ושקר וכו’…

ותמיד לזכור – כל מה שהקב”ה עושה – הכל לטובה. גם אם באותו הרגע זה לא נראה לנו ככה…

תודה רבה על ההקשבה. שבת שלום