אלה לי ללוש ח9 – יערת העמק

                                                          על חיים ועל מוות   

הלכתי בודדה בשדות. בלי כסף מים או אוכל. הלכתי והלכתי , כבר נהייתי מיואשת נורא. הגיע הזמן לספר את סיפורי.

אז ככה.

קוראים לי קרין ואני יתומה, כשהייתי קטנה הסתובבתי בכל מיני בתי אומנה .. לא הסתדרתי בשום מקום, תמיד הרגשתי בודדה כזאת שאף אחד לא רואה אותה ולא את מה שבה. לפניי כמה ימים הגעתי לעוד בית יתומים חדש שכמובן שגם אותו שנאתי, ואז לא יכלתי יותר, ברחתי מהכול.

הגעתי לשדות ירוקים כאלה, לא ידעתי לאן אני הולכת ומה אני עושה בדיוק, עד שהבטתי אל האופק, ראיתי בקתה שלידה הייתה עוד בקתה קטנה וכמה מטרים קטנים משם היה עוד מבנה כזה מוזר, אמרתי לעצמי שזאת כנראה גם בקתה.

החלטתי ללכת אליה, הייתי רעבה וצמאה נורא. לא ידעתי מה מחכה לי. התקדמתי לבקתה ודפקתי על דלתיה, אישה זקנה ומוזרה פתחה לי ושאלה

“שלום. מי את?” אמרתי לה את שמי ושהגעתי מרחוק ושאני צריכה מים וקצת אוכל. האישה הכניסה אותי לביתה. הבית היה נראה מיושן ואפל. האישה הגישה לי כוס מים וקצת מרק. שתיתי מהמים וטעמתי מהמרק, כעבור כמה שניות הרגשתי שמשהו מוזר מתחולל בגופי.

הרגשתי שאני מתחילה להיחנק. יצאתי וברחתי מהבית והאישה יצאה גם היא לפתח הדלת כשאני בדרכי החוצה.

הרגשתי שאני מתמוטטת. נפלתי. הושטתי את היד אל כיוון הבקתה כדיי שהאישה תתחרט ואולי תעזור לי.

היא סגרה את הדלת, ולא חזרה.

אלה לי ללוש ח9 – יערת העמק

                                                             השיער שלי

היי שיער שלי , בוקר טוב. נו? אז מה אתה היום? רע? או טוב? תלתלים או מסורק גלי? אני אישית מעדיפה אותך הרבה יותר כתלתלים. אתה הרבה יותר יפה ככה.

האמת אתה מאוד מאוד מיוחד, ואין אותך לכל אחד. אתה מאוד שטני , האמת? הייתי מעדיפה אותך בלונדיני, מהתמונות מפעם זה הרבה יותר מחמיא. לי ולך.

פעם אני אוהבת אותך אסוף, פעם אני אוהבת אותך פזור ופרוע ופעם אני אוהבת .אותך עם תסרוקת יפה

הייתי אומרת שחוץ מבלונדיני הייתי הולכת עם משהו פרוע בשבילך, נגיד חצי שיער סגול חצי שיער כתום טוב אבל זה פרוע מידי לא? אולי רק קצוות סגולים עדינים כאלה, אה רגע לא דיברנו על האורך שלך!

פעם היית קארה שאותו לא הכי אהבתי, ואני בטוחה שגם אתה לא. ואז היית שיער קצת יותר ארוך שמגיע עד לאמצע. ועכשיו אתה כבר שיער ארוך מאוד שלגבי האורך לא נראה לי שהולך להשתנות בקרוב, אבל לגביי הצבע, מי יודע? אולי כן. ואולי לא.

אלה לי ללוש – ח9 יערת העמק

מהעבר אל העתיד 

באתי מהעבר אל העתיד , לא כל כך הבנתי איפה אני נמצאת. הייתי לידי מזוודה אדומה , הסתכלתי עליה ונזכרתי שממנה באתי . התחלתי לראות איפה אני נמצאת וראיתי דברים מוזרים להפליא . ראיתי כבל ארוך ומשונה שמחובר למין מכשיר מוזר היו לידי אנשים שדיברו בכל מיני מילים משונות כמו סבבה , לב שלי ולא כל כך הבנתי . ברגע ששמתי לב שאנשים התחילו להביט בי , ראיתי בפרצופים שלהם  , מבט מעוקם ומוזר , כאילו אני לא מפה והם צודקים אני באמת לא מפה , ישר התחלתי לחשוב על סיפור כיסוי , מה אגיד כשאנשים ישאלו אותי מי אני? ומהיכן?  הסתובבתי קצת והחלטתי להיכנס לתוך בית שהיה נראה לי מאוד מיוחד גדול ומפואר כזה, נכנסתי וראיתי מישהו שישב על כורסא מוזרה כזאת שזזה כל הזמן והוא גם מחזיק גיטרה כזאת ומנגן… כשהוא שם לב אליי קפאתי במקום כי לא ידעתי מי אני בעולם בעולם הזה שלהם אבל אני זוכרת שכשהייתי בחוץ הוא היה על המון שלטים , והבנתי שהוא כנראה ממש מפורסם . אז אמרתי לעצמי : אוקיי אני בבית של מישהו מאוד מפורסם מהעתיד , שלא מבין מה אני עושה בבית שלו , זרה לחלוטין , ואז פתאום עוד מישהו צץ מהקומה למעלה . המישהו הזה שישב על הכורסא המפורסם אני מתכוונת אמר לו “זה שלך”? והוא ענה בחזרה “מה שלי?” “זאתי” הוא אמר “לא אחי אבל הייתי שמח שתיהיה “שתוק” הוא ענה. ואז הופיע עוד מישהו , שתיארתי לעצמי שהוא גם חלק מהם . ההוא שם על הכורסא גם שאל אותו “אוקיי אז היא בטוח שלך” “מה שלי?” “היא, “לא האמת שלא אבל אה… נראת טוב לא?” “טוב שתקו שניכם.”

 הוא אמר , “טוב אז את מוכנה להגיד לנו כבר מי את?” נלחצתי ושתקתי , לא יכלתי להוציא מילה מהפה.

אלה לי ללוש ח9 יערת העמק

דברים מוזרים 

קיבלתי טלפון, כן טלפון נייד. הוא היה נראה לי מאוד מוזר בהתחלה, האמת? לא ראיתי אותו. זאת אומרת היה לו מסך אחורי, הייתה לו מצלמה, היה לו פלאש והכל. כשסובבתי אותו לא ראיתי כלום. אפילו לא את כל הדברים הפנימים שלו, כמו לוח אם, נו הבנתם. אבל האמת שאני בעצמי לא הבנתי.

זה היה יום הולדת שלי וזה מה שאני מקבל? טלפון בלי מסך? איזה מין דבר זה? הלכתי להורים ואמרתי להם “תגידו אתם צוחקים, זאת מין בדיחה כזאת? אין טלפון”

יום אחר כך רציתי להמשיך את הספר שאני כל כך אוהב. באתי לפתוח אותו ולא ראיתי דבר. לא דפים, כלום . פשוט שום דבר. ואני אומר לעצמי “מה? מה קורה פה?” מישהו תלש את כל הדפים, חיפשתי ברחבי הבית ולא מצאתי כלום, שאלתי את האחים שלי והם לא ידעו כלום. הייתי עצוב נורא , בכל זאת הספא האהוב עליי!

בערב החלטנו ללכת כל המשפחה לים לראות את השקיעה הנוגה, באנו ונכנסנו לחוף ןהתקדמנו לעבר הים. אני מסתכל על הים, מסתכל על השמיים ורואה ריק מוחלט.

שאין כמוהו. ים בלי מים, שמיים בלי צבע , שמש בלי אור.

אמרתי לעצמי “מה זה?” “לאיזה חוף הגענו?” וכולם שמחים באופן שנראה נורא מוזר לי. למה כולם שמחים? אין ים!

ראיתי אותם מתקדמים לעבר איפה שאמור להיות הים, ואני רואה אותם מעיפים מים, בלי מים! ואז כנראה ששמעתי משהו מוזר, משהו חזק, קמתי בבהלה, הכל היה ח ל ו ם .

אלה לי ללוש ח9 יערת העמק

גון לנון

סולן להקת הביטלס

זמר, יוצר וסופר

נרצח בפתח ביתו ב- 8 לדצמבר 1980

היום האחרון

היום ה8 לדצמבר 1980. אנני יצאה לדירה שלי ושל אונו כדיי לערוך צילומים למגזין הרולינג  סטון. היא הבטיחה לי שהתמונה עם אונו אשתי תופיע בשער של האלבום , אבל היא התחילה בצילומים שלי לבד , היא הסבירה לי שאף אחד לא רצה את    אונו על השער . אחרי הצילומים אנני עזבה את הדירה , התחלתי ראיון, לא ידעתי שזה הולך להיות הראיון האחרון שלי, התראיינתי לתכנית המוזיקה של די גיי דיים שולין של תחנת הרדיו בוקו . אמרתי בראיון שאני מאמין באהבה ובשלום ושאני מאמין גם בחשיבה חיובית, אמרתי גם שאני מעריך שהעבודה שלי לא תגמר עד שאמות ואקבר , אבל אני מקווה שזה יהיה עוד הרבה הרבה זמן . בסביבות הצהריים בחמש משהו כזה עזבתי יחד עם אונו את הדירה שלנו כדיי שנערוך את השירה של אונו .

כשאני ויוקו בדרך ללימוזינה פנו אלינו כמה אנשים כדיי לקבל חתימות , לא ידעתי שהרוצח שלי הוא אחד מהם.

הוא נתן לי את העותק של פנטזיה כפולה והענקתי לו חתימה ושאלתי אותו “זה מה שאתה רוצה? הוא הנהן לי וחייך בהסכמה . אני ואונו היינו כמה שעות באולפן ואחר כך חזרנו לדקוטה , בעשרה ל11 בלילה .

אני ואונו חשבנו לאכול משהו אבל לא רציתי , רציתי להספיק להגיד לילה טוב לשון, לפני שילן לישון . חזרנו עם הלימוזינה ויצאנו ממנה ברחוב 72 , בחרנו שלא לצאת בחדר הבניין הבטוחה יותר , אם הייתי בוחר לצאת בחדר הבניין הייתי נמנע מהמפגש עם הרוצח שלי , אוני התקדמה לפניי ועברה בכניסה , כשבאתי לעבור גם הבטתי ברוצח שלי ואז פשוט המשכתי , תוך כמה שניות הוא ירה בי חמישה קליעים בגב. הרגשתי שאני מתמוטט . נפלתי. .

המילים האחרונות שהוצאתי מפי היו “יורים בי”.

בשבילה גיבורים עפים

“כשאני קורא אותך אני הכלל לא חושב על מה שאתה כותב, אני רק חושב איך זה שאני, החלום שלי היה לכתוב דברים ולפרסם אותם, אבל מי שמפרסם כמו קוסם זה אתה?”

יש אנשים שמתחבאים ולא מפרסמים את הספרים שלהם ושומרים אותם במגירה, אולי זה כי הם מפחדים מהביקורת? אולי זה כי יש אנשים אנונימים שלא יכולים פתאום לפרוץ עם ספר, או שיש אנשים מפורסמים שאם הם יפרסמו את הספר או  הספרים שלהם תיהיה עליהם דעה חדשה ואולי קצת שונה ממה שכולם חשבו עליהם, ואולי הספרים האלו רק יחזקו את הדעה על הבן אדם ועל מי שהוא. כשמסתכלים על אנשים כאלה ואחרים אנחנו נוטים לחשוב שהם שטחיים ואין סיכוי שהם אי פעם נגעו בעיפרון או במקלדת. ויש אנשים שהחלום שלהם זה לפרסם את הספרים שלהם, ויש כאלה שבאמת מפרסמים אבל הספרים לא נוטים להצליח כל כך, נגיד שהם לא “רבי מכר”, אנונימים שמפרסמים את הספרים שלהם ובאמת מצליחים כמו שרשום במשפט, זה כמו קסם, קוסמים כאלה, ולפעמים הקוסמים האלה מזלזלים בעצמם ואומרים שמה שהם מפרסמים זאת “ספרות שטחית” ולא מה שהם באמת רוצים לפרסם.