שלגיה ושבעת הגמדים- עדי איצקוביץ

ביום חורפי אחד ישבה המלכה על יד החלון, ובעודה רוקמת היא נדקרה במחט

ומאצבעה נשרו שלוש טיפות דם וצנחו על השלג הלבן. מראה זה ריגש את המלכה חשוכת הילדים והיא מבקשת כי יוולד לה תינוק שעורו יהיה לבן כשלג, שפתיו אדומות כדם ושיערו שחור כעץ שבמסגרת החלון. משאלתה התגשמה, אך היא מתה בעת הלידה. שנה לאחר מכן נישא המלך לאישה יפה וגאוותנית (על פי חלק מהגרסאות קראו לה אווילי, והיא נתנה למלך שיקוי אהבה כדי שינשא לה), שלא יכלה לסבול שמישהו יעלה עליה ביופיו. לאותה אישה הייתה מראת-פלאים, בפניה הייתה ניצבת ושואלת: מראה, מראה, שעל הקיר, מי היפה בכל העיר? והמראה ענתה

גבירתי המלכה, את היפה בכל הממלכה

כשהמלכה שמעה את דברי המראה האלה היא הייתה מרוצה ובטוחה בעצמה, שכן ידעה כי המראה דוברת אמת. השנים חלפו ושלגיה גדלה. כאשר הגיעה לגיל שבע, היא נעשתה יפה ביום בהיר. כאשר שאלה המלכה את המראה

מראה מראה שעל הקיר

מי היפה בכל העיר

ענתה המראה שאינה משקרת

כאן גברתי אין יפה ממך

אך יופייה של שלגיה עולה על יופייך

כשמעה זאת המלכה הצהיבה והוריקה ובקנאתה הרבה ציוותה על הצייד להרוג את שלגיה. שלגיה התחננה בפני הצייד לתת לה לחיות והבטיחה: אחיה ביער הפרא ולעולם לא אשוב לכאן. הצייד חס על חייה והניח לה ללכת, אף כי היה בטוח בכך שחיות הפרא יטרפו אותה. הוא הבחין בחזיר בר צעיר, דקר אותו והביא את ריאתו וכבדו למלכה, כהוכחה לכך שהרג את שלגיה. המלכה בישלה את הריאה והכבד במלח ואכלה אותם בחשבה שהיא אוכלת את ריאתה וכבדה של שלגיה.

שלגיה נמלטה אל היער ולאחר ימים של נדודים היא גילתה בית קטן ונכנסה לתוכו. שם אכלה מן הצלחות על השולחן ונרדמה באחת המיטות. מאוחר יותר, הגיעו לבית בעליו, שבעה גמדים. תחילה כעסו, אך כשראו עד כמה יפה שלגיה ומה חביבים מנהגיה, סלחו לה. הם הציעו לה מחסה, בתמורה לניקוי הבית, בישול וטיפול בכל צורכיהם, ושלגיה הסכימה. הגמדים הזהירו אותה: “אמך החורגת תדע שאת כאן במהרה, אל תתני לאף אחד להיכנס”.

כעבור זמן קצר שבה המלכה ושאלה את המראה מי היפה בכל העיר, והמראה השיבה:

כאן גברתי אין יפה ממך,

אך יופייה של שלגיה מעבר להרים

אי שם בבקתה אצל שבעת הגמדים

עולה בהרבה על יופייך

המלכה הבינה כי רומתה ובזעמה התחפשה לרוכלת זקנה, וטיפסה דרך שבעת ההרים אל ביתם של שבעת הגמדים, דפקה על הדלת והציעה את מרכולתה. שלגיה התפתתה לתת לה להיכנס, והמלכה המחופשת הציעה לה מחוך היא הידקה סביבה את המחוך כה מהר וכה חזק עד שנשימתה של שלגיה נעתקה והיא נפלה כמתה. כאשר חזרו הגמדים, נבהלו לראות את שלגיה, אך במהרה גילו את המחוך, חתכו אותו וחילצו את שלגיה מתוכו. שלגיה ניצלה.

המלכה גילתה את דבר הצלתה של שלגיה מדברי המראה, ובאמצעות ידיעותיה בכישוף הכינה מסרק מורעל. פעם נוספת התחפשה לזקנה, הגיעה לביתם של הגמדים ונקשה בדלת. שלגיה סירבה להכניסה פנימה, בשל אזהרתם השנייה של הגמדים, אך הזקנה שכנעה אותה להציץ בסחורה ופיתתה אותה לפתוח את הדלת. המלכה סרקה את שערה במסרק המורעל ושלגיה נפלה מחוסרת הכרה. משוכנעת כי חיסלה את מתחרתה, הסתלקה המלכה מן המקום, אך הגמדים שבו במהרה, גילו את המסרק, שיחררו אותו משערה והשיבו את שלגיה לחיים.

שלגיה נישאה לנסיך ברוב פאר והדר, וגם האם החורגת המרשעת הוזמנה למסיבה. כשהיא שאלה את המראה, עטויה בבגדיה היפים, מי היפה בכל העיר, היא השיבה לה

כאן גברתי אין יפה ממך

אך יופייה של שלגיה עולה על יופיי

המלכה נתקפה בהלה וחרדה, ותחילה החליטה בליבה שלא לבוא לחתונה, אך חוסר מנוחה השתלט עליה והיא חשה שהיא חייבת לראות את המלכה הצעירה. כשהיא הגיעה לחתונה, היא זיהתה את שלגיה מיד וקפאה על מקומה. כעונש על מעשיה אילצו אותה לנעול סנדלי ברזל שהוכנו עבורה ולובנו באש, ולרקוד עד אשר נפלה ומתה