הזיכרון הציבורי של מעשה אמנון ותמר

. בפרק יג’ בספר שמואל ב’, מתואר מקרה קשה ובזוי של אונס וגילוי עריות

 .אמנון בן דויד, כופה את עצמו על אחותו, תמר, באקט מתוכנן ומתוזמן

הוא מזייף את חוליו, מבקש שתבוא לחדרו ותכין עבורו מטעמים שיחזירו אותו

 .לאיתנו, וכופה את עצמו עליה

 א וַיְהִי אַחֲרֵי-כֵן, וּלְאַבְשָׁלוֹם בֶּן-דָּוִד אָחוֹת יָפָה–וּשְׁמָהּ תָּמָר; וַיֶּאֱהָבֶהָ, אַמְנוֹן בֶּן-דָּוִד.  ב וַיֵּצֶר לְאַמְנוֹן לְהִתְחַלּוֹת, בַּעֲבוּר תָּמָר אֲחֹתוֹ–כִּי בְתוּלָה, הִיא; וַיִּפָּלֵא

“.בְּעֵינֵי אַמְנוֹן, לַעֲשׂוֹת לָהּ מְאוּמָה

מהסיפור הזה, ובעיקר מהאופן בו נחקק בתודעת הציבור, ניתן ללמוד המון על החברה הישראלית. אולי אפילו, ניתן לראות בפרק זה סיפור אטיולוגי לתופעות

.ההשתקה, העלמת העין והאשמת הקורבן, שלצערי רווחות בחברתנו

 יא וַתַּגֵּשׁ אֵלָיו, לֶאֱכֹל; וַיַּחֲזֶק-בָּהּ וַיֹּאמֶר לָהּ, בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי.  יב וַתֹּאמֶר לוֹ, אַל-אָחִי אַל-תְּעַנֵּנִי–כִּי לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן, בְּיִשְׂרָאֵל:  אַל-תַּעֲשֵׂה, אֶת-הַנְּבָלָה 

;הַזֹּאת.  יג וַאֲנִי, אָנָה אוֹלִיךְ אֶת-חֶרְפָּתִי, וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּאַחַד הַנְּבָלִים בְּיִשְׂרָאֵל

תמר,כראוי לאישה שחונכה כל חייה להתכסות ולהישמר פן תפתה גבר-חיית אדם

.רק מעצם קיומה, לוקחת את החרפה והבושה על עצמה

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ, הַאֲמִינוֹן אָחִיךְ הָיָה עִמָּךְ”

 ;וְעַתָּה אֲחוֹתִי הַחֲרִישִׁי אָחִיךְ הוּא, אַל-תָּשִׁיתִי אֶת-לִבֵּךְ לַדָּבָר הַזֶּה

“וַתֵּשֶׁב תָּמָר וְשֹׁמֵמָה, בֵּית אַבְשָׁלוֹם אָחִיה

ההשתקה. ההחנקה. ביטול חומרת הנעשה. שלא תשית ליבה לפגיעה האיומה

.שאירעה לה, כאילו זעומה היא וחסרת חשיבות כצינון קל

. כא וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד–שָׁמַע, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיִּחַר לוֹ, מְאֹד

אביה המלך, בעל סמכויות השיפוט, שמע וידע על הנעשה, והסתפק בלכעוס על

.בנו הפושע, במקום להענישו בחומרה הראויה והמתבקשת

וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל-רֹאשָׁהּ, וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה; וַתָּשֶׂם יָדָהּ

.עַל-רֹאשָׁהּ, וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה

, “אם תחפשו באינטרנט תחת הערך “אמנון ותמר

.התוצאות שתקבלו ישמטו את לסתותיכם לרצפה

,קודם כל, תגלו כי ישנו פרח מאוד פופולרי ומצוי בישראל שקרוי על שם המעשה

.”אמנון ותמר”

  אם לא די בכך, תיווכחו לדעת כי קיים גן ילדים על שם אמנון ותמר, סוויטות  וצימרים זוגיים, ואף רחוב שמנציח את הזוג שהדבר האחרון שמקשר ביניהם הוא

.אהבה

השאלה שאני שואלת היא כיצד יתכן כדבר הזה? מה השתבש בדרך? איך קרה שסיפור מקראי על אלימות ואכזריות נצרב בזיכרון הציבורי כדבר חיובי שיש לציינו

 ?ולהוקירו

התופעות הללו מבזות ומקוממות, ואני רואה בהן השתקפות ומדגם של בעיה

.חברתית רחבת היקף, תרבות האונס ששגורה וטמועה בחברתנו וביומיום שלנו