.היה היה עטלף

עטלף קטן, סקרן

 -ומסתורי

ושמו היה רוקי

היה נכנס

לכל מקום שרק

:רצה

למערות, לבורות

יערות

ואפילו לפחי

!אשפה

כמובן שאת כל

זה היה עושה

.אך ורק בלילה

בבוקר הוא ישן

.ובצהריים מנמנם

לכן לא תתקלו בו…

אולי רק בערב תראו

אותו בין הכוכבים

מתנדנד

אך לילה אחד חשב

לעצמו:

“מה אם בבוקר אגלה

משהו חדש?”

אך אז מייד שינה

את מחשבתו:

“לא לא, זה יהיה מטופש

רק הלילה זה

הזמן לכיף ובלאגן”

אך רוקי התחיל

.להשתעמם

“רק יערות, פחים, כוכבים

באלי משהו אחר”

ופתאום הבחין, ראה

סוף סוף דבר שונה

לחלוטין, ומייד עף

לראות, האם מדובר

בנחש

כשהגיע היה קצת מבולבל,

זה אכן היה שונה מכל מה

שאי פעם ראה בחייו!

“מה זה?”

חשב

“האם זה נחש”

“לא זה יהיה מטופש לחשוב

שזה נחש”

זה לא חיה ולא דומם

אך בהחלט משהו שזז

ונושם.

רוקי נדהם, פיו היה פעור

ולא נסגר… התקרב כל פעם

יותר קרוב ויותר קרוב

אך עצר כשלפתע הבחין

בפתח הנראה לו בדיוק

כמו בור.

רוקי לא היסס

וכמובן שמיד ניסה אל

הבור להיכנס.

רוקי היה לעומת כל שאר

העטלפים הכי קטן.

זה מה שגרם לו להיות

כה מיוחד.

רוקי אמר “אספור אחת,

שתיים, שלוש

ומיד אקפוץ”.

“חשוך, אני רואה

כלום”

“יש כאן מישהו?”

צעק רוקי

אך אין קול ואין עונה,

רק רוקי נמצא שם

לגמרי לבד

“זה היה כיף, אבל מה עכשיו?

אני ציפיתי למשהו מיוחד”,

ולפתע חש בבטנו משהו

עז, מדגדג וזז.

זה בבטן! בידיים! בצוואר!

רוקי לא יכל להתאפק וצעק בקול

עז:

“אווץ, תפסיק, מי אתה? איך נכנסת אליי?”

רוקי התחיל לחשוב מחשבות מוזרות:

“אולי יש לי גור בבטן?”

“לא מצחיקול, זה קורה רק לבנות”

אך אז רוקי חש הקלה, אולם

פתאום שמע קול מהדהד, קול של שמחה:

“אני לא מאמינה, אני חופשיה!”

רוקי לא מבין מה קורה, מסתכל ימינה,

שמאלה, אחורה, קדימה אבל רק חושך מופיע.

כלום הוא

לא רואה

אך אז לפתע הרגיש שמשהו

מטפטף עליו, אז ניסה לתפוס

עם היד וראה דמעה, והבין.

“למעלה! לא הסתכלתי למעלה!

ומיד הרים את ראשו

וסוף סוף ראה.

“משונה מאוד, מי זאת

היצורה?” חשב לו רוקי כאשר

לא הפסיק לרגע לצפות בה.

היא הייתה ירוקה וקצת

צהובה, היא הייתה זוהרת.

כמו מין צינורות היו מחוברים

לגופה, ועל פניה חיוך גדול נשטף

לרווחה. אך מה זה?

“בלון נפוח מחייך” צחק רוקי

בליבו, ואז אמר בקול:

“שלום לך, תוכלי לומר לי מי

את? כי אז אמשיך לחשוב

שאת בלון נפוח, ואולי אטעה את

עצמי או אשקר אז אשמח

לדעת את האמת בבקשה.”

היא הבחינה בו והשיבה

לו בחזרה:

“הו שלום, והו לא, אני לא בלון

נפוח, מי אני ומה אני, זה יכול לבלבל,

אז אגיד לך את שמי, בטוחה

שזה יסדר, אז קוראים לי קורי

אבל השם המלא שלי הוא קורונה

אם אתה מעדיף!”

“ק-ר-ו-נ-ה, לא שמעתי שם כזה

מעולם, והוא אפילו נשמע לי משונה

אז אשמח לקרוא לך קורי, ואגב,

לי קוראים רוקי!”

“הו הו איזה צירוף מקרים משעשע

ומוזר!”

“למה את צעקת שאת חופשיה

מקודם?”

“אוקיי, רוקי, הייתי שמחה שנמשיך

לדבר, אך אני מוכרחה לעזוב

למקום אחר, אז אגיד לך מה,

אענה לך תכף ומיד, אין בעיה

ואז אעזוב, נשמע כמו עסקה?”

“לאן את צריכה לעזוב? תישארי

איתי פה, חשוך כאן ומפחיד, זאת

בדיוק הרפתקה שלשניים תתאים!”

“מתנצלת, אך יש לי הרפתקה אחרת

שמחכה שם בחוץ. אני את כל חיי

ביליתי בתוכך, כן, אני זאת שהייתה

בבטנך ובטני לא ריקה… יש לי שם

את התינוקות שלי, משפחה גדולה

ואיני יכולה לטפל בכולם, אני חייבת

לחפש לכל אחד בית חם, כמו

איפה שאנחנו נמצאים עכשיו,

הוא יגן עליהם וישמור עליהם

יותר משאיי פעם אוכל, האוויר

שבחוץ להם לא כדאי, כל טוב וביי”

“רגע, חכי בבקשה, אמרת

שלכל אחד את צריכה למצוא

בית חם כמו פה, אז הנה

תביאי לי אחד, הוא יהיה

איתי ביחד, אשמור עליו

אני מבטיח, אוהב אותו כל כך

שיהיה לי לחבר, בבקשה, בבקשה

אני לא רוצה להרגיש בודד”.

היא לא סרבה ונענתה לבקשה

ואז זה קרה, בשניות יצא מתוכה

גוש ירוק, קטן ונפלא.

“תודה לך תודה רבה,

סוף סוף יהיה לי עכשיו חבר

להרפתקה!”

היא חייכה אליו ועם החושך

נעלמה.

כך נגמר סיפורו

של רוקי

ועכשיו הגענו להרפתקה

הבאה

של קורי

מוכנים?