הנסיך הקטן פרק חמש

יוֹם יוֹם נוֹדְעָה לִי חֲדָשָׁה עַל אוֹדוֹת כּוֹכָבוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, עַל הַפְלָגָתוֹ מִשָּׁם וְעַל מַסָּעוֹ. הַדְּבָרִים נִתְגַּלּוּ לִי מְעַט-מְעַט וּבְהֶסַּח-הַדַּעַת. וְכָךְ נוֹדַע לִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי עַל מַכַּת עֲצֵי הַבַּאוֹבַּבַ.

גַּם דָּבָר זֶה שָׁמַעְתִּי בִּזְכוּת הַכִּבְשָׂה, כִּי הַנָּסִיךְ הַקָּטָן שְׁאָלַנִי לְפֶתַע, כַּאֲחוּז סְפֵקוֹת חֲמוּרִים:

הַאִם נָכוֹן הַדָּבָר כִּי הַכְּבָשִׂים אוֹכְלִים שִׂיחִים קְטַנִּים?

כֵּן, נָכוֹן.

– אִם כֵּן, נָחָה דַעְתִּי!

לֹא הֲבִינוֹתִי מַדוּעַ כֹּה חָשׁוּב הַדָּבָר שֶׁהַכְּבָשִׂים יֹאכְלוּ שִׂיחִים קְטַנִּים. אוּלָם הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הוֹסִיף וְאָמַר:

אִם כֵּן, אוֹכְלִים הֵם גַּם עֲצֵי בַּאוֹבַּבּ?

הִסְבַּרְתִּי לוֹ כִּי עֲצֵי הַבַּאוֹבַּבּ אֵינָם שִׂיחִים קְטַנִּים, אֶלָּא עֵצִים גְּדוֹלִים כְּמִבְצָרִים. גַּם עֵדֶר פִּילִים לֹא יוּכַל לְבַּאוֹבַּבּ אֶחָד.

עִנְיַן עֵדֶר הַפִּילִים הִצְחִיק אֶת הַנָּסִיךְ הַקָּטָן וְהוּא אָמַר:

הָיִינוּ צְרִיכִים לְהַעֲמִיד אוֹתָם זֶה עַל גַּבֵּי זֶה…

אַחַר הֵעִיר בְּטוּב-דַּעַת:

עֲצֵי הַבַּאוֹבַּבּ קְטַנִּים הָיוּ לִפְנֵי שֶׁנַּעֲשׂוּ גְדוֹלִים.

נָכוֹן בְּהֶחְלֵט! – אָמַרְתִּי – אוּלָם מַדּוּעַ רוֹצֶה אַתָּה שֶׁהַכְּבָשִים יֹאכְלוּ אֶת עֲצֵי הַבַּאוֹבַּבּ הַקְּטַנִּים?

כָּכָה זֶה! – הֵשִׁיב, כִּמְדַבֵּר עַל עִנְיָן הַמוּבָן מֵאֵלָיו. נֶאֱלַצְתִּי לְאַמֵּץ אֶת כָּל כֹּח שִׂכְלִי כְּדֵי לְהַבְהִיר לְעַצְמִי אֶת הַבְּעָיָה הַזֹּאת.

– וְאָמְנָם נוֹדַע לִי כִּי עַל כּוֹכָבוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן, בְּדוֹמֶה לְיֶתֶר הַכּוֹכָבִים, מְצוּיִים עֲשָׂבִים טוֹבִים וְעֲשָׂבִים שׁוֹטִים. לָכֵן יֵשׁ זְרָעִים טוֹבִים שֶׁל עֲשָׂבִים טוֹבִים וּזְרָעִים רָעִים שֶל עֲשָׂבִים שׁוֹטִים. אוּלָם זְרָעִים אֵלֶּה סְמוּיִים מִן הָעַיִן. נָמִים הֵם בְּחֶבְיוֹן הָאֲדָמָה עַד שֶׁעוֹלֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם לְהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ.

אָז יִתְמַתַּח מְעַט-מְעַט אֶל מוּל הַשֶּׁמֶשׁ, כְּחוֹשֵשׁ, אַחַר יַעֲלֶה, וְהִנֵּה לְפָנֵינוּ נֶבֶט רַךְ וְנֶחְמָד לְמַרְאֶה. אִם נֶבֶט שֶל צְנוֹנִית אוֹ שֶׁל וֶרֶד הוּא, אֶפְשָׁר לְהַנִּיחַ לוֹ שֶׁיִּגְדַל כִּרְצוֹנוֹ. אַךְ אִם צֶמַח שׁוֹטֶה הוּא – יֵשׁ לְעָקְרוֹ מִיָּד עִם בַּצְבְּצוֹ מִן הָאֲדָמָה.

עַל כּוֹכָבוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן מְצוּיִים הָיוּ זְרָעִים רָעִים וְנוֹרָאִים – זַרְעֵי בַּאוֹבַּבּ. לְעוֹלָם לֹא תִּפָּטֵר מֵעֲצֵי בַּאוֹבַּבּ אִם לֹא תַעַקְרֵם בְּעוֹדָם בְּאִבָּם. הֵם פּוֹרְצִים וּפוֹשְׁטִים עַל פְּנֵי הַכּוֹכָב וְנוֹקְבִים אוֹתוֹ בְּשָׁרְשֵׁיהֶם. וְאִם הַכּוֹכָב קָטָן מִדַּי עֲלוּלִים הֵם לְבַקְּעוֹ לַחֲלוּטִין.

– זוֹהִי שְׁאֵלַת סֵדֶר וּמִשְׁטָר – סָח לִי הַנָּסִיךְ הַקָּטָן כַּעֲבֹר זְמַן-מָה. – בַּבֹּקֶר, לְאַחַר שֶׁאַתָּה מִתְרַחֵץ וּמִתְלַבֵּשׁ, עָלֶיךָ לִדְאֹג גַּם לְנִקָּיוֹן בַּכּוֹכָב שֶׁלְּךָ, לִשְקֹד עַל עֲקִירַת שְׁתִילֵי הַבַּאוֹבַּבּ מִשָּׁעָה שֶׁאֶפְשָר לְהַבְחִין בֵּינֵיהֶם וּבֵין שִׂיחֵי הַשּׁוֹשַׁנִּים, הַדּוֹמִים לָהֶם מְאֹד בְּרֵאשִׁית צְמִיחָתָם. זוֹהִי מְלָאכָה מְשַׁעְמֶמֶת לְמַדַּי, אַךְ קַלָּה מְאֹד.

עַל כּוֹכָבוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן מְצוּיִים הָיוּ זְרָעִים רָעִים וְנוֹרָאִים – זַרְעֵי בַּאוֹבַּבּ. לְעוֹלָם לֹא תִּפָּטֵר מֵעֲצֵי בַּאוֹבַּבּ אִם לֹא תַעַקְרֵם בְּעוֹדָם בְּאִבָּם. הֵם פּוֹרְצִים וּפוֹשְׁטִים עַל פְּנֵי הַכּוֹכָב וְנוֹקְבִים אוֹתוֹ בְּשָׁרְשֵׁיהֶם. וְאִם הַכּוֹכָב קָטָן מִדַּי עֲלוּלִים הֵם לְבַקְּעוֹ לַחֲלוּטִין.

– זוֹהִי שְׁאֵלַת סֵדֶר וּמִשְׁטָר – סָח לִי הַנָּסִיךְ הַקָּטָן כַּעֲבֹר זְמַן-מָה. – בַּבֹּקֶר, לְאַחַר שֶׁאַתָּה מִתְרַחֵץ וּמִתְלַבֵּשׁ, עָלֶיךָ לִדְאֹג גַּם לְנִקָּיוֹן בַּכּוֹכָב שֶׁלְּךָ, לִשְקֹד עַל עֲקִירַת שְׁתִילֵי הַבַּאוֹבַּבּ מִשָּׁעָה שֶׁאֶפְשָר לְהַבְחִין בֵּינֵיהֶם וּבֵין שִׂיחֵי הַשּׁוֹשַׁנִּים, הַדּוֹמִים לָהֶם מְאֹד בְּרֵאשִׁית צְמִיחָתָם. זוֹהִי מְלָאכָה מְשַׁעְמֶמֶת לְמַדַּי, אַךְ קַלָּה מְאֹד.

יוֹם אֶחָד אָמַר לִי הַנָּסִיךְ הַקָּטָן:

– מִן הָרָאוּי שֶׁתָּכִין צִיּוּר יָפֶה כְּדֵי שֶׁיוּכְלוּ הַיְלָדִים בְּאַרְצְךָ לְהָבִין זֹאת יָפֶה. הַדָּבָר יָבִיא לָהֶם תּוֹעֶלֶת אִם יֵצְאוּ לְמַסָּעוֹת בְּיוֹם מִן הַיָּמִים. לְעִתִּים – הוֹסִיף הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – אֵין בְּכָךְ רַע כַּאֲשֶׁר דּוֹחִים עֲבוֹדָה לְיוֹם אַחֵר. מַה שֶּׁאֵין כֵּן, כְּשֶהַדְּבָרִים אֲמוּרִים בַּעֲצֵי בַּאוֹבַּבּ; כָּל דְּחִיָּה עֲלוּלָה לְהָבִיא שׁוֹאָה. רָאִיתִי כּוֹכָב בּוֹ שׁוֹכֵן עַצְלָן מֻפְלָג. הוּא הִזְנִיחַ שְׁלשָׁה שִׂיחִים קְטַנִּים…

יוֹם אֶחָד אָמַר לִי הַנָּסִיךְ הַקָּטָן:

– מִן הָרָאוּי שֶׁתָּכִין צִיּוּר יָפֶה כְּדֵי שֶׁיוּכְלוּ הַיְלָדִים בְּאַרְצְךָ לְהָבִין זֹאת יָפֶה. הַדָּבָר יָבִיא לָהֶם תּוֹעֶלֶת אִם יֵצְאוּ לְמַסָּעוֹת בְּיוֹם מִן הַיָּמִים. לְעִתִּים – הוֹסִיף הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – אֵין בְּכָךְ רַע כַּאֲשֶׁר דּוֹחִים עֲבוֹדָה לְיוֹם אַחֵר. מַה שֶּׁאֵין כֵּן, כְּשֶהַדְּבָרִים אֲמוּרִים בַּעֲצֵי בַּאוֹבַּבּ; כָּל דְּחִיָּה עֲלוּלָה לְהָבִיא שׁוֹאָה. רָאִיתִי כּוֹכָב בּוֹ שׁוֹכֵן עַצְלָן מֻפְלָג. הוּא הִזְנִיחַ שְׁלשָׁה שִׂיחִים קְטַנִּים…