מסעות הצלב מגישים איליה ושילה

יום 1

היי שמי קונסטנטיןאני גר בכפר קטן בספרד שמעתי שהאפפיור קורא לכל האיכרים לצאת למסע לעבר ירושלים העיר הקדושה האפפיור מפחד שיקחו לנו את עיר הקודש ירושלים. מכרתי את כל הרכוש שלי ,לקחתי שק שמתי את הבגדים בפנים וקצת אוכל ומים ונפרדתי מהמשפחה והחברים שלי ויצאתי לדרך המסוכנת עם ידיעה שאני יכול למות והלכתי להפגש עם שאר הצלבנים בנמל כדי לעלות לאוניה שתקח אותי.חלק מהדרך חשבתי לעצמי שאולי המסע הזה יביא לי קצת כסף לקנות לי בית למשפחה שלי.

יום 2

אני באוניה קטנה מסריחה וישנה ,יש פה מלא צלבנים כמוני עניים ישנים על הריצפה אין אוויר יש לנו מעט אוכל לאכול חלק מהכסף שהיה לי שילמתי בשביל האוניה עכשיו אני לא יודע איך אני יסתדרעד שאני יגיע לירושלים ,אני בודד ומתגעגע למשפחה שלי הסתכלתי דרך החלון הקטן באוניה חשבתי שאולי אנחנו קרובים לעיר הקודש והצלבנים צחקו עליי כי יש עוד דרך ארוכה לירושלים

יום 3

הייתה סופה האוניה החליטה לעצור בחוף שבצרפת ירדנו מהאוניה לנשום קצת אוויר הרגשתי עייף ורעב חיפשנו לקנות תבלינים בשוק המקומי וחיפשנו תבליניםיקרים למכור אותם וראינו אש שהוביל אותנו לשוק ומצאנו חנות תבלינים זולה,ישבנו בשוק ומכרנו את התבלינים בערב ישבנו ועשינו מדורה אחרי כמה ימים הלכנו לעזור זה לזה וזה היה מסע מאוד קשה הלכתי בשדות וביערות בלי אוכל ומים. מזל שהבאתי סכין גדולה כי נתפלו אלינו כמה חיות טרף ולחבר שלי היה חץ וקשת וצדנו זאבים ובישלנו אותם על האש ,יום אחד  עצרתי באגם קטן והתקלחנו שם ,כיבסנו את הבגדים מטולוז  באגם,המשכנו במסע מאד קשה הרבה מתו בדרך והגעתי להיר בשם אברה שם נחנו כמה ימים

לאחר כמה שבועות

לקחנו כמה דברים בשוק ועבדנו כפועלים כדי להרוויח קצת כסף ועלינו על אוניה חדשה שתביא אותנו דרך מסע מאוד מסוכן לעיר ליבק.המסע הזה היה שבועים עד שהגענו לעיר ליבק שוב ירדנו לחוף והתחלנו את המסע הקשה לעבר ירושלים תכננו לקחת אוניה סמוך לעיר פראג בדרך במסע שמענו מפי נוצרים על מקומות בארץ ישראל שקשורים לישו בית לחם ונצרת עולי רגל סיפרו לנו על כנסיית הקבר הקדוש בירושלים הם נתנו לנו מזכרות ומים מנהר הירדן מים קדושים לנוצרים אנחנו הרגשנו שאנחנו חייבים לגאול את הכבר הקדוש כי הבטיחו לנו שכל החטאיים שלנו ימחקו,בדרך הקשה נתקלנו בקשיים רבים לא היה לנו מפות כדי למצוא את הדרך אז שילמנו למורה דרך שיראו לנו את הדרך מדי פעם תקפו אותנו שודדים וגם מתו לנו סוסים מרעב גם ההפלגה בים הייתה מסוכנת אוניות הלכו לאיבוד צלבנים היו רגילים במסעות חלו במחלת ים ומתי ככל שעבר שהזמןהיה לנו קשה להשיג אוכל אז אכלנו אכלנו לחם יבש ובשר ממולח היו איתי חברים עניים וגנבו אוכל כדי להתקיים.

הים ה60 במסע

מפראג לקחנו שוב אוניה לכיוון חופי מצריים באוניה כבר התחלתי להתגעגע  מאוד לילדים שלי לא הייתי בטוח שאני יצליח להגיע  לירושלים ממצריים התחלנו ללכת ולעלות ברגל לכיוון ירושלים למרות כל הקשיים הצלחנו לכבוש מידיי המוסלמים אזורים רבים ,חלק מהצלבנים החליטו להישאר במקומות שכבשו ואחרים כמוני המשכנו להתקדם לעבר ירושלים שהגענו לירושלים עייפים, רזים,מלוכלכים לא הצלחנו לפרוץ את חומות העיר בגלל שהיה שרב כבד מחסור במים אז ליקקנו טיפות טל ושתינו מים מהבורות. לאחר 5 שבועות בשנת 1099 כבשנו את ירושלים הרגנו את היהודים והערבים.

לסיכום המסע היה קשה מפרך אבל אני האמנתי שאני חייב לעשות את זה כי אני  נוצרי ואני חושה שצריך לשמור על המקומות הקדושים אחרי 4 שנים חזרתי למשפחה שלי בספרד עם המון כסף והרבהתבלינים ואריגים