יומן מסע הצלב

שמי רוברט השני, דוכס נורמנדיה, ואני מפקד המחנה שיצא כדי לכבוש את ירושלים ולשחררה מידי הכופרים.

לאחר נאום של האפיפיור, הרגשנו שזאת מחובתינו לצאת לשחרר את כנסיית הקבר אשר נמצאת בירושלים. לתדהמתי ההיענות לדברי האפיפיור היתה אדירה ובמקום מחנה אחד יצאו 4 מחנות. אחד מהם הינו בפיקודי.

אוגוסט 1096:

סופסוף לאחר הכנות רבות הגענו לקונסטטינופול ושם אלכסיוס, שליט הממלכה הביזנטית, עזר לנו לחצות את הבוספורוס, תמורת שבועת נאמנות הומאגיום) שכל מה שהם יכבשו במזרח ימסר לידיו). ממש כעסתי כשנודע לי שטנקרד הצליח לחצות באופן עצמאי ולהתחמק משבועה זו. המטרה שלנו היתה כל כך חשובה, איך הוא יכל לנצל אותנו כך? המצב במחנה לא היה פשוט, האוכל שהבנו נגמר מהר והינו צריכים להשיג אותו בקרוב כך שהתחלנו לשדוד את האיכרים שפגשנו בדרך, חלקם אפילו הציעו לנו עזרה רק כדי שנסתלק. האבירים היו עייפים מדרך ארוכה, אך עדיין נשמרה ביניהן מוטבציה להמשיך למען הדת

מאי 1097:

ההתקלות הראשונה שלנו בסלג’וקים התרחשה למרגלות חומות ניקאה שהוטל עליה מצור. נלחמנו קשות עם הכופרים שלא היו מוכנים לוותר בקלות ואך איבדנו חלק מכוחותינו. חלק מה אנשים היו מיואשים, אך לאחר נאום שלי המשכנו בכל הכוח. תמיד עמדתי נתתי דוגמא לחיילים שלי והם העריכו את זה והלכו אחרי.

יוני 1098:

גם העיר העיר הגדולה אנטיוכיה נכבשה על ידינו והינו כבר קרובים לירושלים מה שנתן לנו תקווה שגרם לשורדים להמשיך.

אוקטובר: 1097

במקום לפנות דרומה לירושלים, המשיכנו תחילה מזרחה לאֶדֶסָה, וכבשנו אותה לאחר מצור של חמישה חודשים.  הקרבות היו קשים ועקובים מדם. הרבה מתו מאש האויב ומרעב אך בסוף הצלחנו לכבוש אדסה. חלקינו נשארו וכל השאר המשיכו הלאה

יוני 1099:

לאחר שסופסוף הגענו לירושלים ניסינו להפיל את החומות כמו שעשה יהושוע בן נון התפללו, הקיפו את החומות שבע פעמים, תקעו בחצוצרות ושמו עפר על הראש. ניסיון זה לא צלח, והחומה לא נפלה. ניסיון שני היה בטיפוס על החומה בעזרת סולמות בפינה הצפון-מערבית של החומה, באזור שנקרא לאחר מכן “מגדל טנקרד”. לקראת הניסיון השלישי, החליטנו לבנות מכונות מצור, אבל גילינו, שאין עצים מתאימים באזור. במקביל הגיע צי גנואזי קטן ליפו. הצלבנים פירקו את הספינות והשתמשו בחומרי הבניה על מנת להרכיב את מכונות המצור מצבינו היה קשה. מספרינו הצטמצם בעקבות המסע הארוך והקרבות, והם מצאנו את עצמינו בליבו של עולם מוסלמי עוין. בלחץ הזמן התארגנו למצור על העיר. ארבעה מחנות ניסו לפרוץ בארבעה מקומות לאורך החומה.

15 ביולי:

לאחר כחמישה שבועות הצלחנו לחדור אל העיר. הפעם לא עצר אותנו שום דבר, הרגנו את הכופרים היהודים ובית הכנסת היהודי הראשי הועלה באש וכל אלפיים היהודים שנמצאו בו נשרפו למוות. גם מוסלמים קיבלו קרב שלא היה כדוגמתו קודם חיילים ואזרחים, גברים נשים וילדים נטבחו בידי הכובשים. מי ששרד נמכר לעבדות.