כיבוש מצדה

מְצָדָה (מַסָּדָה בכתיב מיושן) הוא מבצר עתיק על פסגתו של צוק מבודד, בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, המתנשא לגובה של 63 מטרים מעל פני הים, וכ-450 מטרים מעל ים המלח שלמרגלותיו.

הצוק נבחר על ידי המלך הורדוס לשמש כמקום מפלט ומצודה מלכותית ועל פסגתו השטוחה נבנו ארמונות מפוארים, מבני ציבור ותענוגות. ביצורים הקיפו את המצוק ומערכות לאיסוף ואגירת מים הבטיחו אספקה שוטפת לכל אורך השנה.

הסיפור ההיסטורי של נפילת מצדה ידוע לכל: לאחר חורבן ירושלים נותר מבצר אחרון שהתנגד לרומאים תוך מלחמת גרילה עקשנית, אך מוגר לאחר תקופת מצור ממושכת

מחקרים עדכניים מלמדים כי סביר להניח שהמצור על מצדה החל בחורף של השנים 73-72, ונמשך כנראה בין ארבעה לשמונה חודשים, עד לאביב 73. המאמץ הרומי שהושקע בהבסת המבצר לא יצא מגדר הרגיל, ונעשה בהתאם לתורת הלחימה הרומית המקובלת באותם ימים. הוטל מצור על המבצר, וייחוד המקרה היה בכך שנדרשה לוגיסטיקה מעט מורכבת בשל מיקום המבצר במדבר.

במצדה היו 967 אנשים. אמנם, לא כולם היו לוחמים, שכן היו שם גם נשים וילדים. כאשר חדרו החיילים הרומיים למצודה השתוממו למראה השיממון ששרר שם, מעשה ההתאבדות הקבוצתי הותיר רושם רב על הרומיים .