אמא, תגידי: זה נכון?

אמא תגידי : זה נכון?

הספר תקציר:

“אמא, תגידי: זה נכון?” הוא סיפורה של אירית, שבילדותה, בתקופת מלחמת העולם השנייה, נדדה בין כפרי פולין ומנזריה, הסתירה את זהותה היהודית, וניצלה יחידה מכל משפחתה.
“אמא, תגידי: זה נכון?” הוא סיפורה של בתה רונית, צברית שגדלה בבית שבו השתדלה האם, אירית להיראות אף היא כבת הארץ, חניכת קיבוץ, ולחסוך מבתה את סיפור ילדותה הקשה בשואה.
אירית ר. קופר לא המציאה את הסיפור; אלה הן קורות חייה, ואלה היו לבטיה: כיצד להעביר לבנותיה את סיפור חייה.
הספר נקרא בנשימה אחת, והוא אינו רק סיפורן של האם והבת – אלא סיפר העצב שלא נגמר, וספור הקושי לספר אותו.

קטעים מרגשים מהספר

“קמתי ללכת , אבל רונית עיכבה אותי: “לא תוכלי לשער, אימא, כמה צר לי שילדותך הייתה כה קשה: שלא אכלת לשובע, שלא היו לך בגדים חמים בחורף , שסבבת לבד שנם בין האיכרים והיית במנזר – וכל זאת שרדת ובנית לעצמך חיים חדשים.

אני סולחת לך, אימא על כך שלא סיפרת לי כל השנים. אני סולחת ומלאת גאווה בך”. ואחרי רגע הוסיפה:” אבל איך יכולת לנה חיים שלווים, שקטים, בנועם, לרקוד, לצחוק, ללכת לבלות – ולא לספר דבר מן הדברים הנוראים שעברו עלייך?”

” אני כותבת, כתבתי ואכתוב” אמרתי.”

ככתוב בקטע , אמא של רונית החליטה שלא לדבר איתה על עבר ילדותה בגילה הצעיר מחשש שלא תדע להכיל את הסיפורים הקשים , היא רצתה לגדל את הבת שלה בלי חששות ומחשבות טורדניות, לייצר לה חיים רגילים עם שיגרה נורמאלית, שלא יהיה צל של שואה בבית ורחמים. לכן חיכתה שתגדל, תקבל מודעות ועצמאות ואז תוכל לשמוע על עברה, כשהיא יודעת איך להתמודד עם המידע בלי שהוא ינהל את חיה וישאירו צלקת.

המלצתי על קריאת הספר:

אני ממליצה על קריאת הספר, הוא מעלה נקודת מבט מעניינת על היחס בין ילד להורה – האם כדאי עוד מהילדות להציף את הילד זיכרונות וחוויות ילדות טובות או רעות גם אם הוא לא שואל?

אירית מציגה בסיפורה שמבוסס על חיה את דרך גידול ילדיה, למרות היותה ניצולת שואה שמשפחתה נספתה בשואה היא השתדלה לשמור על שגרת יום יום רגילה : “קמים עם הבוקר, אוכלים, ממהרים לבית-הספר, אבא לעבודתו במשרד , בצהריים שבים הביתה, יושבים לאכול, מספרים איך עבר היום בכיתה, בהפסקה, בדרך הביתה אין מדברים על השואה לא בשעת הארוחה ולא אחריה”

ביתה גדלה ברוגע , בנחת כאשר דלתות ההזדמנויות פתוחות בפניה והיא חופשית לנוע ולבחור כרצונה, בלי השפעה ודחף מההורים. כשגדלה רונית והפכה להיות הנערה שהיא, אימה סיפרה לה בלב שלם על הקושי שעברה וזיכרונותיה.

הספר מיועד גם לילדים וגם למבוגרים, מספר יפה נקודת מבט של ילדה בשואה, מה היא הרגישה ? ואיך היא שרדה לגמרי לבדה בלי משפחה.