נושא – לטביה

בחרנו בנושא זה מכיוון שלאחת מחברות הקבוצה יש שורשים בלטביה, הגענו לשאלת המחקר לאחר שבדקנו אילו שינויים קרו בהיסטוריה של לטביה. שיטת המחקר שלנו היא חקר באינטרנט וראיון עם אזרח שגר בלטביה.

משנת 1918 – 1940 לטביה הייתה מדינה עצמאית דמוקרטית, ב1940 היא הפכה לרפובליקה סובייטית, בשנת 1991 עקב התפרקות ברית המעוצות והקמת הרפובליקה הנוכחית המשטר בלטביה נהפך לדמוקרטי שוב. השאלה שנתעסק בה היא כיצד המעבר מהמשטר הדמוקרטי ב1940 למשטר הקומוניסטי ומהמשטר הקומוניסטי בשנת 1991 למשטר הדמוקרטי השפיע על האזרחים בהיבט הכלכלי, תרבותי, ביטחוני ועוד.

בהיבט התרבותי – האופרה בלטביה

בריגה ( עיר הבירה של לטביה) פעל תיאטרון דובר גרמנית, שהוצגו בו גם הפקות

אופרה ובלט, משנת 1782. משנת 1863 שכן תיאטרון זה בבית התיאטרון העירוני של ריגה

הניסיון הראשון ליצור אופרה לטבית לאומית נעשה ב-1893, עם הצגת “שעת הרוחות” של יקאבס אוזולס. האופרה הלטבית נוסדה בשנת 1912, אך במהלך מלחמת העולם הראשונה פונו חברי הלהקה לרוסיה. ב-1918 חידשה האופרה את פעולתה בהנהגת יאזפס ויטולס, מייסד האקדמיה למוזיקה של לטביה. הצגת הבכורה, ב-23 בינואר 1919, הייתה ההולנדי המעופף של ריכרד וגנר. משנת 1944, אחרי כיבוש לטביה וצירופה לברית המועצות שונה שם הלהקה ל”האופרה הממלכתית ותיאטרון הבלט הלטביים של ברית המועצות”. ב-1990 חזרה האופרה לשמה הקודם, אך תוך זמן קצר נסגר הבניין לצורך שיפוצים והלהקה עברה למשכן זמני

בהיבט הביטחוני

בלטביה היה בעבר גיוס חובה, בשנת 2005 היה מחזור החובה האחרון.
צבא לטביה מבוסס החל מה-1 בינואר 2007 על חיילים מקצועיים בלבד.
תפקיד הכוחות המזוינים הלאומיים של לטביה הוא להגן על הריבונות והשטחים של המדינה, ולהגן על האוכלוסייה מפני מתקפה של כוחות זרים.
מלחמת העצמאות של לטביה התרחשה בין השנים 1918-1920. הכוחות המזוינים של לטביה הוקמו לראשונה לאחר הכרזת העצמאות של המדינה, צבא לטביה הכיל כ-70 אלף איש.
לאחר פלישת הסובייטים ביוני 1940 וכיבוש לטביה, החל פירוק הצבא הלטבי. שם הצבא שונה ל”צבא העם”, לתקופה בספטמבר-נובמבר 1940 שונה ל”החיל הטריטוריאלי ה-24 של הצבא האדום”. בספטמבר 1940 שירתו בחיל 24,416 חיילים, אך בסתיו יותר מ-800 קצינים ו-10,000 חיילים סולקו ממנו. חלק מהחיילים הלטביים ממחזור גיוס 1939 הוחלפו על ידי 4,000 חיילים רוסים. ב-10 ביוני נשלחו הקצינים הבכירים של החיל למוסקבה שם נעצרו ורובם נורו. ב-14 ביוני 430 קצינים לפחות נעצרו ונשלחו למחנות גולאג.
לאחר התקיפה הגרמנית על סובייטים, יותר מ-2,080 חיילים לטביים שוחררו משירות, מכיוון שהסובייטים חששו שהם יפנו את הנשק נגד הקומיסרים והקצינים הסובייטים. במקביל רבים מהחיילים ערקו מהשירות, כאשר החיל חצה את גבולות לטביה הוא הכיל בערך 3,000 חיילים בלבד.
הכוחות מספקים הגנה למרחב האווירי והמים הטריטוריאליים של המדינה, משתתפים בפעולות במזמן משבר לאומי, מבצעים פעולות הצלה ומשתתפים במשימות כוחות בינלאומיים לשמירה על השלום.
לטביה משתפת פעולה עם ליטא ואסטוניה בגדוד חי”ר משותף (BALTBAT) ושייטת משותפת (BALTRON) המשמשים במשימות לשמירה על השלום.

יהודי לטביה

בלטביה היה ישוב יהודי כבר במאה ה-16. היהודים התרכזו בעיירות בתחום המושב, בהן הותר להם לשבת, וכן בערים הראשיות, כדוגמת ריגה, דאוגבפילס, באוסק, ילגבה ועוד. בתחילת המאה ה-20 חיו בלטביה כ-200,000 יהודים. רוב היהודים עסקו במסחר והיו מבוססים מבחינה כלכלית ברובם. בשואת העם היהודי פעלו רבים מבני העם הלטבי בשיתוף פעולה עם הגרמנים, רצחו ופרעו ביהודים שלא הצליחו להימלט או להגר קודם לכן. רוב יהודי לטביה שנותרו נרצחו בבורות ההריגה, בגיטאות וביערות כדוגמת טבח יער רומבולה. בשנת 1943 כבר נותר בלטביה רק שריד מיהדות לטביה המפוארת, כ-5,000 יהודים בשלושה גטאות ובמספר מחנות עבודה. לאחר המלחמה, חזרו חלק מהיהודים שהספיקו להימלט, וגילו שרוב בני משפחתם נספו והיו אף משפחות שלא נשאר להן זכר

ראיון עם דב דביר (סבא של מיכל דביר)- עלה לארץ מלטביה בשנת 1971

מה אתה חושב על התרבות בלטביה?

” אני הרגשתי שהיה הרבה כבוד במדינה, הילדים היו מחונכים והייתה תרבות נימוסים, העיר הייתה נקייה תמיד. מדי פעם היה מקרים חריגים אבל האנשים היו מפחדים ממשטרה או מעונש כלשהו. למעשה הלטבים לא אהבו את הרוסים אבל לא היו רואים את זה בצורה של אלימות.

שברית המועצות הייתה בשלטון אז נכנסה גם השפה הרוסית והשפות הבולטות היו רוסית ולטבית, ובכלל רוסיה הכניסה הרבה מהתרבות שלה למדינה.”

איך היה לחיות כיהודי בלטביה?

“לא היו מוסדות ליהודים כמו בתי ספר מה שהיה היחידי היה בית כנסת אחד ליהודים בריגה ולמעשה בכל החגים של היהודים היינו באים לבית כנסת כדי להיפגש אני וחברים שלי לא היינו מתפללים אבל היו גם כאלה שהיו מתפללים.

היהודים לא התביישו בשפה והיו מדברים יידיש במקומות ציבוריים ובבית, ההורים שלי היו מדברים איתנו יידיש וזה לא הפריע.

השלטונות אסרו לקיים טקסים דתיים לא רק את של היהודים גם טקסים של כל הדתות. לא היה אפשר לבצע חתונות או ברית מילה בר-מצווה בציבור ואנשים היו צריכים לעשות טקסים בביתם בסתר, כשאח שלי התחתן במקום ציבורי אחרי שגילו שזאת הייתה חופה דתית המנהל של האולם הציבורי שילם קנס וקיבל עונש.

מה ההבדל בין זכויות האזרח בלטביה  בזמן שאתה חיית שם לעומת ישראל?

“ההבדל הגדול הוא ששם היה שלטון דיקטטורי ופה בישראל זה שלטון דמוקרטי, לא יכולנו לצאת נגד השלטון או להגיד מה אנחנו חושבים בישראל מותר לאזרחים להביא את הדעה שלהם לבי השלטון.”

האם הזכויות השתנו מהתקופה של ההורים שלך ומהתקופה שלך?

ההורים שלי גרו בלטביה גם בשנים כשהיא הייתה עצמאית ודמוקרטית לפני ברית המועצות, אני גרתי שם בתקופה של ברית המועצות כשהיא הייתה עם שלטון דיקטטורי.

האם השלטון בלטביה היום דומה לשלטון בישראל?

“כן בלטביה ובישראל השלטונות דמוקרטים”

איך היה המצב הביטחוני בזמן שהיית ילד והאם הוא השתנה כשגדלת?

“אני נולדתי אחרי מלחמת העולם השנייה 1948 ולטביה לא הרגישה מאוימת והצבא היה הצבא האדום וכל מי שהגיע לגיל 18 היו מגייסים, אותי לא גייסו כי אני למדתי בטכניון”

מה אתה חושב על פירוק ברית המועצות?

אני חושב שזה היה צריך לקרות כי לכל עם יש זכות לחיות כעם עצמאי ולא להיות תחת שלטון של מישהו ואני שמח שזה קרה כי זה היה צריך לקרות.

האם היית מעדיף שבתקופה שבה חיית בלטביה השלטון היה נראה כמו שהוא נראה היום?

כן בהחלט כן, בגלל שאם השלטון היה כמו עכשיו אולי המשפחה שלי הייתה מצליחה לעלות לארץ מוקדם יותר מ1971 כי אז השלטו שהיה הקשה עלינו מאוד.

איך השינוי בשלטון השפיע על האזרחים שאתה מכיר?

ברגע שלטביה הפכה לעצמאית הקהילה היהודית קיבלה בחזרה מוסדות שהיו שייכים לה.