מְצָדָה (מַסָּדָה בכתיב מיושן) הוא מבצר עתיק על פסגתו של צוק מבודד, בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, המתנשא לגובה של 63 מטרים מעל פני הים, וכ-450 מטרים מעל ים המלח שלמרגלותיו.

הצוק נבחר על ידי המלך הורדוס לשמש כמקום מפלט ומצודה מלכותית ועל פסגתו השטוחה נבנו ארמונות מפוארים, מבני ציבור ותענוגות. ביצורים הקיפו את המצוק ומערכות לאיסוף ואגירת מים הבטיחו אספקה שוטפת לכל אורך השנה. האירועים ההיסטוריים הדרמטיים שאירעו במצדה בתקופת המרד הגדול מתוארים בפירוט רב בספרו של יוספוס פלביוס – “מלחמת היהודים”. על פי יוסף בן מתתיהו, כבר לפני חורבן הבית השני, תפסו מורדים יהודים מכת הסיקריים את מצדה וממנה יצאו לגיחות שוד אל יישובים באזור ים המלח. על מצדה עלה וצר, בשמונה מחנות מצור, הליגיון העשירי הרומאי ולאחר קרבות נואשים על חומות המבצר ומשאפסה תקוות המורדים להסיר את המצור הם בחרו להתאבד ולא לסיים את חייהם כעבדים.

מבנה מצדה:

החפירות שנערכו במצדה מצביעות כי כל המבנים המקוריים על מצדה נבנו על ידי הורדוס, ולא נמצא כל מבנה מתקופות קודמות לתקופה זו. מצדה נבנתה לאורך פרק זמן ארוך ובשלושה שלבים עיקריים – בשלב הראשון הוקם הגרעין של הארמון המערבי, מגורי החיילים ושלושה מבני קולומבריום. בשלב השני הוקם המכלול הצפוני, הכולל ארמון מפואר, בית מרחץ גדול ומערכת מחסנים ענפה. בו-זמנית הורחב הארמון המערבי והושלמה מערכת המים של האתר. בשלב האחרון הוקמה חומת הסוגרים המקיפה את המבצר כולו, והקומפלקס הצפוני נותק לחלוטין משאר חלקי מצדה.

מערכת המים:

בור המים הצפוני על מצדה

הקושי העיקרי שעמד בפני בוני המבצר היה המחסור במים ובמקורות מים קבועים. על מנת להבטיח אספקת מים נבנתה מערכת מורכבת ובה שלוש מערכות-משנה. מערכת איסוף וניקוז, שהטו את מי השיטפונות והגשמים, מערכת בורות מים בשולי המצוק, ומערכת בורות אגירה בתוככי המצודה.

מערכת הניקוז אספה מי שיטפונות בנחל מצדה מדרום ונחל בן יאיר מצפון באמצעות מערכת סכרים שהוקמו בנתיב זרימת המים בוואדיות. המים הוזרמו בתעלות פתוחות שנבנו בשיפוע מתון, לתוך בורות מים שנחצבו בשתי שורות בחלקו התחתון של המצוק הצפוני-מערבי של מצדה. אמת מים( אַקְוָדוּקְט) שרוחבה 1.4 מטר הובילה את מי השיטפונות מנחל מצדה אל השורה העליונה של בורות המים, אמה זו נקברה ברובה על ידי מחנות המצור הרומאיים אך קטעים ממנה נשתמרו לאורך הוואדי. אמת מים שנייה הובילה מים מנחל בן יאיר לשורה התחתונה של בורות המים.

בורות המים, שצורתם ריבוע, ותכולתם הכוללת כ-40,000 מטרים מעוקבים, נחצבו בסלע המדרון של המבצר בשתי שורות מקבילות – שמונה בורות בשורה העליונה וארבעה בשורה התחתונה. לכל בור היו שני פתחים, פתח תחתון אליו נכנסו מי השיטפון מאמת המים ופתח עליון ממנו נשאבו המים. שביל מתפתל הוביל מהשורה העליונה של הבורות אל שער המים בסמוך לארמון הצפוני והמים הועלו אל המבצר על ידי בהמות משא או סבלים. מערכת נוספת, נפרדת, של בורות מים נחצבה בתוך שטח המבצר, על הפסגה. מים הובאו אל בורות אלו משער המים או שער שביל הנחש ומשם זרמו בתעלות למאגרי המים המרכזיים שבמבצר. מאגרי מים נוספים נחצבו בארמונות ובתים שבמבצר, מערכת נפרדת זו סיפקה מים באופן עצמאי למבנים אלו.

ביצורים

החומה

את מצדה מקיפה מכל צדדיה, למעט אזור הארמון הצפוני, חומת סוגרים שגובהה המקורי היה כחמישה מטרים. החומה נבנתה לא רק בנקודות התורפה אלא גם במקומות שאין כל אפשרות לעלות בהם. אורכה הכולל של החומה היה 1,400 מטר, והיא הייתה בנויה בקירות מקבילים: עובי הקיר החיצוני היה 1.40 מטר ועוביו של הקיר הפנימי היה מטר אחד. הרווח ביניהם, שרוחבו 4 מטרים, נותר פנוי והיה מכוסה כולו בגג; שטחו הכולל של הגג כיסה שטח של קרוב לתשעה דונם. על הגג סבבו השומרים, ובנקודות-התורפה היו מוכנות עליו אבני דרדור כבדות, להדיפת התקפה. קירות ניצבים חילקו את חלל החומה לחדרים-חדרים, כל חדר כזה נקרא סוגר, ולפיכך נקראת חומה מסוג זה חומת סוגרים. אורכו של כל סוגר היה בין חמישה לשלושים וחמישה מטרים. לכל סוגר היה פתח כניסה מן הצד הפנימי, מתוך מצדה. מדי 40 מטרים בערך ניצב בחומה מגדל. החומה הייתה בנויה דולומיט או גיר קשה, חצוב בגושים של 50–200 ק”ג. פני החומה היו מטויחים ומסוידים לבן. המגדלים נבנו במרווחים לא קבועים בחומה על פי תנאי השטח והצרכים הטקטיים. המגדלים נבנו כחלק מהחומה והיו למעשה סוגרים שרוחבם כ-6 מטרים. בחלק מהמגדלים נבנו גרמי מדרגות לאפשר ללוחמים לעלות לעמדות. לכל מגדל הייתה כניסה אחת לפחות, בדרך כלל בקיר החלוקה הצפוני של הסוגר. במגדל הבורסקאים נחשף מתקן לעיבוד עורות בקומה התחתונה. הארכאולוג אהוד נצר, שחקר את מצדה בהסתמך על ממצאי חפירותיו של יגאל ידין, ובעקבותיו מרדכי גיחון, פרסמו מחקרים המתמקדים בניתוח תולדות המצור – בהסתמך על הממצאים אך גם בהשוואה לכתבי בן מתתיהו. על פי מחקרים אלו, נבנתה חומת העץ שמוזכרת בכתביו של יוספוס פלביוס לא כתגובה להרס החומה הקבועה אלא, במהלך הקמת סוללת המצור, כחומה פנימית בתוך הסוגרים של החומה, המטרה הייתה חיזוק מבני של החומה שמלכתחילה לא יכלה לעמוד בפני איל ניגוח, ומתוך תוכנית לעצור את המומנטום של המתקפה הרומאית. במקביל מילאו המגינים את החלל בפסולת בנייה ובכך – על פי החוקרים – שגו הקנאים. מחומת העץ נשללה הגנה מאש, חיבורי החומה התרופפו וגם יכולת עמידת המכשול כנגד מהלומות איל הניגוח. אהוד נצר מרחיק לכת ומשער כי הקנאים הציבו קורות עץ זו על גבי זו לרוחב הסוגר בחומה, כך עברו גלי ההלם של הניגוח לחלק האחורי של החומה וניפצו את חלקה האחורי של החומה. על פי מחקרים אלו, שריפת החומה הביאה לשפיכה של חומר המילוי הרופף וכך הוקל לרומאים לפרוץ פנימה אל תוך המבצר.

השערים

למצדה 4 שערים עיקריים שנבנו בתקופת הורדוס לפי תוכנית אחת. השער היה חדר אחד ובו שתי כניסות, אחת בקיר החיצוני של החדר ואחרת בקיר הפנימי. לאורך קירות החדר נבנו ספסלים. באדריכלות צבאית שערי המצודה היו נקודת התורפה העיקרית בביצורים ומאמץ רב הושקע בהגנה ובשליטה על תנועת הבאים בשערי המבצר. בניגוד לכך, לא היו שערי מצדה מבוצרים במיוחד והם למעשה פתחים בחומה.

• שער שביל הנחש: שימש כשער הכניסה למבצר למטפסים בשביל הנחש. השער נבנה בחומה הצפון מזרחית. קירות חדר השער צופו בגבס לבן עליו צוירו פנלים. הרצפה רוצפה במרצפות אבן מרובעות ומסותתות למשעי. בסמוך לשער נבנה חדר משמר קטן. (מספר 1 במפה)
• שער הבאר: ידוע גם כשער הדרומי על שום מיקומו בחומת המבצר. שער זה שימש לגישה לבורות מים שנחצבו במדרון הדרומי – מזרחי, כשער שירות לא זכה שער זה לגימור כשאר שערי מצדה ובקירותיו לא נקבעו ספסלים.(מספר 7 במפה)
• שער המים: ידוע גם כשער הצפוני על שום מיקומו בחומת המבצר. השער דומה בתוכניתו ובנייתו לשער שביל הנחש. מיקומו בסמוך למאגרי המים הגדולים מצפון לבית המרחץ מעיד על השימוש העיקרי בו כשער כניסה למים מהשורה העליונה של בורות המים. מובילי המים צעדו בשביל שנסלל במיוחד למטרה זו ושרידיו נראים בבירור. בנוסף על תפקידו כשער-שירות שימש שער המים כשער הכניסה הראשי מכיוון צפון. על פי המחקר נבנה השער בשלב הבנייה השני של מצדה במקום שער אחר שיצא משימוש. (מספר 36 במפה)
• השער המערבי: משער זה נמצאו שרידים בלבד בחומה המערבית של מצדה, ובהם שרידים של הספסלים שאפיינו את שערי מצדה ההרודיניים, השער ידוע גם כשער הביזנטי משום ששימש את תושבי מצדה בתקופה הביזנטית, שהשתמשו בסוללת המצור הסמוכה כדרך גישה נוחה יחסית.

שערים נוספים

• השער המבוטל: שרידי שער מרוצף נחשפו מצפון לשער המים בסמוך לפינה המערבית של חומת הארמון הצפוני. השער יצא משימוש במהלך בניית הביצורים בשלב הבנייה השני של מצדה. ההנחה היא ששער זה היה, עד לביטולו, שער הכניסה הראשי למצדה ואף אספקת המים זרמה דרכו.

• השערים הפנימיים: השערים הפנימיים, שלושה בסך הכל, נבנו במהלך שלב הבנייה השני במצדה ונחשפו בסמוך לבניין VII (המבנה המנהלתי, מספר 32 במפה) ושער המים ושימשו לווסת את התנועה בתוך המבצר. השער ממזרח לשער המים שימש לחסימת הכניסה החופשית לכוון הארמון הצפוני, בית המרחץ והמחסנים. שער נוסף נבנה בפינה הצפון מערבית של בניין VII ושימש כשער כניסה למחסנים המיוחדים הצמודים לבניין. שער נוסף היה שער הכניסה ממצדה לקומפלקס הצפוני (מספר 33 במפה).

המחסנים

במצדה נבנו מחסנים ששימשו לאגירת מזון וכלי נשק, ובהם מחסנים ציבוריים ומחסנים הצמודים למבנים וארמונות.

קבוצת מחסנים ציבוריים עומדים בצמוד לקומפלקס הצפוני במצדה ומחולקים לשני גושים, המופרדים על ידי מסדרון הנמתח ממזרח למערב והיה מחובר למסדרון שהקיף את גוש המחסנים. קבוצה צפונית, שנבנתה לאחר בניית בית המרחץ, ובה חדרי אחסון ארוכים שרוחבם 3.8 מטר ואורכם 20 מטר, חדר אחסון כפול הבנוי בזווית. הרצפות והתקרות של מחסנים אלו צופו בחימר. קבוצה דרומית של מחסנים ובה 11 מחסנים מוארכים שרוחבם 4 מטר ואורכם 27 מטר. במחסנים אלו אוחסנו שמן, יין, קמח ומוצרי מזון אחרים, כל מזון אוחסן בכלים מיוחדים ובמחסנים נפרדים. המחסן החמישי ממערב כוסה בציפוי חסין מים ושלוש גומחות נחצבו ברצפת המחסן במרחקים קבועים, ככל הנראה שימש המחסן להעברת נוזלים לכלי אחסון.

מערכות מחסנים נוספות נבנו בסמוך למבנים מיוחדים. שלושה מחסנים נבנו בצמוד לבניין VII הבניין המנהלתי במצדה, מחסנים אלו הכילו, ככל הנראה, סחורות בעלות ערך מיוחד והגישה אליהם הייתה דרך שער מיוחד. קבוצה נוספת של מחסנים הוצמדה למחסני המבנה המנהלתי. מחסנים אלו נבנו בשלב הבנייה השני במצדה ככל הנראה במטרה להגדיל את נפח האחסון הכולל. חופרי מצדה מניחים כי מחסנים אלו אחסנו חפצים בעלי חשיבות יתרה – אולי כלי נשק

הארמונות

הארמונות על מצדה נחלקים לארבע קבוצות:

• הארמון – וילה, ידוע גם כארמון הצפוני.

• הארמון הטקסי ידוע גם כארמון המערבי.

• ארמונות קטנים הצמודים לארמון המערבי ששימשו את המשפחה המלכותית.

• מבני פאר הדומים לארמונות הקטנים, ששימשו אנשי חצר ומרכזים מנהלתיים.

הארמון הצפוני

תצלום אוויר. מבט לעבר הארמון הצפוני.

הארמון הצפוני בשלוש דרגות – העליונה, ששימשה למגורי המלך, הייתה על ראש הצוק, ושתי הדרגות התחתונות נבנו מתחת למפלס הפסגה ונתמכו במקומות מסוימים בידי קירות תמך עצומים. מבקרי הארמון יכלו ליהנות מהנופים המרהיבים הנשקפים ממנו, וכן מהנקודה הקרירה במצדה, בשל הרוחות הצפוניות הערות והמחסה מהשמש הדרומית.

• הדרגה העליונה היא הקומה העליונה של הארמון ובה שני חלקים נפרדים:

• החלק הראשון היה מרפסת בצורת חצי מעגל שבקצותיו קירות עליהם עמדו, על פי השערת החוקרים, עמודים בשתי שורות.

• החלק השני היה אגף מגורים ובו שני חדרים ממזרח וממערב הסוגרים על חצר פתוחה.

• קירות החדרים היו מקושטים בציורי קיר בדגמים גאומטריים ופרחוניים. המרצפות נבנו מעשה פסיפס שחור ולבן בדוגמאות גאומטריות משתלבות. גג הנתמך על שני טורי עמודים הגן על החלקים הפנימיים של החצר הפנימית, כותרות העמודים היו מסוג הסדר האיוני שרבים מהם נתגלו מוטלות במקום. הכניסה לקומה העליונה ולארמון כולו הייתה מצד מזרח.

• 

• הדרגה התיכונה נמוכה בכעשרים מטרים מהקומה העליונה ובה מבנה מעוגל וקומפלקס חדרים מדרום לו. המבנה עצמו לא שרד את שיני הזמן, ונותרו ממנו רק היסודות, שתמך במבנה עגול מסוג התולוס, שתפקודו המדויק נותר בגדר תעלומה. הקיר העגול החיצוני הוא בקוטר 15.3 מטרים והעיגול הפנימי הוא בקוטר 10 מטרים. החלק העליון של הקירות כוסה בנדבך של אבני חול מרובעות. בעת חפירת הארמון היה המרווח בין המעגלים מלא בשברי עמודים וכותרות שעליהן – ככל הנראה – ישב הגג. על פי הנחת החוקרים, נבנו יסודות מעגליים נפרדים על מנת לחלק את הלחצים שהופעלו על הקיר החיצוני. הקומפלקס הדרומי מחולק לשלושה חלקים: גרם מדרגות במערב, חדר גדול במזרח וחלל מקורה במרכז. גרם המדרגות נבנה בחלקו בסלע וחלקו העליון נבנה מעץ, חיבר את המדרגה העליונה לתיכונה והיה סמוי למתבונן מבחוץ. החדר המזרחי קושט בציורי קיר שדמו ללוחות שיש. החלל המרכזי נפתח לכיוון צפון. גגו של החלל נתמך על עמודים מרובעים.

• 

  הדרגה המרכזית, הארמון הצפוני.

• הדרגה התחתונה נבנתה כ-15 מטר מתחת לדרכה התיכונה ו-35 מטר מתחת לדרגה העליונה והייתה המפוארת מבין הדרגות. במרכזה עמד אולם ריבועי שמידותיו 17.6X17.6 מטרים וקירותיו משיקים לקצה המצוק ונתמכים על ידי קירות תמך. במרכז ניצב מבנה מקורה הנישא על ידי עמודים (פורטיקן). הקיר הפנימי, היה קיר המצוק שצופה במלט ועמודים הוצמדו אליו כל העמודים נשאו כותרות קוריניתיות שנצבעו בזהב. החלק התחתון של הפורטיקו עוטר בציורי קיר בדמות לוחות אבן ושיש. רצפת הפורטיקו נבנתה מעץ ויש להניח שחלק מהמבנה היה מקורה על מנת להגן על ציורי   קטן(Thermae) הקיר. בפינה הדרום-מזרחית של הדרגה התחתונה, הוקם בית מרחץ
• 

  הדרגה התחתונה, הארמון הצפוני.

הארמון המערבי

הארמון המערבי הוא מבנה המשתרע על כ-4,000 מ”ר בצמוד למרכז החומה המערבית ובסמוך לשער המערבי. בנוסף לשימוש כבניין מגורים, החפירות הצביעו כי הוא היה מרכז אדמיניסטרטיבי וטקסי מרכזי במצדה ובו ארבעה חלקים עיקריים:

• אגף המגורים המלכותי ובו סוויטות שנבנו סביב חצר מרכזית. בחלק הדרומי של החצר נקבע כניסה לחדר מבואה, שקירותיו קושטו בקירות גבס מעוטרים, וממנו נכנסו לחדר הכס. בחדר זה נמצאו 4 שקעים ששימשו לכיסא מלכות או למוטות שתמכו בחיפוי מעל לכס. חדרי השינה ואוכל נבנו מצדה המערבי של החצר. חדר נוסף שנבנה לכל אורכו של הצלע המזרחית היה מבואה מצד מזרח לחדר הכס, וברצפתו פסיפס מפואר ובו שילוב של צורות גאומטריות ותמונות של פירות.

• אגף השירות ובתי המלאכה: אגף השירות נבנה בצד הצפוני מסביב לחצר מרכזית. באגף נבנו גם מספר יחידות דיור בנות שני חדרים ומנגד – בתי מלאכה וחדרי שירות שונים. בצמוד לאגף זה נבנה בית המרחץ ששימש את המתגוררים בארמון. חדרי מדרגות הובילו לקומות מהם לא נותר שריד.

• אגף המחסנים כלל מחסן שאורכו כ 70 מטר בצד המערבי של הארמון ושלושה מחסנים שנבנו בצמוד. מערכת של מבואות ודלתות הובילה מהארמון למחסנים ודלתות נפרדות מצד דרום ששימשו להכנסת מוצרים וחפצים שונים למחסנים. מחסנים קטנים נבנו בצמוד לאגף המנהלתי.

• האגף המנהלתי ובו גם יחידות דיור של הפקידים נבנה בצד הצפון מערבי של המלון. אגף זה מורכב משלוש יחידות נפרדות שהצפונית שבהם מפוארת במיוחד.

הארמונות הקטנים

שלושה ארמונות קטנים נבנו בסמיכות לארמון המערבי, מדרום-מזרח לו. הם נבנו דומים זה לזה ולסוויטות המלכותיות בארמון המערבי עם חצר מרכזית ואכסדרת כניסה. ארמונות אלו ומבנים נוספים שנמצאו, אחד בסמוך למחסנים הציבוריים ושניים אחרים מצפון מערב לארמון הצפוני, שימשו ככל הנראה את אנשי החצר הבכירים. בנין נוסף (מסומן 27 במפה) ובו יחידות דיור סביב חצר מרכזית, ויחידות מחסנים קטנים צמודים שימש ככל הנראה למגורי קצינים של חיל המשמר ההרודיאני.

מבנים נוספים

בית המרחץ

בנוסף לבתי המרחץ הקטנים שנבנו בארמונות בנה הורדוס בית מרחץ רחב ידיים שהיה ממוקם מדרום לארמון הצפוני. בית המרחץ בנוי בסגנון רומי. מחצר הפלסטרה הצפונית, מוקפת העמודים בעלי הכותרות הנבטיות היה נכנס הרוחץ אל חדר ההלבשה (אפודיטריום), משם אל החדר הפושר (טפידריום) ומשם היה יכול לגשת הן לחדר החם והן לחדר הפושר. מלבד החדר הקר, היו רצפות החדרים כולם מכוסים פסיפס מעוטר בדגמים גאומטריים בגוני שחור-לבן, שהוחלף לאחר מכן לרצפת טיח (בחצר החיצונה) ולרצפת אופוס סקטילה שחורה-ורדרדה בשאר החדרים. קירות החדרים עוטרו בפרסקאות, ואילו פיסות מהתקרה, שהתגלו בידי החופרים על רצפת האפודיטריאון, מלמדים כי התקרה הייתה מכויירת בסטוקו הנושא דגמים גאומטריים וצמחיים. בצידו הצפוני של החדר החם, בתוך אפסיס, ניצבה מזרקה בנויה מאבן קוורץ, ובצידו הדרומי עמד אמבט קטן (המבנה המתגלה לעיני המבקר הוא ההיפוקאוסט – מערכת החימום התת רצפתי).

הקולומבריום

הקולומבריום

בחלק הדרומי של מצדה נמצא מבנה מעוגל שזכה לשם קולומבריום- שובך יונים. המבנה בקוטר 7.5 מטרים, ובנוי בסגנון המתאים לתקופה ההרודיאנית. הקולומבריום מחולק לשניים על ידי קיר ובקירותיו שקעים בצורת ריבוע שצלעו באורך 16 ס”מ והם מסודרים בשורות מקבילות, בסך הכול 80 גומחות בשורה, ממבנה זה נשתמרו 6 שורות וייתכן והיו בסך הכל 10 שורות. חופרי מצדה העלו השערה שהמבנה שימש להטמנת אפר של המתים מקרב הנוכרים שבחיילי המשמר של המלך הורדוס, עם זאת במצדה לא נתגלו ממצאים המעידים על שריפת גופות.

ההנחה המקובלת במחקר היא שהמבנה היה שובך יונים שבמקור היה מקורה על מנת להגן על היונים מחיות ועופות טורפים, פתחים שנקרעו בגג או בחלק העליון של המבנה איפשרו ליונים כניסה ויציאה ואוורור. אל פתחים אלו אפשר היה להגיע באמצעות סולם עץ. על פי תאוריה זו שימשו היונים לתקשורת כיוני דואר, וייתכן שמהחרא יצרו דשן לגידולים שסיפקו ירקות טריים לתושבי מצדה, וייתכן שהיונים היו גם מקור לבשר. חיבתו של המלך הורדוס ליונים תועדה על ידי יוסף בן מתתיהו ובתלמוד מוזכר שזן יונים נקרא “יוני הרדסיאות הם מין יונים שהביא הורדוס המלך מן המדבר וגדל אותם ביישוב ונקראים על שמו, ודרכם לגדל עם אנשים”

שני מבני קולומבריום קטנים ומרובעים נמצאו משובצים בחומת הסוגרים הצפון מערבית ונבנו, ככל הנראה, בשלב הראשון של בניית מצדה ובטרם הקפתה בחומה.

הכנסייה הביזנטית

מבנה זה, ובסמוך לו מבנה שירות ושרידי מגורים לנזירים המפוזרים על פסגת מצדה, ובמערות על המדרון הדרומי, הם השרידים לתקופה האחרונה בה שימשה מצדה למגורים. הכנסייה נבנתה מצפון מזרח לארמון המערבי. היא בנויה סביב חלל מרכזי ארוך שבצידו המזרחי נבנה אפסיס פנימי. הנרתקס היה בצדה המערבי של הכנסייה. רצפת הכנסייה כוסתה בפסיפס שרובו נהרס. הדיאקוניקון נמצא מצד צפון-מערב לחלל המרכזי, והפסיפס שעל רצפתו נשתמר היטב ובו 16 מדליונים ובהם מתוארים פירות שונים, צלבים ודגמים גאומטריים.

מגורים

מצדה של הורדוס לא התאימה לצורכי המורדים שתפסו את ההר, ובעיקר נכון הדבר לגבי הארמונות המפוארים שלא התאימו למגורי משפחות, על פי ממצאי החפירות השקיעו הסיקריים ושאר מגיני ההר מאמץ רב להתאים את המבצר לצרכיהם. רוב המבנים, מלבד המחסנים, הותאמו למגורים. חלקי עמודים, כותרות עמודים ואבני בניין מהארמונות שימשו כחומר ליצירת מבנים או כחומר מילוי למבנים שהוסבו לפי צורכי המגינים. תשומת לב מיוחדת נתנו המגינים לעצים שפורקו ממבני הורדוס ושימשו לבניית חדרים ולאחר מכן במלחמת המצור. על פי ממצאי החפירות, הארמון המערבי לא שימש את מגיני ההר למגורים אלא כמרכז אדמיניסטרטיבי במקום נחשפו עשרות ראשי חץ ומטבעות מתקופת המרד הגדול. גם הארמון הצפוני לא שימש למגורים אלא כעמדת תצפית על מערכת המצור הרומאית, חלקים גדולים מהעמודים וקורות העץ פורקו ושימשו במבנים אחרים על מצדה. במדרגה האמצעית נתגלתה ערימה גדולה של חיצים שרופים וייתכן כי המקום שימש גם כעמדה לתקיפת הרומאים. הממצא החשוב ביותר נתגלה במדרגה התחתונה, מתחת לשכבת שרפה – שרידי שלדים של גבר, אישה צעירה וילד ממגיני מצדה. יגאל ידין שיער כי אלו שרידיו של המורד האחרון שרצח את משפחתו והתאבד, וכתב:

”אפילו הוותיקים והציניקנים שבינינו עמדו מחשים, וכמו נתקשו להמשיך בעבודת החפירה כאן, שכן לפתע עמדנו פנים-אל-פנים מול הרגעים האחרונים והטרגיים ביותר של מצדה הלוחמת“

בארמונות הקטנים הוסבו החדרים למגורים עבור משפחות ובהם הוקמו מטבחים ותנורים, בשכבות האפר נמצאו שרידים של כלי בית. במקומות אלו ניכר כי המגינים אספו חפצים שונים באחד מחדרי הבית והציתו את תכולתו.

חומת הסוגרים שימשה למגורים עבור מגיני מצדה שהשתמשו בכל הסוגרים כחדרים או אפילו כדירות וכלי בית וממצאים אחרים המעידים על חיי יום-יום שהתנהלו בתוך חומות מצדה נמצאו על ידי החופרים, ובהם שרידי בגדים, כלים מחומרים שונים ועשרות מטבעות מתקופת המרד. בניגוד לממצאים המעידים על הצתת בתי מגורים על מצדה, ניכר כי האש פסחה על יחידות המגורים שבחומות, והממצאים נמצאו מושלכים על הרצפה או במקומות אחסון ולעיתים נמצאו כלים על תנורים. במקרים מסוימים נמצאו שרידים מפוחמים בפינות הסוגרים – עדות לכך שמשפחות אספו את מטלטליהן והציתו אותן במרוכז.

על מנת לפתור את בעיית הדיור על מצדה בנו מגיני מצדה בקתות מבוץ ושברי אבנים סביב הארמונות הקטנים, בסמוך לחומה, וקבוצה נוספת בחלק הדרומי של מצדה. החופרים כינו מבנים אלו בשם “מחנה המעבר” ההשערה היא כי בקתות אלו נבנו בשלבי המרד האחרונים לאכסן את הפליטים שהגיעו למצדה.

מקוואות

                     המקווה הדרומי           המקווה הצפוני

בחפירות נחשפו שני מקוואות ציבוריים ומספר רב של אגני היטהרות ואגנים לידיים. המקוואות הגדולים נחשפו בקצוות של מצדה, אחד בצפון ואחד בדרום, שניהם נבנו על פי ההלכה, כלומר בניית “אוצר” של מי גשמים ובמקושר אליו אגן הטבילה.

המקווה הדרומי נבנה בתוך סוגר 1197 ובסמוך למגדל 1196. במקווה נבנו 3 בריכות שצופו בטיח אפור אטום למים. אל הבריכה הגדולה הובילו 3 מדרגות ואליה זרמו מי גשמים שנאגרו על גג הסוגר דרך מוביל מים, הבריכה השנייה מחוברת לבריכה הגדולה באמצעות נקב השקה והיא זו ששימשה לטבילה אליה הובילו שתי מדרגות והיא קטנה יותר במידותיה. בריכה שלישית, הקטנה ביותר, שימשה לרחצה בטרם הטבילה. מחוץ לסוגר הוכשרו חדרים נוספים כחדרי הלבשה ובהן נקבעו גומחות בקירות, ככל הנראה עבור בגדי הטובלים, אולם כניסה עם ספסלים נבנה בכניסה למקווה משברי עמודים שנעקרו מהארמונות ההרודיאניים שעל מצדה. המקווה הצפוני, הדומה במבנהו לדרומי, נבנה בצד המזרחי של החצר המרכזית בניין 7. במקווה נבנו שלוש בריכות אליהם נקשרה מערכת איסוף מים, החדרים הסמוכים למקווה לשימוש הטובלים נהרסו כמעט עד היסוד.

גילויים של מקוואות בחפירותיו של פרופ’ יגאל ידין במצדה בשנת 1965 פתחו למעשה את המחקר הארכאולוגי של נושא זה. בחפירות אלו נתגלו מספר מתקני מים מדורגים, כאשר שניים מהם זוהו על ידי ידין כמקוואות טהרה. בספרו הפופולרי על חפירות מצדה ניתן למצוא תיאור מרתק של חשיפת המקוואות הללו, ושל ביקורו במקום של הרב דוד מינצברג, מגדולי המומחים בהלכות מקוואות, אשר לשמחתם של כל הנוכחים פסק מיד שהמקווה הדרומי שבחומת הסוגרים של מצדה כשר למהדרין: “משופרא דשופרא שבע פעמים”.