מעשה בשני אחים

לִפְנֵי הַרְבֵּה, הַרְבֵּה שָׁנִים חָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם שְׁנֵי אַחִים.

הָאַחִים הָיוּ אִכָּרִים וְעָבְדוּ אֶת הָאֲדָמָה.

אָח אֶחָד הָיָה נָשׂוּי – הָיְתָה לוֹ אִשָּׁה וַעֲשָׂרָה יְלָדִים. האָח הַשֵּׁנִי לֹא הָיָה נָשׂוּי וְלֹא הָיוּ לוֹ יְלָדִים.

הָאַחִים הָלְכוּ כָּל בֹּקֶר לַעֲבֹד בַּשָּׂדֶה וכְשֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַקָּצִיר הֵם קָצְרוּ אֶת הַחִטָּה וְחִלְּקוּ אֶת הַחִטָּה שָׁוֶה בְּשָׁוֶה בֵּינֵיהֶם. 

בַּלַּיְלָה הָאָח הַצָּעִיר לֹא יָכֹל הָיָה לִישֹׁן.

הוּא חָשַׁב: אֵין לִי אִשָּׁה וְאֵין לִי יְלָדִים, אֲנִי לֹא צָרִיךְ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה חִטָּה אֲבָל לְאָח שֶׁלִּי יֵשׁ אִשָּׁה וַעֲשָׂרָה יְלָדִים וְהוּא צָרִיךְ הַרְבֵּה חִטָּה.

הָאָח הַצָּעִיר קָם מֵהַמִּטָּה וְהָלַךְ לַשָּׂדֶה.

הוּא לָקַח חִטָּה מֵהָעֲרֵמָה שֶׁלּוֹ  וְשָׁם אֶת הַחִטָּה בַּעֲרֵמַת הַחִטָּה שֶׁל הָאָח שֶׁלּוֹ.

גַּם הָאָח הַבְּכוֹר לֹא יָכֹל הָיָה לִישֹׁן בַּלַּיְלָה.

הוּא חָשַׁב: יֵשׁ לִי אִשָּׁה וְיֵשׁ לִי יְלָדִים אֲבָל אָח שֶׁלִּי לְבַד וְאֵין מִי שֶׁיִּדְאַג לוֹ.

הָאָח הַבְּכוֹר קָם מֵהַמִּטָּה בַּלַּיְלָה וְהָלַךְ לַשָּׂדֶה.

הוּא הֶעֱבִיר חִטָּה מֵהָעֲרֵמָה שֶׁלּוֹ לַעֲרֵמַת הַחִטָּה שֶׁל אָח שֶׁלּוֹ.

כָּךְ עָשׂוּ כָּל לַיְלָה אֲבָל בַּבֹּקֶר הָאַחִים רָאוּ שֶׁעֲרֵמוֹת הַשִּׁבּוֹלִים שָׁווֹת,

הֵם הִתְפַּלְּאוּ מְאוֹד וְלֹא הֵבִינוּ מָה קָרָה אֲבָל לֹא אָמְרוּ דָּבָר. 

בַּלַּיְלָה הָרְבִיעִי, הָאַחִים הֶחֱלִיטוּ לִבְדֹּק מָה קוֹרֶה?

לָמָּה עֲרֵמוֹת הַחִטָּה שָׁווֹת בַּבֹּקֶר?

הָאַחִים קָמוּ מֵהַמִּטָּה בַּלַּיְלָה וְהָלְכוּ לַשָּׂדֶה וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ… הֵם נִפְגְּשׁוּ.

מִיָּד הָאַחִים הֵבִינוּ אֶת הַסּוֹד.

הֵם בָּכוּ מִשִּׂמְחָה וְהִתְחַבְּקוּ.

הָאַחִים בֵּרְכוּ אֶת ה’ שֶׁנָּתַן לָהֶם לֵב טוֹב וְאַהֲבַת אַחִים.

ה’ הֶחֱלִיט שֶׁשָּׁם, בַּמָּקוֹם שֶׁהָאַחִים נִפְגְּשׁוּ יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. 

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשְּׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בָּנָה בַּמָּקוֹם שֶׁהָאַחִים נִפְגְּשׁוּ הוּא סֵמֶל לְשָׁלוֹם וְאָהַבְתָּ אַחִים.