שמואל א’ פרקים ח-יב

פרק ח- משפט המלך

• ניסיון שמואל למנות את בניו (א-ג)

 שמואל כבר מבוגר ולכן הוא ממנה את בניו, יואל ואביה, שימשיכו את דרכו. אך במהרה מתברר שבניו של שמואל לא הולכים בדרך ה’, ועל כן יש למצוא חלופה ראויה ומתאימה.

עם ישראל מבקשים מלך (ד-ו)

 זקני ישראל מתקבצים ברמה, מקום מושבו של שמואל, ומבקשים ממנו “שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם” (ה). שמואל רואה בעין רעה את הבקשה והוא מתפלל לה’.

תגובת ה’, משפט המלך ואישור המלכת מלך (ז-כב)

ה’ אומר לשמואל שיש לשמוע בקול העם מכיוון ש “לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם” (ז), אך יש להזהיר את העם מראש ולומר להם את משפט המלך. שמואל עושה כך ומפרט לעם את משפט המלך, שכולל בעיקר את ההנחה שהמלך יוכל לקחת את רכוש העם. על אף דברי שמואל לעם, הם מעוניינים במלך. שמואל שוב פונה לה’, והוא שוב מצדד בעם “שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ

פרק ט’ -חיפש אתונות ומצא מלוכה

 מחפשים אתונות (א-ה)

בפרק זה נכיר את קיש ואת שאול בנו. קיש הוא איש “גִּבּוֹר חָיִל” משבט בנימין, ולו אילן יוחסין מרשים (המפורט בפסוק א). לקיש אבדו האתונות והוא שולח את שאול עם אחד מהנערים לחפש אותן. שאול והנער מבצעים סקירות נרחבות, אך הם אינם מוצאים את האתונות.הנער מציע לפתע הצעה מפתיעה: ללכת לאיש א-להים.

• מחפשים את הרואה (ו-יג)
• שאול מקבל את ההצעה של נערו, על אף שאין להם תשורה (מתנה) להביא ל”רואה”. הכתוב מבהיר לנו שהרואה הוא למעשה הנביא, פשוט בשם ישן יותר. שאול ונערו עולים במעלה העיר ופוגשים בנערות שמנסות להסביר להם היכן הרואה. ההסבר לא בדיוק עוזר אך ממש בכניסה לעיר הם פוגשים את שמואל.
• נמצא המלך (יד-כז)

שמואל פוגש את שאול לאחר שה’ מבהיר לו שהוא האדם המיועד להושיע את ישראל ומיד אומר לו: “וּלְמִי כָּל חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל הֲלוֹא לְךָ וּלְכֹל בֵּית אָבִיךָ” (פסוק כ). שאול מבין ששמואל מעוניין למנות אותו למנהיג או אולי למלך ומיד מצטנע ומבהיר שהוא לא מתאים לתפקיד. שמואל אינו משיב לדברי שאול, והיחסים ביניהם הולכים ונהיים חמים יותר. שמואל מזמין את שאול לסעודה ושאול מקבל מנה מיוחדת.

פרק יא- מלחמת שאול בעמון

עליית מלך עמון על יבש גלעד והתכנסות העם (א-ד)

נחש מלך עמון מאיים על אנשי יבש במלחמה. אנשי יבש גלעד מבקשים להמיר את החורבן הצפוי בשעבוד. אבל לנחש יש תנאים “בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל עֵין יָמִין”. הנהגת יבש גלעד מבקשת פסק זמן של שבעה ימים לחפש מושיע. הידיעה על האיום גורמת לבכי גדול ולתחושה של הפסד קרוב.

המלחמה ונצחון שאול (ה-יא)

אבל בדיוק אז “וְהִנֵּה שָׁאוּל בָּא אַחֲרֵי הַבָּקָר מִן הַשָּׂדֶה” (ה), וכשהוא שומע את סיבת הבכי, צולחת עליו רוח ה’. הוא מבתר צמד בקר, ואת הבתרים שולח לכל שבטי ישראל עם המסר “אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יֹצֵא אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחַר שְׁמוּאֵל כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ”, כלומר – הגיוס חובה. המסר עובר “וַיֵּצְאוּ כְּאִישׁ אֶחָד” (פסוק ז). אנשי יבש מרמים את נחש ומושכים את הזמן, עד להגעת צבא חזק של 330,000 איש, אשר מצליח להכות בעמונים מכה מוחצת.

התכנסות העם והמלכת שאול (יב-טו)

תומכי שאול מרגישים יותר ביטחון במינוי, והם מבקשים משמואל להמית את המתנגדים למלוכת שאול. שאול לא מחכה לפסיקה של שמואל וקובע בעצמו “לֹא יוּמַת אִישׁ בַּיּוֹם הַזֶּה כִּי הַיּוֹם עָשָׂה ה’ תְּשׁוּעָה בְּיִשְׂרָאֵל” (יג). כך עם ישראל מחדש את המלוכה וממליך את שאול שוב, והפעם בלי מתנגדים

פרק יב- נאום שמואל

עבר: “הנה שמעתי בקולכם” (א-ה)

שמואל מנסה להבין מדוע העם רוצה במלך. הוא פותח בזה שהוא שמע לבקשתם של עם ישראל וכעת הוא רק מנסה להבין: “אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם” (ג). העם מבהירים לשמואל שהוא לא פגע בהם ולא עשק אותם.

עבר: “ועתה התייצבו” (ו-יא)

כעת שמואל עובר לנאום המרכזי שלו ומדבר על המנהיגים שקדמו למלך. שמואל מזכיר את יעקב ואת משה אהרן, מדלג על יהושע ועובר לצרות שהיו בתקופת השופטים: סיסרא, פלשתים ומואב. שמואל מזכיר שה’ שלח את השופטים “אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח” כדי להציל את עם ישראל.

עתיד: “אם תיראו… ושמעתם בקולו” (יב-טו)

כעת מזכיר שמואל את הצרה האחרונה שפקדה את עם ישראל: המלחמה בעמון והבקשה למלך. שמואל אינו מוכיח אותם על הבקשה עצמה אלא מדבר על מה שיקרה בעתיד. שמואל מבהיר שההצלחה של העם והמלך קשורים בצורה ישירה לשמיעת ישראל בקולו של ה’. ובעצם כפי ששמואל שמע לעם בבקשה למלך, כעת צריכים עם ישראל לשמוע בקול ה’ וללכת בדרכיו.

עתיד: “גם עתה התייצבו” (טז-כה)

בשלב האחרון מציג שמואל לעם שהבקשה למלך הייתה שלילית: “וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה’ לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ” (יז). הקב”ה מוריד גשם ביום קציר (קיץ). עם ישראל נבהל מהמראה ומבקש משמואל שיתפלל בעבורם לה’. שמואל מבהיר לעם שהוא אמנם ימשיך להתפלל אך העיקר הוא שמיעתם בקול ה’ בעתיד ולעבוד אותו באמת