מסע הצלב

  23.7.1096

  שלום רב ליומן המסע שלי, שמי ליאון

 בעוד כמה ימים אני אתחיל במסע אל עבר קונסטנטינופול, בירת ביזנטיון, כדי להציל אותה מפני המוסלמים שאיימו לכבשה. משם אנו נמשיך אל עבר ארץ ישראל במטרה לשחרר את קבר ישוע בירושלים מן הכובשים המוסלמי.

  האפיפיור קרא למאמיניו לצאת להגן על בירת ביזנטיון מפני המוסלמים ולהציל את ירושלים מפניהם. כמובן שבהתחלה התלבטתי אם לצאת למסע זה, כי יש לי משפחה עם ילדים ועבודה שלא ניתן לעזוב לזמן ארוך שכזה, וכמובן, הדרך מאוד מסוכנת. אך לעומת זאת, האפיפיור שכנע אותי לצאת למסע מפני שהזכיר בנאום שנאם בוועידת הכנסייה שהתכנסה בעיר קלרמון בצרפת שנשקפת סכנה גדולה לקונסטנטינופול מצד המוסלמים והוסיף על הסבל של הנוצרים בירושלים, שנמצאת כבר תחת השלטון המוסלמי. החלטתי לכתוב יומן מסע כדי שאוכל לתעד את המסע ולכתוב בו את כל הדברים המעניינים שקרו בדרך, על הדרכים הקשות שאני יעבור ובמקרה אם אני לא אשרוד במסע הקשה הזה בעוד כמה מאות או אלפי שנים ימצאו את היומן הזה ויוכלו לקרוא על מה שעברתי במסע.

1.8.1096

היום הראשון למסע

יומני היקר,

התחלנו במסענו. יצאנו עכשיו מהעיר אז יש עצירה קצרה עד שנמשיך במסע, אז אספר קצת על ההכנות: היינו צריכים לממן בעצמנו את הוצאות המסע אז הייתי צריך להחכיר חלק מאדמתי, הייתי צריך גם להיפרד ממשפחתי, הפרידה הייתה מאוד קשה, אמרתי למשפחתי שאני יוצא למסע ארוך ואני לא יודע מתי אני אחזור ואם אני אחזור בכלל, אני מאוד אתגעגע למשפחתי וכבר מתגעגע ומקווה שזה לא ישפיע עלי בהמשך המסע.

טוב ההפסקה נגמרה ועלי להמשיך במסע נתראה מחר יומני היקר.

כמה ימים מאז תחילת המסע…

יומני היקר,

מאז תחילת המסע עברו כמה ימים, אין איתי לוח שנה ולא ספרתי את הימים. לא כתבתי במהלך ימים אלו מכיוון שהדרך ארוכה וקשה ואנחנו מנסים להתקדם כמה שיותר כדי להגיע יותר מהר… אני חושב שהמסע ייקח כמה שנים וכדי שאוכל להמחיש בצורה הכי טובה את המסע הארוך לך יומני היקר, אתחיל לצייר מידי פעם לפעם את מראות עיניי במהלך המסע. אני מתחיל להיות רעב, והאוכל לא כזה טעים. לקחנו לדרך בשר אך כדי לשמר אותו לזמן ארוך היה צריך להמליח אותו הרבה, גם לקחנו לחם, בינתיים הוא בסדר אך בעוד כמה ימים הוא כבר יהיה יבש ועד שנגיע לעיר

כלשהי שנוכל איכשהו להשיג בה אוכל נצטרך להסתדר עם מה שיש.

.הציור בעמוד הבא הוא של ארבעת מנהיגי המסע שלנו

כעבור כחודש

יומני היקר,

 מיום ליום המצב נהיה קשה יותר, אני לא מספיק לכתוב ביומן בגלל המסעות הקשים והמתישים , אנחנו הולכים כל היום וכאשר אנחנו עוצרים כדי לישון אז אני כבר מאוד עייף. אספר קצת על הימים האחרונים, אתחיל במשהו טוב למרות שהוא לא ממש טוב: הכרתי חברים חדשים וביחד הקמנו חבורה ובה אנו מגנים אחד על השני, החלק הלא טוב הוא שהחבורה הוקמה בגלל שהתחילו לתקוף אותנו שודדים בדרך, הצלחתי להתחבר לחבורה עם אבירים וכך אני מרגיש הרבה יותר מוגן מכיוון שלאבירים יש יותר ניסיון בלחימה. בנוסף: התחילו למות סוסי האבירים מרעב ומהדרכים הקשות לכן הם התחילו ללכת ברגל, אין לנו מפות לכן אנחנו צריכים לשלם מידי פעם לפעם למורי דרך כדי שיובילו אותנו בדרכינו כדי שלא נחרוג מדרכינו והדבר הכי קשה בכל המסע הזה הם הגעגועים, אני כה מתגעגע למשפחתי, לילדי הקטנים ולאשתי האוהבת, בכל פעם שאני חושב על זה אני מנסה לעודד אותי בסיבות שבגללן יצאתי למסע.

אני מאחל לכל חברי למסע המשך מסע קל ושיעבור בשלום.

כעבור כיותר מחודשיים

יומני היקר,

כמה עדכונים: שודדים ממשיכים לתקוף אותנו, אני והחבורה שלי ממשיכים להגן אחד על השני, כולם מאוד רעבים ואפילו מתו כמה אנשים מרעב… כולי .נתקפתי פחד כאשר אחד מחברי מת, זהו היה מחזה כה קשה ואני פוחד שזה יקרה גם לי

אני מנסה כמה שפחות לחשוב על דברים רעים כדי לא להתחרט על יציאתי למסע.

כבשנו כמה שטחים מידי המוסלמים ואנחנו בהמשך דרכנו אל קונסטנטיונופול.

אין לי זמן לספר יותר מידי אז נתראה בפעם הבאה.

כעבור כיותר משנה

יומני היקר,

  כבר הרבה זמן שלא כתבתי בך יומני היקר מכיוון שלא היה לי זמן… בזמן השנה הזו כבשנו כמה שטחים נרחבים במזרח מיד המוסלמים והגענו לקונסטנטונופול, אך לאחר כמה ימים קיסר ביזנטיון זירז אותנו לעזוב בגלל שצלבנים עניים החלו לגנוב אוכל והטילו פחד על כל מקום אליו הגענו. לכן יומני היקר, לא היה לי זמן לכתוב בך.

עוד כשבוע-שבועיים אנחנו נעלה על הספינות כדי לעבור את הים, אני קצת מפחד מכיוון שאני אף פעם לא הייתי על ספינה ואני מפחד שהטלטולים על הספינה יגרמו לי להרגיש לא טוב מכיוון שאני לא רגיל אליהם, חלק אמרו לי שאין מה לפחד ושאי אפשר למות משייט על ספינה אך לעומת זאת, חלק הפחידו אותי ואמרו לי שמי שרגיש לטלטולים ולתזוזות של הספינה חולה במחלת ים ויכול אפילו למות. אני ממש מפחד אך יש בי תקווה ואומץ ואיתם אמשיך את המסע.

נתראה לאחר השייט בספינה על מעבר לים.

הציור בעמוד הבא הוא של ההכנות של הספינה

יומני היקר,

אני על הספינה, ואני מרגיש ממש לא טוב… הקאתי כבר מספר פעמים, הראש שלי מסתובב ואני מרגיש חולשה בכל הגוף שלי. אני חושב שמי שאמר לי על מחלת הים צדק ואני חולה במחלת ים! כל חיי לא שמעתי על מחלה שכזאת והיא מאוד מלחיצה אותי. השייט הולך להיות עוד ארוך והטלטולים של הספינה נהיים קשיים יותר עם הזמן.

אני כל כך רוצה להגיע לירושלים אך אני חושש… אני סובל כל כך ואני רק מדמיין את הרגע בו נרד מהספינה ונראה באופק את ירושלים. אני מקווה שזו לא הפעם האחרונה שאני אכתוב בך יומני היקר, ליתר ביטחון, אני מקווה שאם ימצאו את שרידי היומן הזה יוכלו לקרוא על המסע הקשה הזה למרות

שלא הספקתי לכתוב בו הרבה. השמש ירדה והגאות עולה ועלי להפסיק לכתוב כי כך גוברת ההרגשה הלא טובה…

נתראה לאחר השייט