יומן ההומור של מאיה

הפונקציות החברתיות של ההומור בחיי

הפונקציות העיקריות שההומור משמש בחיי הן נטרול מתחים והתמודדות. כשאני בתקופה קשה אני נוטה להתמודד דרך הומור , לעיתים שחור. הסביבה החברתית שלי , למזלי, משתפת עם זה לרוב פעולה. אולי בחרתי את חבריי והסובבים אותי בשל היכולת וההבנה של סוג הומור זה? שאלה לחשיבה…

למשל אני עכשיו בבית עם קורונה, בבידוד, אז כמובן שהאמא הפולניה שבי , שבדרך כלל לא מאפיינת אותי, יוצאת החוצה. אחרי שאני שירתתי את כולם פה בבית כשהיו בבידוד- הגיע הזמן שלי לא?

מפזרת לבנותיי הערות ציניות ובקשות “מוזרות” לפינוק ושירות עד החדר בו אני מבודדת. צוחקת עם הבן שלי על כך שסוף סוף בגיל 20 התחיל לבשל לעצמו – מזל שיש קורונה :-).

גם בסיטואציות בעבודה בהן אנחנו נתקלים במכשול קשה אני מנסה להכניס קצת הומור על מנת לעזור לצוות שלי להתמודד ולהרים את המוטיבציה למשימה – כולנו יחד באותה סירה , אז קצת הומור עוזר לנו יחד להתמודד עם העבודה הקשה ולעיתים גם למצוא פתרונות יצירתיים.

פרק 1

סיטואציות של הומור 

1. אבי נפטר לפני כשלושה חודשים והשבוע שחתי הודעה חשובה לאחים שלי שקשורה להחלטה חשובה שלי שאם אבי היה בחיים הייתי מתייעצת איתו. ברגע שנכנסתי לאוטו התנגן השיר שהוא הכי אוהב מיד הקלטתי לאחים שלי ואמרתי להם שנראה לי שאבא מקשיב מלמעלה ומסכים עם ההחלטה. הסיטואציה מוכרת כל המחלה של אבי וההתמודדות עם האובדן הוספנו המון הומור שעזר להתמודדות וממשיך לעזור.

2. הבנות שלי עכשיו בבידוד עם קורונה ואני כבר הוחרזתי כמשרתת האישית שעולה ויורדת במדרגות עם מגשים עמוסים באוכל – אני מסדרת להם האוכל יפה ואנחנו כל הזמן מתכתבות הן עם הבקשות ואני מגיבה בהומור על מנת להתמודד עם הסיטואציה הלא פשוטה.

פרק 2

תגובה הומוריסטית לסיטואציה קשה בחיי

הסיטואציה היא ההתמודדות היומיומית עם בנותיי המתבגרות שמפזרות את כל הדברים שלהם בכל הבית. בכל יום אני מגיעה הביתה ויש בכניסה תיק, בסלון נעליים, גרביים במסדרון וכו’. זה תמיד מרגיז אותי ואני מגיבה בבקשה חוזרת שיזיזו הדברים למקום , לעיתים אף מרימה ת קולי.

השבוע בחופשת הפסח המצב אף החמיר, כי הרי הן כל היום בבית או יוצאות ונכנסות. ניסיתי להגיב בדרך אחרת ….

נכנסתי הביתה והצגתי כאלו אני מועדת על הדבר הראשון שנתקלת בו, ושוב על הדבר השני, עשיתי הכל בדרמה מוגזמת.

התגובה של בתי היתה של בהלה בהתחלה “אוי אמא את בסדר?”

עניתי – “לא יודעת …תשאלי את התיק והנעליים…”

לא הינו צריכות להמשיך בדיון, בתי מיד קמה והרימה הדברים למקומם.

ואיך אני הרגשתי בסיטואציה אתם שואלים?

כמובן שהרגשתי נינוחה ויותר קלה במהלך הסיטואציה שאף יצרה צחוק בינינו שגרם לאווירה טובה.

אך היה לי מאד קשה לשנות את הדפוס הרגיל שלי, זה דרש ממני חשיבה , הכנה ונשימה עמוקה לפני שנכנסתי הביתה.

אני מעריכה כי במקרים רבים תרגול ושינוי הדפוס יכולים להתקיים. במקרה שבחרתי אני מאמינה שזה יחזיק אולי כמה ימים ואז אאלץ לחשוב על דרך נוספת יצירתית לבקש להחזיר הדברים למקום.

מקווה שגיל ההתבגרות יעבור במהרה 🙂

פרק 3

הומורפוביה

בעיני פחד מהומור קיים אצל מורים בתחילת דרכם. ככל שהמורה יותר מנוסה ובעל בטחון עצמי לדעתי יעז יותר להשתמש בהומור וידע מתי מתאים להוסיף הומור וצחוק ומתי צריך להפסיק אותה. למשל הקשר עם “ליצן הכיתה” יגיע אצל מורה מנוסה שידע להשתמש בבדיחות שלו להשגת מטרות השיעור, וגם ישפר את הקשר של המורה עם תלמידיו.

אני זוכרת את עצמי בתחילת הדרך והמאבק שלי עם ליצני הכיתה הללו שנתפסו אצלי כגורם מפריע בכיתה. כיום אלה התלמידים שאי אוהבת בכיתה, אני מיד יוצרת איתם קשר אישי ובמהלך השיעורים מתקיים שיח שכולל הומור עם אותו תלמיד/ה וכמובן עם הכיתה כולה. אך שוב, זה דורש בטחון עצמי בכיתה ולדעת מתי גם להפסיק את הצחוק ולהמשיך בלמידה רצינית. היכולת להשתמש בהומור צריך להיות כחלק מתרמיל המיומנויות של המורה בימינו.

אני כמנהלת בית ספר יכולה להשפיע רבות על ההומורפוביה בבית הספר. ראשית זה צריך להתחיל מצוות ההוראה שבתוכו אני כמנהלת צריכה לאפשר שימוש בהומור ולהשתמש בעצמי בהומור. בכך אשיג גם אוירה טובה בצוות וגם אתחיל לפרום את הפחד מהומור הקיים בחלק מהצוות. ברור לי שצוות מורים הוא הטרוגני ומגוון ולכן יש להציג סוגים שונים של הומור ויכולת להשתמש בה. יש מורה שכל השיעור שלו מלא בהומור (בדרך כלל מורים אלה מאד אהובים אצל התלמידים) וישנם מורים שיותר קשה להם ולהם יש לתת כלים מעשיים שיעזרו להם להשתמש בהומור בכיתה (כפי שאנחנו עושות בהשתלמות זו). בנוסף, בצפייה שלי בשיעורים אוכל לתת דגש ומחמאות על השימוש בהומור ככלי במהלך השיעור וכך להדגיש את החשיבות והתרומה של הומור בלמידה.

השימוש בהומור במערכת החינוך חייב להיות ולהשתרש כאמור כחלק מהרבות, האווירה ודרכי ההוראה בימינו.

פרק 4

הומור בטוח 

במצבים שהוזכרו כמובן שאני מרגישה יותר בנוח לצחוק, להצחיק ולהרגיש בטוח. עם ילדים וחיות מחמד ברור שהכי נוח כי הם אינם שיפוטיים וצוחקים בקלות. ככל שהילדים והתלמידים/ות מתבגרים יותר קשה להצחיק אותם ולהשתמש בהומור כי הם יותר ביקורתיים וגם יש להם כבר הומור שלהם . הרי לכל אחד/ת יש את סוג ההומור שיותר מצחיק אותו.

אני מוכרחה לומר שבנוסף למה שכתוב אני מרגישה גם בנוח ובטוח לצחוק עם הקרובים אלי. כלומר משפחה וחברים מאד קרובים שאני יודעת שאוהבים אותי ויבינו ולא יעלבו וכו’. עם האנשים הקרובים אלי הכי נוח לי לצחוק בקול ולהתבדח.

המקום שיותר קשה לי זה עם הממונים עלי. כלומר עם המנהלות שלי. אני לא יודעת האם יבינו את ההומור והציניות והאם ייקחו זאת בבדיחות או ישפטו אותי כלא רצינית וכו’. כלומר אני יכולה לומר כי המקום הלא בטוח שלי הוא במקום העבודה עם הממונים עלי. עם השווים לי ומי שעובד איתי ומתחתיי אני מרגישה בנוח.

על מנת להרחיב את ההומור הבטוח ולהרגיש בנוח עם הממונים עלי , אני פשוט צריכה זמן איתן, להכיר אותן טוב יותר ליצור יחסים קרובים ולאט לאט להיפתח וגם להכניס את ההומור ליחסים בינינו.

פרק 5

שאלון ההומור 

Affiliative = 39

Self-enhancing = 42

Aggressive = 15

Self-defeating = 21

התוצאות די מייצגות אותי. אני בהחלט משתמשת בהומור במצבים קשים ועם הקרובים לי ונהנית בחברת אחרים במצבי הומור. אני מאד לא אוהבת מצבי הומור אגרסיביים ואנשים שמשתמשים בהומור על מנת לפגוע באחרים, ואכן זהו המדד הכי נמוך אצלי.