מיס אולי נהגה כהרגלה וכעסה על עוזרת הבית צ’לסי, שכנראה לא כיוונה את טמפרטורת המזגן ל24 מעלות כמו שהיא אוהבת,

אבל הפעם הייתה מתוחה ולחוצה עוד יותר, מכיוון שבאותו היום הגיע מכתב מאנשי הסיוע ובו נכתב שאחיה נהרג ודניאלה בתו נותרה יתומה, מכיוון שאמה נעלמה בילדותה וכעת אביה נהרג.

עכשיו שדניאלה כבר אינה ילדה צעירה, אלא נערה מתבגרת צריך קרוב משפחתה לטפל בה.

מיס אולי ציוותה על גריד שהיה חלק מצוות המשרתים שעסק בטיפוח הגינה ובשיפוצי הבית, להביא את דניאלה משדה התעופה.

גריד כמובן לא סירב ומיד רץ להביא את דניאלה, אך לפניו עמדה מיס אולי אשר נתנה לו מספר הנחיות לפיהן הוא יזהה אותה : דניאלה אמורה ללבוש חצאית צהובה , חולצה לבנה וכובע קש.

דאג לעשות זאת במהירות אך בזהירות. כשסיימה לומר את דבריה שחררה את גריד לדרכו.

כעבור כשעה קלה, גריד חזר מדרכו אך הפעם עם ילדה יפת מראה אשר פניה מלאי נמש.

כעבור כמה חודשים דניאלה התחילה ללכת לבית הספר הסמוך לבית מיס אולי.

 דניאלה כמובן לא התלוננה ואהבה ללכת לבית הספר ולא פספסה שיעור אחד, עד שיום אחד חזרה מבית הספר הייתה צריכה למהר לפני צלצול הפעמון לארוחת הצהריים,

וכאשר עברה את מעבר החצייה בדרך מבית הספר לבית מיס אולי דרסה את דניאלה מכונית שפגעה לה בחוליה בגב אשר הפסיקה לה את יכולת תנועת הרגליים.

כעבור זמן-שדניאלה לא ידעה כמה- היא קמה על גבי מיטה לבנה עם גבס העוטף את גופה בתוך חדר קר ומסוגר ומחוץ לו עומדת צ’לסי, מיס אולי הלבנה והלחוצה,  אנשי הסיוע, גריד והכי חשוב ד”ר אהרון שלא ידע כיצד לטפל בדניאלה, ולכן סיכם כי דניאלה תהיה נכה כל ימי חייה.

מיס אולי האמינה ובטחה בד”ר אהרון ולכן נכנסה לדיכאון שאולי אירוע זה קרה באשמתה. ד”ר אהרון היה מובך וידע כי צריך הוא לבשר לדניאלה כי לא תוכל ללכת שוב.

ד”ר אהרון נכנס לחדרה של דניאלה והתחיל להסביר לדניאלה את כל תהליך הטיפול שעברה אך דניאלה  קטעה אותו כל הזמן בשאלות : “למה אני פה? מתי הולכים לבית הספר?” ד”ר אהרון התעצבן וצעק בקול: “דניאלה!, את לא תוכלי ללכת יותר!!”

דניאלה הייתה מופתעת ושתיקתה גברה עליה. לאחר כמה דקות, צ’לסי נכנסה לחדרה של דניאלה ושאלה בלחש את ד”ר אהרון “היא כבר יודעת?” ד”ר אהרון ענה תשובה חיובית ויצא מן החדר.

“צ’לסי?” שאלה דניאלה בתימהון “כן דניאלה ?” “אני לא אוכל ללכת יותר?” “זה לא בטוח פשוט רוב הסיכויים שלא..”

דניאלה ניגבה דמעה “דניאלה בואי נשחק את המשחק שסיפרת לי זוכרת משחק השמחה?” דניאלה ניגבה דמעות ואזרה שמחה.

” נכון יש בזה צד טוב, אני לא אתעייף בהליכתי לבית הספר כל יום.”

דניאלה וצ’לסי דיברו במשך שעות רבות עד שעלה במוחה של דניאלה רעיון, דניאלה הכירה רופא שעוסק במקרים כמו שלה, ד”ר ארי היה שמו.

צ’לסי שאלה את דניאלה: “דניאלה יקירתי מאיפה את מכירה את ד”ר ארי הרי הוא רופאי הפרטי?” “דווקא בגלל זה את זוכרת שנפצעת ברגלך והזמנת את ד”ר ארי שיטפלך? אז בזמן שחבש לך את רגלך, שאלתי אותו אם הוא עוסק רק ברגליים שבורות אך הוא אמר לי שהוא עוסק גם בנכות ברגליים כמו שיש לי!”

צ’לסי מיד ידעה כי רעיון זה מצוין ורצה למיס אולי בהתלהבות אך מיס אולי לא הייתה נלהבת במיוחד ומיד סירבה לרעיון.

צ’לסי חזרה אל דניאלה עם מבט שלילי אך דניאלה לא הסכימה לתשובת מיס אולי וקראה לחדרה.

מיס אולי הגיעה לחדרה של דניאלה במהירות. דניאלה סיפרה לה את  הרעיון שלה אך מיס אולי סירבה בפעם השנייה, דניאלה שאלה את מיס אולי :” מיס אולי מדוע את מסרבת לטיפולו של ד”ר ארי? בגלל כסף?”

מיס אולי ענתה במהירות “בטח שלא, פשוט אני לא סומכת על ד”ר ארי, אולי הוא רק יזיק לך יקירתי?

אבל אני סומכת אליו ומבקשת שתכבדי את החלטתי להביאו לטפל בי,

 מיס אולי לא התווכחה וכעבור שעה –שנראתה לדניאלה הרבה יותר- ד”ר ארי עמד לפני דניאלה.

בתחילת הניתוח דניאלה הייתה בסכנה אשר תגרום לה נכות בכל הגוף, אך ד”ר ארי אינו אוהב להפסיק דברים, ולכן המשיך את הניתוח גם אם הייתה סכנה שדניאלה תהיה נכה בכל גופה.

ד”ר ארי אהב מאד את דניאלה, וכך תוך פחות מ5 שעות דניאלה כבר הייתה מורדמת בחדר הניתוח.  מיס אולי המתינה מחוץ לחדר הניתוחים לחוצה ולבנה יותר מהרגיל.

בתחילת הניתוח דניאלה הייתה בסכנה אשר תגרום לה נכות בכל הגוף, אך ד”ר ארי אינו אוהב להפסיק דברים, ולכן המשיך את הניתוח גם אם הייתה סכנה שדניאלה תהיה נכה בכל גופה.

כעבור ככמה שעות ד”ר ארי יצא מחדר הניתוח עם הבעת פנים אינה מובנת מיס אולי חשבה שמשהו אינו בסדר ומיד ירדה על הברכיים, אך ד”ר ארי עזר לה לקום החל להסביר את כל תהליך הניתוח שעברה דניאלה,

בסוף נאומו אמר בכל חלש למיס אולי:” דניאלה תוכל ללכת אך השיקום ייקח ככמה חודשים מפרכים וארוכים.” מיס אולי הייתה כל כך מאושרת שדמעות של אושר הרטיבו את חולצתה.