עבודת שורשים – אילאי אוחיון

תכירו… זה סבא שלי אלברט וזו סבתי מדלנה… הם ההורים של אבי – אורן.

החלטתי לעשות את עבודת השורשים על סבא שלי, אלברט.

סיפור החיים האישי של סבא שלי מאד מעניין ובמקביל זה סיפורה על אהבת המדינה והרצון להכות שורשים ולהקים משפחה….

אז בואו איתי למסע קצר בזמן…

החזרה לארץ המובטחת

 נולדתי בתאריך 11.07.1952 בעיר קניטרה שבמרוקו להוריי יעקב ואסתר אוחיון. בטקס ברית המילה הוריי קראו לי אברהם על שם סבא שלי זכרונו לברכה. היות ובמרוקו לא קראו לילדים בשמות יהודיים – הכינוי שלי בבית, במשפחה וחברים היה בבר. כשעליתי לארץ קראו לי אלברט, כמו שהופיע בתעודת זהות שלי שהוצאתי בצרפת. שם המשפחה אוחיון מקורו בתקופת הגלות מבית המקדש הראשון, משפחה מטבריה שגורשה לגלות בספרד.

אבי, יעקב אוחיון נולד בשנת 1921 בקזבלנקה, בחלק הצרפתי של מרוקו. הוא למד עד גיל עשרים ואחת בבית ספר אליאנס ולאחר מכן עבר עם הוריו לעיר קניטרה. אבי עבד בנמל בעיר ועם הזמן הפך להיות מנהל הנמל. הנמל היה בסיס צבאי אמריקאי. אחרי העבודה היה הולך לשחק פטאנק (סוג של משחק כדור) עם חבריו. זכור לי כי אבי אהב לדוג. אבא היה מדבר איתנו בעיקר עם העיניים, פחות בדיבור, והיינו מבינים טוב מאוד מה הוא רוצה להגיד…

בתמונה – סבא רבה שלי יעקב אוחיון במורוקו.(אבי נקרא על שמו..)

אמי, אסתר בן חמו, נולדה בשנת 1926 בטטואן שבטנג’יר, בחלק הספרדי של מרוקו. כשהייתה בת עשר הוריה נפטרו והיא עברה לגור עם דודה
שלה. לאחר כמה שנים עברה עם דודתה לעיר קניטרה. אמי עבדה במכבסה באותו נמל שאבי עבד בו. שם הם הכירו אחד את השני. אמי
סיפרה לי שאבי היה מביא לה למכבסה כביסה נקייה רק כדי שתהיה לו סיבה לפגוש אותה.
לאחר החתונה אמא היתה עקרת בית. זכור לי טיפולה המסור של אמי כשנפצעתי בתאונת אופנוע כשהייתי בן שתים עשרה. במשך שנה שכבתי בבית חולים ואימא טיפלה בי במסירות יום יום.
הוריי הביאו שבעה ילדים, ארבע בנים ושלוש בנות. הגדולה סימי (שמחה), אני אלברט (אברהם), אח שלי דדד (דויד), אחותי מרי (מרים), אחי (לאון) יהודה, אחותי לוסי והאח הקטן דניאל. כולם גרו בבית ההורים והיינו משפחה גדולה. למדנו בבית הספר הצרפתי במרוקו, כשגדלנו עברנו בתי ספר שונים, למדנו צרפתית ובצהריים למדנו ערבית. אהבנו אחד את השני ועזרנו אחד לשני. הבית שבו גדלתי היה גדול – וילה פרטית עם שמונה חדרים. שלוש אמבטיות, פטיו ששם אכלנו את ארוחת הבוקר. ליד הסלון היה לנו חדר אוכל,
חדר להורים, וכל שני ילדים בחדר וחדר לסבתא. היה גם חדר בחצר לעובדי הבית. בריכה, שני עוזרים לעשרים וארבע שעות, גנן ונהג. לוילה היה שם – “מימוזה” (עץ מימוזה עם פריחה צהובה וריחנית). בבוקר הנהג היה לוקח את אבי לעבודה, אחר כך היה לוקח אותנו לבית הספר, ואחר כך היה לוקח את העוזרת לשוק. כמובן שהנהג גם החזיר אחר כך את כולנו הביתה.

בתמונה : סבא רבא שלי וילדיו… סבא שלי מצד ימין שלו