האלה שנולדה מהמצח: מאיה גולדשמיט

לפנינו סיפור מהמיתולוגיה היוונית המפוארת.

הסיפור על הולדתה של “אתנה” אלת החוכמה והמלחמה

הסיפור מתחיל בכאב ראש נוראי של מלך האלים זאוס! הייתם מאמינים?

גם שאר האלים לא מבינים את פשר הכאב… מה זה יכול להיות?

ובכן, בנו הפיסטוס אל הנפחים חושב שמדובר באיזה רעיון  חשוב שעומד לצאת החוצה ומציע שיחכה עד שהרעיון יצאה החוצה ואז ירגיש יותר טוב.

מאחר והכאב לא עובר, מנסים כל האלים בתורם למצוא לו מזור.

אשתו אפרודיטה אלת האהבה  מלטפת את שערו,

פוסידון אל הים מניח אצות על מיצחו,

האדס אל השאול מנופף מולו עם אבן קריסטל – מה שגורם לו לפזול…

לבסוף מבין זאוס עצמו מה אליו לעשות – וכמה הפיסטוס יופתע מזה…

הכה אותי במצחי!! שועג עליו אביו – אתה בטוח? חרד הפיסטוס בנו…

לבסוף הפיסטוס מבצע את המשימה ומכה אותו במצחו!

מה רבה הפתעת האלים כאשר מתוך מצחו המבוקע של זאוס

יוצאת עלמה בשיריון וקסדת זהב ומכריזה בכל אני “אתנה”!

אלת החוכמה והמלחמה.

• דניאל האריס- הצדף של אל האהבה 

תקציר:

היצורים הראשונים בעולם רבו זה בזה הם רבו מכות והיה דם בכל מקום.

הדם לבסוף נשפך מהשמיים לים והיה קצף ובמרכזו עמדה אישה יפיפיה. 

היתה לה מחרוזת פנינים חגורה למותניה,

עורה היה ורוד.. 

קראו לה אלת האהבה והיופי .

זפירוס רוח הקל הוא היה עם גלימה בצבע זהב 

 זפירוס אמר שהיה לה צחוק כמו של דולפין.

הם התאהבו ואמרו שבגלל זה צריך לחיות לנצח.

מי גנב את האש?- מאיה פלד

כשפּרוֹמתאוּס יצר את האדם, הוא נתן לו רצון לשלוט על כל החיות. אבל בני האדם עדיין
היו חלשים ובוּרים, ולא ידעו איך עושים את זה. הם לא הבחינו בין קיץ לחורף, הם לא ידעו
לחשב חשבונות או לכתוב אותיות, הם לא ידעו לבנות בתים ולא ידעו לשוט בספינות,
הם לא ידעו אילו צמחים טעימים למאכל ואילו יגרמו להם כאבי בטן, הם גם לא תיארו
לעצמם שאפשר לאלף כלבים ולחלוב פרות, בקיצור הם לא הבינו שום דבר.
“פּרוֹמתאוּס, עזור לנו”, אמרו בני האדם לטיטאן טוב הלב, ופּרוֹמתאוּס החל ללמד אותם
את כל הדברים: את עונות השנה  חוכמת הבנייה, את אילוף החיות ואת צורת האותיות.
רק דבר אחד לא לימד אותם. הוא לא לימד אותם את סוד האש.
ולמה?
כי זאוּס אסר זאת בתוקף. הוא חשש שהאש תעזור לבני האדם להשתלט על העולם.
וכך חיו האנשים בלי אש. בערב, כשהחשיך, הם שכבו מיד לישון כי לא ראו שום דבר.
בחורף, כשהיה קר, הם נכנסו למערות ורעדו שם מקור. הם אכלו בשר לא מבושל ומרק
לא מחומם, ובסך הכול לא היו שונים בהרבה משאר החיות.
“לא לכך התכוונתי כשיצרתי אותם”, אמר לעצמו פּרוֹמתאוּס. “עכשיו חובתי לעזור להם,
גם אם זאוס יכעס”.
אמר – ועשה.
בוקר אחד, ממש כשהשמש נדלקה במזרח, עלה פּרוֹמתאוּס גבוה-גבוה והושיט אליה
גבעול ארוך של שוּמר. האש נתפסה בגבעול, והטיטאן מיהר וירד לארץ להביא אותה לבני
האדם. הוא הראה להם איך להדליק מן האש מדורה ואיך לשמור עליה כל הלילה שלא
תכבה.
“הו , כמה חם ונעים פה עכשיו”, אמרו האנשים.
פּרוֹמתאוּס הראה להם איך להדליק לפידים שיאירו את דרכם בחושך.
“לא ידענו שהלילה יכול להיות מעניין כל כך”, אמרו האנשים. “תודה לך, פּרוֹמתאוּס, איזו
מתנה נחמדה”.
הלך הטיטאן הטוב לדרכו, ובני האדם ניגשו מיד לברר מה עוד ניתן לעשות בעזרת המתנה

שקיבלו.
הם גילו שאפשר להניח בשר על גחלי האש.
“מממ…זה הרבה יותר טעים ככה”, אמרו והתקדמו לתגלית הבאה.
הם המציאו תנורים גדולים שבהם התיכו ברזל, ועשו ממנו מעדרים ומחרשות וסולמות.
הם החלו לחרוש שדות ולטפס על עצים ולקטוף פירות ולמדו ליהנות מהעולם.
לבסוף הבינו בני האדם שמברזל אפשר להכין גם כלי נשק: חרבות ומגינים, חצים חדים
וכידונים. בעזרת כלי הנשק הם נלחמו זה בזה וצדו חיות. “טוב מאוד”, אמרו זה לזה,
“עכשיו באמת נוכל להשתלט על העולם”.
למעלה, על הר אוֹליםפּוּס, ישב לו זאוס וחש בריח משונה. “מה זה?” הוא קימט את אפו.
“עשן? אני מריח עשן?” זה היה העשן שעלה מן התנורים ומן המדורות ומן הלפידים
שהדליקו בני האדם.
התבונן זאוּס אל הארץ וראה את האש הדולקת וחמתו בערה בו.
“מי החצוף שהעז להמרות את פי?” הרעים מלך האלים בקולו, וכל האנשים מיהרו להסתתר
בבקתותיהם, כי קולו של זאוס נשמע בדיוק כמו רעמים בסערה.
“מי הוא שהביא את האש לבני האדם?!” שאג זאוס ונופף בברק שבידו.
בני האדם הצטופפו עוד יותר זה אל זה, כי כעסוֹ של זאוס שלח ברקים איומים םאוֹפק
לאופק.
“אין בררה”, נאנח הטיטאן הטוב פּרוֹמתאוּס. “אני מוכרח להודות באמת, לפני שיקרה פה
אסון”.
הוא התייצב מול כיסאו של זאוס ואמר: “זה אני שהבאתי את האש לבני האדם. אל תכעס
כל כך, זאוס”.
“אל תכעס? אל תכעס?!איך אתה לא מתבייש להמרות כך את פי? תראה מה הם עשו
במתנה שהבאת להם. תראה אילו כלי נשק הם בנו לעצמם. עכשיו הם באמת ישתלטו על
העולם, והכול יהיה באשמתך”.
כל ההסברים וכל ההתנצלויות של פּרוֹמתאוּס לא עזרו. זאוס ציווה לקחת אותו מן
האולימפוס ולקשור אותו לצוק גבוה.
“מספיק צרות גרמת לי”, הוא אמר לטיטאן טוב הלב. “מעכשיו תישאר כאן לתמיד!”
זאוס לא ידע שיום אחד יגיע הגיבור הגדול הרקוּלס וישחרר את פּרוֹמתאוּס מכבליו. הוא
היה יותר מדי עסוק בשאלה הגדולה: איך לעצור את בני האדם מלהשתלט על העולם

מגע הזהב של מידאס- ניצן גושן

תקציר –

מידאס עזר לאביו המאמץ של דיוניסוס.

דיוניסוס רצה לגמול טובה למלך מידאס והעניק לו מגע זהב לפי בקשתו.

כל דבר שנגע בו הפך לזהב טהור.

למשל היין והספל הפכו זהב. אבל כשנגע המלך מידאס בביתו גם היא הפכה לפסל זהב ומיד התחרט שביקש זאת.

מידאס הלך וביקש מדיוניסוס שיושיע אותו ממגע הזהב.

דיוניסוס נענה לבקשתו ושלח אותו לרחוץ בנהר, ומידאס איבד את מגע הזהב שלו.

האלה שנולדה מהמצח– אביב ראובן

ארוס ופסיכה- אלון יגר

סוס העץ: מאת עדי הדר

חתונה נערכה באולימפוס, וכל האלים והאלות הוזמנו. חוץ מאחת,

אריס, אלת המריבות והסכסוכים. כדי שלא תהרוס את החתונה מרוב זעם, היא השליכה תפוח מזהב שכתוב עליו “ליפה מכולן” וכל אחת רצתה לקבל את התואר הזה בסוף נשארו רק שלוש אלות הרה, אתנה ואפרודיטה.

שלוש האלות ביקשו שזאוס ישפוט מי היפה ביניהן והוא מינה לשופט את פאריס נסיך טרויה. הוא בחר באפרודיטה שהבטיחה לו בתמורה את האישה היפה מכולן. פאריס חטף את הלנה שהייתה באותו הזמן האישה היפה בעולם ולכן הכריזה יוון מלחמה על טרויה.

המלחמה נמשכה עשר שנים ולא הוכרעה והיוונים הבינו שהם חייבים לחשוב על רעיון אחר, הם בנו סוס עץ ענק והכניסו לתוכו לוחמים. תושבי העיר טרויה ראו שהמחנה היווני נטוש והבינו שהיוונים ויתרו. הם הכניסו את סוס העץ לתוך העיר ואז בלילה פרצו מתוך הסוס הלוחמים היוונים ושרפו את העיר.

סוס טרויאני – יוגב שאול

עשר שנים נערכה מלחמה בין היוונים לבין אנשי טרויה אף צד לא הוביל   

והמילחמה לא נימשחה לשום מקום עד שיום אחד חשב המלך היווני אודיסאוס על תוכנית

הם בנו סוס מעץ ונכנסו לתוכו והביאו אותו לטרויאנים בתור מתנת היכנאות אבל שחגגו הטרויאנים את הניצחון פרצו היוונים מהסוס והרגו את כל הלוחמים הטרויאנים וככה ניצחו היוונים.

 גלפרין אופיר -מאה עיניים

אסור לפתוח את תיבת פנדורה- אורן חזן

כשפרומתאוס ברא את האדם,הוא ברא רק גברים

   “. זאוס אמר לפיסטוס אל הנפחים: “עשה לי אישה”

    זאוס שאל זאת כי הוא רצה לתת אותה לבני האדם

    כי הם חזקים וחכמים מידיי,הוא רצה ללמד אותם לקח.

    פיסטוס התיך זהב ונחושת ופיסל דמות אישה.

    זאוס הציג אותה בפניי האלים,וביקש מכל אחד מהם

  לתת לה צידה לדרך.

   האלים נתנו לה את כל התכונות שיש לאישה אמיתית,

   זאוס החליט לקרוא לה פנדורה ושהיא תהיה אשתו של אפימתאוס.

   בהתחלה אפימתאוס היסס כי זכר שפרומתאוס אמר לו

   לא לקחת מתנות מהאלים,אך הרמס הצליח לשכנע אותו.

   פנדורה נכנסה עם תיבה בידיה,היא הייתה מאוד סקרנית

   לדעת מה יש בתיבה,אך אפימתאוס זכר שפנדורה אמרה

   שזאוס ביקש לא לפתוח את התיבה בשום פנים ואופן.

    אבל פנדורה לא יכלה להתאפק וברגע שהייתה לבד

    פתחה את התיבה באצבעות רועדות ומין התיבה

    יצאו כל הרע שזאוס הכניס לשם כל מה שלא טוב

    לבני אדם.

    פנדורה נבהלה ואפימתאוס בא לראות אם הכל בסדר

    ובתוך כל הרע מצאו זוג כנפיים שקופות זוהרות ועדינות

    של התקווה,הם הוציאו אותה בזהירות ונתנו לה לעוף לחופשי.

    מאז ועד היום מרחפת התקווה בעולם ועוזרת לחולים לעצובים

    והכואבים וגורמת להם לא להתייאש.

מי גנב את האש? עידו ויסוקר דגן

לאחר שזאוס העניש את בני האדם ולקח להם את האש, גנב פרומתאוס ניצוץ מן האלים והחזיר את האש לבני האדם כי ריחם עליהם. על כך העניש אותו זאוס.

מי גנב את האש? תמר ברואר 

סוס העץ- עילם צדקיהו כהן

סיפרה מחדש: מיכל אילן
חתונה גדולה נערכה באוֹלימפּוּס, וכל האלים והאלות הוזמנו. בעצם, כמעט כולם: אריס, אלת המריבות והסכסוכים, לא הוזמנה, כדי שלא תהרוס את החתונה. רותחת מזעם ומעלבון החליטה אריס לנקום: היא השליכה לאולם, בין רגלי האורחים, תפוח עשוי זהב שעליו כתוב “ליפה מכולן”. אבל מי היא “היפה מכולן”? כל אחת מהאורחות רצתה לזכות בתואר הזה, ומהומה פרצה באולם. בסופו של דבר נשארו שלוש שהתחרו על התואר: אלת הבית והנישואין הרה, אלת החוכמה אתנה, ואלת היופי אפרוֹדיטה.
שלוש האלות ביקשו מזאוס שישפוט ביניהן, אבל זאוס הציע למנות לשופט את פּאריס, נסיך העיר טרוֹיה. האלות לא סמכו על יופיין, וכל אחת מהן הציעה לפּאריס שוחד כדי שיבחר בה: הרה הציעה לו שלטון, אתנה הציעה לו הצלחות צבאיות, ואפרוֹדיטה הציעה לו את האישה היפה ביותר בעולם. פּאריס בחר בהצעה של אפרוֹדיטה והעניק לה את התואר “היפה מכולן”. הוא לא ידע אילו תוצאות איומות תהיינה לבחירה הזו. באותו זמן האישה היפה ביותר בעולם הייתה הלנה, אשתו של מנלאוֹס מלך ספּרטה. בעידודה של אפרוֹדיטה יצא פּאריס לספּרטה. הוא התארח אצל מנלאוֹס, וכשמנלאוֹס יצא למסע, חטף פאריס את הלנה והביא אותה לארמון שלו בּ טרוֹיה. זועם על מעשה הבגידה של פאריס, קרא מנלאוֹס לעזרתו את נסיכי יוון ויחד הכריזו מלחמה על טרוֹיה. עשר שנים נמשכה המלחמה הזו, ואלפי אנשים נהרגו בה. בכל פעם גבר צד אחר, אבל המלחמה לא הוכרעה. לבסוף הבינו היוונים שלא יוכלו להיכנס לטרויה בכוח. “נצטרך לחשוב על איזה תכסיס”, אמר אוֹדיסאוּס, מלך העיר איתקה, שלחם בצד היווני.
אוֹדיסאוּס היה חכם, ערמומי ובעל תחבולות. לעזרתו באה גם אלת החוכמה אתנה, שלא סלחה לפאריס על שבחר באפרוֹדיטה ורצתה שהטרוֹיאנים יובסו במלחמה. התכסיס שעליו חשבו היה גאוני: אם היוונים לא מצליחים להיכנס לטרויה בכוח – עליהם לגרום לטרויאנים להכניס אותם לעיר מרצונם שלהם. היוונים בנו סוס עץ ענק ומרשים, שניתן היה להזיז מבפנים את רגליו, עיניו וזנבו. הלוחמים הטובים ביותר של הצבא היווני התחבאו בבטן הסוס והמתינו. בלילה שרף הצבא היווני את האוהלים שלו, נטש את המחנה והסתלק בספינות. למחרת, כשהטרויאנים התעוררו לעוד יום של קרב, הם לא האמינו למראה עיניהם: המחנה היווני עמד נטוש, ורק סוס עץ ענקי ומופלא עמד במרכזו. הטרויאנים חיכו במשך שעות, חוששים שמדובר בתחבולה, אבל כשדבר לא קרה יצאו אנשי טרויה מחוץ לחומות העיר ונכנסו למחנה היווני. לא היה בו איש – חוץ מלוחם יווני אחד, סינוֹן שמו. הטרויאנים לא ידעו שהלוחם הזה הושאר מאחור בכוונה: תפקידו היה להעמיד פנים ולשכנע את הטרויאנים שהיוונים ויתרו וחזרו לבתיהם.
הטרויאנים צהלו משמחה על הניצחון הלא צפוי: סוף סוף הסתיימה המלחמה האיומה שגבתה כל כך הרבה קורבנות. בכוחות משותפים גררו הטרויאנים את הסוס לשערי העיר ונעצרו שם. מה יעשו אתו עכשיו? היו בין אנשי טרויה כאלה שחשדו ביוונים והציעו לשבור את הסוס או לשרוף אותו, אבל לבסוף ניצחו אלו שקראו להכניס את הסוס לעיר. “עלינו להביא אותו כמנחה לאלה אתנה”, הם טענו, וגררו את הסוס עד למקדשה של האלה.
בלילה, בזמן שהטרויאנים ישנו בשלווה, יצאו מתוך בטן הסוס הלוחמים היוונים ופתחו מבפנים את שערי העיר. הצי היווני, שלא באמת הסתלק אלא רק המתין בקרבת מקום, חזר, והלוחמים היוונים נכנסו לטרויה מבעד לשערים הפתוחים. בחסות החשכה הם עברו מבית לבית והרגו את הגברים, לקחו בשבי את הנשים ולבסוף שרפו את העיר. הלנה
הוחזרה למנלאוֹס, וטרויה הושמדה ונמחקה מן העולם.

מתוך: מילה טובה מאוד : עברית לכיתה ו

שחר לוי- מגע הזהב של מידאס

תקציר הסיפור:

המלך מידאס עזר לאבא של דיוניסוס אל היין, וכאות תודה דיוניסוס נתן לו כוח

כל פעם שמידאס נגע בפריט הפריט הפך לזהב.

מידאס היה מאושר, עד שנגע בביתו וגם היא הפכה לזהב.

מידאס התרחט ושאל את דיוניסוס איך להסיר את הכוח?

דיוניסוס שלח את מידאס לרחוץ בנהר וכך איבד את מגע הזהב שלו.

תיבת פנדורה-אושר בן מרדכי

 תקציר הסיפור:

האל השנים עשר- אייל וינברגר

יום אחד באולימפוס נולד לזאוס בן ששמו הרמס ומיד התחיל ללכת לכיוון הממלכות

של האלים וכל אל שעבר דיבר איתו הרמס ולקח לו את החפץ היקר לו מכל. למחרת בבוקר כל האלים באו אל זאוס והתלוננו שגנבו להם את החפץ היקר ביותר ואז בא הרמס ואמר שהוא יכול להחזיר להם את הכל חוץ מהפרות של אפולו, כי הוא הקריב אותם לקורבן ל-13 האלים.

התחילה מהומה מי זה האל ה-13.

הרמס אמר שזה הוא כמובן והוא הקריב את הפרות לעצמו ואז אמרה הסטיה שהיא תיתן את המקום שלה בשביל הרמס,

.כי היא גם ככה צריכה לשמור על האש וככה היא תהיה קרובה אל האש.

בסוף הרמס הפך להיות אל הגנבים ושליח האלים ובלילה הוא עובר בין מיטות הילדים ונותן להם חלומות מתוקים.