משלוח מנות מן השמיים

העיר: בַּרְדִיטְשׁוֹב. הָיָה זֶה בְּיוֹם תַּעֲנִית אֶסְתֵּר וְהַיְּהוּדִים הֵחֵלּוּ מִתְאַסְּפִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לִשְׁמֹעַ אֶת קְרִיאַת הַמְּגִלָּה. חִישׁ מַהֵר הִתְמַלֵּא בֵּית הַכְּנֶסֶת מִפֶּה לָפֶה. לְמַעְלָה, בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים, הִתְאַסְּפוּ הַנָּשִׁים וְהַבָּנוֹת.

כַּאֲשֶׁר עָמְדוּ לְהַתְחִיל בִּתְפִלַּת עַרְבִית, נִגַּשׁ הַשֶּׁמֶשׁ אֶל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק וְלָחַשׁ לוֹ דְּבַר מָה

בְּאָזְנָיו. הָרַבִּי קָם מִכִּסְּאוֹ וְיָצָא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת.

קְהַל הַמִּתְפַּלְּלִים קָמוּ לִכְבוֹדוֹ וְהִסְתַּכְּלוּ בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת עַל דְּמוּתוֹ הָאֲצִילָה שֶׁנֶּעֶלְמָה בַּפֶּתַח הַדֶּלֶת. אַף אֶחָד לֹא הֵבִין אֶת הַסִּבָּה לְכָךְ שֶׁהָרַב עָזַב אֶת הַמִּנְיָן כָּךְ פִּתְאוֹם

רַבִּי לֵוִי יִצְחָק שָׂם פְּעָמָיו לְבֵית הַדִּין שֶׁהָיָה סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. שָׁם חִכְּתָה לוֹ אִשָּׁה וּבְיָדֶיהָ תַּרְנְגוֹל. הִיא בָּאָה לִשְׁאֹל אֶת הָרַבִּי “שְׁאֵלָה” בְּכַשְׁרוּת וּרְעָדָה לְעֶצֶם הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁהָרַב עָלוּל לְהַטְרִיף אֶת הַתַּרְנְגוֹל שֶׁהִשִּׂיגָה בְּעָמָל רַב עֲבוּר סְעוּדַת הַפּוּרִים.

“רַבִּי” – אָמְרָה הָאִשָּׁה בְּקוֹל בּוֹכִים – “רַבִּי, אוֹי לִי… שְׁאֵלָה יֵשׁ לִי… רַבִּי!”

רַבִּי לֵוִי יִצְחָק הִסְתַּכֵּל עַל הַתַּרְנְגוֹל, חָשַׁב מִסְפַּר רְגָעִים וְאָמַר:

“הַתַּרְנְגוֹל אֵינוֹ כָּשֵׁר וְאָסוּר לֶאֱכֹל אוֹתוֹ”.

הָאִשָּׁה הִבִּיטָה עַל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק כְּשֶׁהִיא אוֹבֶדֶת עֵצוֹת. “רַבִּי” – הִיא צָוְחָה בְּקוֹלֵי

מָה אֶעֱשֶׂה?”

“רַבִּי, בִּפְרוּטוֹתַי הָאַחֲרוֹנוֹת קָנִיתִי תַּרְנְגוֹל זֶה. בַּעֲלִי חָלוּשׁ וְחוֹלֶה וְחָשַׁבְתִּי שֶׁקְּצָת מָרָק עוֹף יָשִׁיב אֶת נַפְשׁוֹ. גַּם יְלָדַי מִזְּמַן לֹא טַעְמוֹ טַעְמוֹ שֶׁל מָרָק צַח טָעִים. וְהִנֵּה, נִטְרַף הַתַּרְנְגוֹל שֶׁלִּי.

כָּךְ בָּכְתָה הָאִשָּׁה וִילָלָה. מַמָּשׁ רַחְמָנוּת הָיָה לְהִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ. “אַל דְּאָגָה בָּתֵּי” –נִסָּה הָרַבִּי לְהַרְגִּיעַ אֶת הָאִשָּׁה מָרַת הַנֶּפֶשׁ,”הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר תָּמִיד לְכֻלָּם, הוּא יַעֲזֹר גַּם לְךָ”. רַבִּי לֵוִי יִצְחָק שָׁאַל אֶת הָאִשָּׁה לִשְׁמָהּ וְלִכְתֻבָּתָהּ וְשָׁלַח אוֹתָהּ לִשְׁמֹעַ אֶת קְרִיאַת הַמְּגִלָּה.

רַבִּי לֵוִי יִצְחָק לֹא שָׁב לְבֵית הַכְּנֶסֶת, הוּא לָבַשׁ אֶת מְעִילוֹ הָעֶלְיוֹן וְיָצָא אֶל הָרְחוֹב.

הוּא הָלַךְ לְבֵיתוֹ… בְּבוֹאוֹ הַבַּיְתָה, הוֹצִיא רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מִפֹּה לְבָנָה וְשָׁם בָּהּ חָלוֹת, לֶחֶם,

אָזְנַי הַמָּן וּפֵרוֹת שׁוֹנִים. אִישׁ מִלְּבַדּוֹ לֹא הָיָה בַּבַּיִת בְּאוֹתָהּ הָעֵת וְהוּא חִפֵּשׂ וְחִפֵּשׂ עַד אֲשֶׁר

מָצָא סִיר עִם עוֹף מְבֻשָּׁל וְצַלַּחַת דָּג מְמֻלָּא. הָרַבִּי לָקַח מִכָּל הַבָּא לַיָּד וְשָׁם בַּמַּפָּה הַלְּבָנָה.

כַּאֲשֶׁר סִיֵּם אֶת מְלַאכְתּוֹ וְהַמַּפָּה כְּבָר הָיְתָה מְלִיאָה בְּ”דְּבָרִים טוֹבִים” לְמַכְבִּיר, הוּא קָשַׁר אוֹתָהּ הֵיטֵב, לָקְחָה בְּיָדוֹ וְיָצָא לְדַרְכּוֹ.

צַעַד רַבִּי לֵוִי יִצְחָק בִּזְרִיזוּת לְעֵבֶר בֵּיתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה הָעֲנִיָּה שֶׁהִגִּיעָה אֵלָיו קֹדֶם עִם הַשְּׁאֵלָה עַל הַתַּרְנְגוֹל

. מִשֶּׁמָּצָא אֶת בֵּית הָאִשָּׁה וְנִכְנַס פְּנִימָה, הִגִּיעַ לְאָזְנִי קוֹל חָלוּשׁ שֶׁבָּקַע מֵחַדְרוֹן קָטָן: “זוֹ אֶת, בְּיַלָּא? מָה אָמַר הָרַב עַל הַתַּרְנְגוֹל

“פּוּרִים שָׂמֵחַ! פּוּרִים שָׂמֵחַ!” הֵשִׁיב רַבִּי לֵוִי יִצְחָק לְבַעַל הַקּוֹל הָאַלְמוֹנִי, “הִנֵּה הַשֵּׁם הַטּוֹב שָׁלַח לָכֶם מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת, אָכְלוּ וְשָׁתוּ בְּשִׂמְחָה”. לְאַחַר שֶׁהוֹצִיא אֶת כָּל הַמַּאֲכָלִים מֵהַמַּפָּה וְסִדְרָם עַל הַשֻּׁלְחָן, הָלַךְ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִקְרִיאַת הַמְּגִלָּה. הַצִּבּוּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת חִכָּה בְּחֹסֶר סַבְלָנוּת וְלֹא יָדַע לְאָן נֶעֱלָם פִּתְאֹם רַבִּי לֵוִי יִצְחָק. הֵם רָצוּ לְקַיֵּם אֶת מִצְווֹת מִקְרָא מְגִלָּה וְלָלֶכֶת לְבֵיתָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת לְאַחַר הַצּוֹם.

כַּאֲשֶׁר נִכְנַס רַבִּי לֵוִי יִצְחָק, הִתְחִילוּ מִיָּד לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית.כְּפִי הַמִּנְהָג מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה קָרָא רַבִּי לֵוִי יִצְחָק אֶת הַמְּגִלָּה. תֹּאַר פְּנֵי קָדְשׁוֹ שֶׁל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק הֵאִיר בְּאוֹר מְיֻחָד, אוֹר פְּנִימִי הַנּוֹבֵעַ מִפְּנִימִיּוֹת הַלֵּב.אוֹר זֶה הֵאִיר אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת כֻּלּוֹ.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק לִפְסֹק: “וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים” הֵבִינוּ כָּל הַשּׁוֹמְעִים אֶת מַשְׁמָעוּתָהּ שֶׁל מִצְווֹת אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל. שָׁנִים רַבּוֹת לְאַחַר מִכֵּן דּוֹבֵר וְסוֹפֵר אוֹדוֹת קְרִיאַת הַמְּגִלָּה הַמְּיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ.

כַּאֲשֶׁר הָרַבָּנִית, אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק שָׁבָה מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, חִכְּתָה לָהּ בְּבֵית הַפְתָּעָה גְּדוֹלָה. הִיא נָגְשָׂה לַמִּטְבָּח כְּדֵי לְהָכִין אֶת הַסְּעוּדָה וְלַעֲרֹךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן וּמָה גְּדוֹלָה הָיְתָה הִשְׁתּוֹמְמוּתָהּ כַּאֲשֶׁר שׁוּם דָּבָר מֵהַמַּאֲכָלִים שֶׁהֵכִינָה לֹא נִמְצָא בַּמָּקוֹם. לֹא בָּשָׂר, לֹא דָּגִים, לֹא חָלוֹת… כְּלוּם. אֲפִלּוּ אָזְנַי הַהַמָּן הַטְּרִיּוּת נֶעֶלְמוּ כְּלֹא הָיוּ.

נִכְנְסָה הָרַבָּנִית אֶל חַדְרוֹ שֶׁל הָרַבִּי אוּלָם בִּרְאוּתָהּ אֶת פָּנָיו הַקּוֹרְנוֹת הֵבִינָה מִיָּד מִי הוּא זֶה
אֲשֶׁר “סָחַב” אֶת הַדְּבָרִים וְיָצְאָה חֶרֶשׁ מִן הַחֶדֶר. הִיא כְּבָר תִּשְׁתַּדֵּל לְסַדֵּר אֲרוּחָה כָּל שֶׁהִיא
מִן הַשִּׁירַיִם שֶׁנּוֹתְרוּ…הָאִשָּׁה הָעֲנִיָּה סִפְּרָה לְחַבְרוֹתֶיהָ אֶת דְּבַר הַפֶּלֶא שֶׁל מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת מִן הַשָּׁמַיִם.
הִיא חָשְׁבָה שֶׁהָיָה זֶה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא שֶׁהֵבִיא לָהּ אֶת מִשְׁלוֹחַ הַמָּנוֹת .יְהוּדִי בַּרְדִיטְשׁוֹב הֵבִינוּ כִּי הָיָה זֶה רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מִבֶּרְדִיטְשׁוֹב שֶׁהֶעֱנִיק לָהּ אֶת הַמַּאֲכָלִים
הַמְּשֻׁבָּחִים וְאַף הֵם שָׁלְחוּ לְרַבִּי וְלָאִשָּׁה הָעֲנִיָּה מִשְׁלוֹחֵי מָנוֹת בְּעַיִן יָפָה וּבְיָד רְחָבָה.לֹא הָיָה בְּבֶּרְדִּיטְשׁוֹב פּוּרִים שָׂמֵחַ כְּמוֹ פּוּרִים זֶה