יום במגדל דוד

יום אחד הלכנו אני וחבר שלי למגדל דוד בירושלים ישראל. היו שם הרבה אנשים שהיו מבקרים והיה חם מאוד. כשהתחלנו להסתובב ראינו כל כך הרבה דברים מעניינים והם היו מאוד חשובים בהיסטוריה היהודית. זה היה כמו מוזיאון ענק מעורבב עם מבצר. זה היה ישן מאוד. קירות הלבנים היו גבוהים מאוד.

לי ולחברים שלי זה היה משעמם. ואז מצאנו דלת פח. זה נראה כמו הרפתקה שמחכה לקרות. נכנסנו פנימה ומצאנו מנהרה. ירדנו למטה אבל ככל שהתרחקנו כך נעשה חשוך יותר. ראינו הרבה שלדים וקורי עכביש. כל החברים שלי עזבו כי הם פחדו מדי. זה רק אני והחבר הכי טוב שלי, אז המשכנו ללכת. הלכנו כל כך רחוק שבקושי יכולנו לראות. הגענו למבוי סתום אבל היה מנוף. משכנו אותו פנימה ומה שהיה בפנים היה מדהים.

 זה היה דוד המלך שישב על כס זהב. היו הרבה מטבעות זהב. גם אני וגם המשפחות של החבר הכי טוב שלי היינו מאוד עניות אז רצינו להשיג את המטבעות. אבל אז דוד המלך אמר משהו. אני יושב כאן מאז שנת 66 לספירה ומחכה שמישהו יבוא.

הוא נראה מטורף ואז לפתע הוא זרק עלינו את המטה שלו, התחמקנו וניסינו לאסוף כמה מטבעות הזהב. הוא המשיך לנסות להכות אותנו אבל היינו מהירים מדי. השגנו את מטבעות הזהב ויצאנו משם כמה שיותר מהר. החברים שלנו קינאו שהם לא קיבלו מטבעות. הלכנו הביתה והנחתי את המטבעות מתחת למיטותינו ולא דיברנו על זה שוב.