משפחת כהן לבונטין מגישות: איה אבינועם, שחר אראל, שחר ברוקס ח5

.היי, אני צבי הכהן לבונטין נולדתי בשנת 1832 אני הייתי בין אנשי העלייה הראשונים בראשון לציון. עליתי בשנת 1882 .ועסקתי ככורם .חייתי בראשון לציון בהיותי בן 50 יחד עם אשתי לאה רכשתי מחצית משטח המושבה וממנה הקצבתי 360 דונם ל-6 משפחות חסרות

.אמצעים

לפני העלייה לראשון היו לנו המון התלבטויות אם לעלות או לא לעלות. הקשיים איתם התמודדנו הם שהבאנו מים בעגלה ממקווה ישראל, זה היה מאוד כבד וקשה והמרחקים היו ארוכים. בשביל צרכים אחרים כמו אוכל וכדומה היינו לוקחים כסף מהכפר. אנחנו היינו צריכים לקיים שמירה יום ולילה כי היו הרבה גניבות. זה גרם לאנשים ששמרו להיות מאוד עייפים וחסרי תפקוד אחרי

ששמענו את הקשיים הללו היו לנו התלבטויות עם לעלות או לא לעלות

לעולים היו חלומות משונים, אך החלום שלי ושל משפחתי היה לעלות לארץ

אך היו מלא קשיים שעברנו שכבר ידענו שלהגשים את  חלומיינו בהחלט לא יהיה קלה חיינו בלי טיפוח כפות רגליים או טיפול לציפורניים, יצאנו מגזרותינו, חיינו בין אנשים לא מתורבתים והשיער שלנו לא היה מסודר ומטופח כך שהקשה עלינו מאוד זו חוויה שלא אשכח

בהתחלה שאלו אותנו אם אנחנו רוצים את עזרתו של הברון רוטשילד, היו לנו הרבה התלבטויות לגביי ההצעה ולבסוף סירבנו לקבל את עזרתו כי אם הברון רוטשילד ועוזריו יגיעו אז זה ירגיש כאילו הם ינהלו לנו את החיים שלנו, בנוסף לא רצינו להפוך להיות השכירים של הברון ועוזריו, חשבנו שכול מה שהברון ועוזריו יבנו או יעשו יהיה שייך לברון וגם לפי מה ששמענו מאחרים

כאשר עלינו לארץ לא ידענו לקרוא או לכתוב, בהתחלה למדו רק בנים, בהתחלה לא ידענו לדבר עברית אז דיברנו באידיש. רק לאחר כמה זמן התחלנו ללמוד עוד מקצועות ולבסוף למדנו לדבר ולכתוב בעברית!! בית הספר הראשון בראשון לציון נקרא “חביב”. הוא היה נמצא ברחוב 1 העם. היה לי קרוב משפחה בשם דב חביב לוברמן, בגלל שתרמתי המון לבניית בתי הכנסת ובמיוחד לבתי הספר כאשר דב חביב לוברמן נפטר היה לי מאוד חשוב שיקראו לאחד מבתי הספר על שמו. לבית הספר קוראים כעת “חביב”

אורח החיים בראשון לציון היה שונה מאוד מאיך שחיינו לפני שעלינו. היו כמה מקומות מרכזיים ששמה היינו מבלים את רוב זמנינו, למשל בית הכנסת הגדול הוא היה מהווה מוקד חשוב בחיינו, שם נערכו האספות עם וקבלות פנים לגדולי העם והעולם. בית העם גם היה לנו כמקום בילוי שם היה מרכז חיי התרבות והציבור של ראשון לציון. נערכו בו אסיפות כלליות, ערבי קריאה, נשפים, הרצאות, קונצרטים ומחזות < תיאטרון. גן המושבה היה משמש לניסיונות לגידולים חקלאים, לאחר מכן, תחנת הניסיונות נסגרה ובמקום היה שדרת דקלים ששם היינו מבלים בשעת הפנאי. היה גם את התזמורת שהייתה מרימה את האווירה וכול הזמן הם היו שרים, רוקדים ומנגנים.

די נהננו מהמשימה היא הייתה קצת מסובכת אבל הסתדרנו

 היה מהנה לעבוד בצורה שונה ויצירתית והיה כיף לעבוד עם חברים.