לאונרדו דה וינצ’י

לאונרדו דה וינצ’י

מגישות: איה מיגדל, אביה מטלון ואלה מורג

לאונרדו דה וינצ’י נולד ב-15 באפריל 1452 ונפטר בשנת 1519.

ככל הנראה הוא נולד בכפר אנקיאנו, סמוך לנהר ארנו שבחבל טוסקנה, וחצי מצפון לעיירה וינצ’י שהייתה בתחום שליטתה של פירנצה.

לאונרדו דה וינצ’י היה איש אשכולות איטלקי מגדולי אמני הרנסנס שקנה לו מקום ייחודי בתולדות האנושות כאדם הבקיא במרבית תחומי הידע האנושי בזמנו.      במהלך חייו הועלה על נס כמדען ,מתמטיקאי, מהנדס, ממציא, אנטומיסט, צייר, פסל ואדריכל.

לאונרדו דה וינצ’י צייר את ציוריו המפורסמים ביותר שהם “המונה ליזה”, ו”הסעודה האחרונה” ועוד…

הוא היה ילד בלתי חוקי לסר פיירו דה וינצ’י ולקתרינה, ככל הנראה, אותה לא הסכים לשאת האב פיירו לאישה. מעט ידוע על שנות חייו הראשונות.

במשך חמש שנותיו הראשונות התגורר עם אמו, ולאחר מכן עבר לגור עם סביו, סבתו ודודו שהיה מבוגר מלאונרדו בשש עשרה שנה ושימש לו כדמות אב. באותה שנה נשא סר פיירו לאישה בת של נוטריון עשיר מפירנצה, וקתרינה הושאה לתושב האזור,. לאונרדו אמנם גדל בין יתר בני המשפחה וזכה לחינוך כמו שאר אחיו, אך העובדה שנולד מחוץ למסגרת הנישואים, ריחפה מעליו בכל שנות ילדותו.

לאונרדו התייחס בכתביו המאוחרים רק לשני אירועים מתקופת ילדותו: הראשון הוא זיכרון מתקופת ינקותו, אותו ראה לאונרדו בדיעבד כאות מבשר, ובו בז ירד מהשמיים וקרב לעריסתו, פתח את פיו בעזרת זנבו והיכה בין שפתיו בזנבו

התקרית השנייה התרחשה בעת ששהה בהרים. בעת שיטוטיו מצא “מערה ענקית, ובחזיתה עמדתי זמן מה, המום מן המקום שלא ידעתי על קיומו עד כה  כך עמדתי זמן מה, עד אשר לפתע ניעורו בי שני דברים.

, פחד ותשוקה – פחד מפני המערה האפלה, המאיימת; ותשוקה לראות אם יש בתוכה משהו נפלא”

לאונרדו למד לקרוא בגיל צעיר וספרים רבים היו זמינים עבורו בזכות המצאת מכונת הדפוס על ידי יוהאן רוטנברג מגרמניה.

דה וינצ’י כתב ביומניו בכתב ראי. הסיבה לכך אינה ידועה, והועלו מספר השערות, בהן האפשרות שזה נעשה כדי להקשות על אחרים לקרוא ביומניו, או משום שהיה איטר יד ימין, ובכתיבה משמאל לימין ביד שמאל, היד הכותבת “מורחת” את הדיו, ולכן לשמאליים נוח יותר לכתוב מימין לשמאל. יש שמייחסים מנהג זה לדיסלקציה, אבל לא ידועה כל ראיה ממשית שדה וינצ’י לקה בדיסלקציה

לאונרדו היה נער חברותי ורב קסם. בין תחביביו היו מוזיקה. אביו, שהתפעל מכמה מעבודותיו של הבן, הראה את רישומיו של לאונרדו בן ה־14 לאחד מאמני העיר הגדולים באותה תקופה, הפסל והצייר אנדריאה דל ורוקיו. ורוקיו הבחין מיד בכישרונו של הנער והסכים לקבלו בתור מתלמד בבית המלאכה שברשותו בפירנצה בשנת 1466. סדנתו של ורוקיו שכנה במרכז האינטלקטואלי של העיר שנודעה לעתיד כ”ערש הרנסאנס”. בעיר, שקו הרקיע שלה נשלט זה חמישים שנה על ידי כיפת הקתדרלה של פירנצה שבנה פיליפו ברונלסקי, פעלו באותן שנים מלומדים ואמנים רבים, בהם הפילוסוף מרסיליו פִּיצִ’ינוֹ, המלומד ואיש המדע פאולו דל פּוֹצוֹ טוֹסקַנֶלִי, האמן ואיש האשכולות לאונה בטיסטה אלברטי, הפסל דונטלו והאמנים דומניקו גירלנדיו וסנדרו בוטיצ’לי – כשהאחרון אף התמחה בעבר אצל ורוקיו. בסדנה של ורוקיו התמחו במקביל ללאונרדו אמנים ידועים כפייטרו פרוג’ינו ולורנצו די קרדי.