תובנות מעמיקות בהקשר לתהליכי הערכה ומדידה בהוראה

1)תהליכי המדידה והערכה צריכים להיות בנויים על הבנה- הבנה מעמיקה של החומר הנלמד לא רק שינון שלו לצורך קבלת ציון. הקניית דרך לישום של החומר הנלמד בחיי היום היום של התלמיד. אני יכולה להעיד על עצמי שאני זכרתי את רוב החומר הלימודי עד לרמת השינון ולאחר המבחן לא הייתי זוכרת את החומר. למרות זאת אני עד היום זוכרת דברים אשר תוארו בצורה נכונה במתן הסברים ודוגמאות, אפילו כשהם לא היו חלק מהתוכן הלימודי אלא העשרה של המורה שהראה את התשוקה ללמד אותם.

2)תהליכי המדידה והערכה צריכים להיות פתוחים לקבלת תשובות יצירתיות- השאלות צריכות להיות בנויות גם על פיתרון בעיות בעזרת חשיבה יצירתית ומתן כמה תשובות לאותה שאלה בעזרת פירושים שונים לשאלה. לפי מחקר שעליו דיברו המקורות המידע עם התפתחות הגיל (ההשכלה) כך הופחתה גם היצירתיות של האדם.

3)תהליכי הלמידה חייבים להתחיל להיות יותר מעניינים- ADHA התפתח בעקבות גירויים סביבתיים אשר משכו את עניי התלמיד יותר מחומר הלימודי. שילוב אומנות בלימודים יכול ליצר לתלמיד עניין ולעורר בו את החושים ותפקוד המוח. בעת מתן תרופות כמו ריטלין אנו מקבלים תגובות מנוגדות של עיוף החושים.

שאלות אשר התעוררו אצלי בהקשיר לתהליכי הערכה של תלמידים ומורים:
1) מה עליי לעשות כמורה כאשר תלמיד מפרש שאלה בדרך שונה ממה שכיוונתי אליה, ועונה בצורה שונה ממה שצריך אך נכונה לפי הפירושו?

2)מה אני כמורה יכולה להוסיף על מנת להעביר את החומר הנלמד בצורה יותר מעניינת לתלמיד?

3)מה הגבול לחינוך למצויינות? מהי הדרך לקנות לתלמיד שאיפה למצויינות אך עדיין לתת לתלמיד שמתקשה מאוד שגם ללא אקדמיה אפשר להצליח?

תודה רבה!