יומני היקר אני זלמן דוד ליבונטין, נולדתי למשפחת חסידי חב”ד בעיירה אורשה שברוסיה

התחתנתי בגיל 18 ולאחר מכן עברתי להתגורר במוהילב אצל הורי, לאחר תקופה ניסיתי לעסוק כסוחר אך לא הצלחתי בכך

ואף ניסיתי להתגייס לצבא הרוסי כדי להילחם במלחמה העות’מאנית-רוסית אך הדבר לא יצא לפועל

 לאחר מכן עברתי לגור במוסקבה ולמדתי שם הנה חשבונות. עם סיום לימודי עבדתי

.כפקיד בנק בדרום האימפריה הרוסית

זמן קצר אחרי הגעתי לארץ ישראל הצבתי לי מטרה לקנות קרקע ולייסד מושבה של עובדי אדמה.

חיפשתי אדמה בשפלת יהודה, והגעתי עד לעזה – אך לא מצאתי נחלה מתאימה להתיישבות.

וגם מושל ירושלים הטורקי, ראוף פאשה, ביקש לסכל את עצת המתיישבים.

ולבסוף, סגן הקונסול הבריטי ביפו, ר’ חיים אמזלג, רכש, על שמו, את “ארד אל עיון קרא”, היא “עין הקורא” המקראית, 12.5 ק”מ דרומית ליפו.

שטח האדמה היה 3,340 דונם, והמחיר לדונם 15 פרנק.

בשנת 1884 הצעתי בוועידת היסוד של “חובבי ציון” בקטוביץ, לייסד בנק שיסייע להתיישבות היהודית בה.

כעבור כעשור וחצי, בשנת 1901, יזמה ההסתדרות הציונית בראשות תיאודור הרצל את הקמת אוצר התיישבות היהודים.

אני, שכיהנתי אז כמנהל הבנק המינסקאי למסחר, הוזמנתי על ידי הרצל לנהל את ה”אוצר”, והתמנתי למנהל

באוצר התיישבות היהודים בלונדון. לאחר מכן יזמתי והקמתי את בנק אנגלו-פלשתינה.

במקביל שימשתי יועץ מדיני להרצל בנושאים שבהם התמחה.

נאלצתי להישאר באלכסנדריה שבמצרים, שבה שהה ערב המלחמה. פתחתי בעיר סניף זמני שתמך באלפי הפליטים שגורשו מארץ ישראל.

חלק לא קטן מבין פליטים אלו החזיק בחשבון באחד מסניפי בנק אנגלו-פלשתינה בארץ.

כספים שהגיעו מחברת האם, אוצר התיישבות היהודים, שמושבה היה בלונדון, איפשרו לשלם לפליטי ארץ ישראל לפחות חלק מן הכספים על חשבון פיקדונותיהם בסניפי הבנק בארץ.

כפי שכתבתי בעצמי, ”עפ”י החוקים השוררים לא הייתה עלינו שום .התחייבות לשלם במצרים

רפלקציה

במהלך כתיבת הספר התמודדנו עם קשיים רבים כגון למצוא מקורות מידע שיכילו את כל המידע הדרוש והציטוטים הדרושים.

בזכות יצירת הספר קיבלנו כלים חדשים למציאת מידע באינטרנט וכך עכשיו אנחנו מבינים יותר בחיפוש מידע באינטרנט.

 בנוסף התגבשנו הרבה במהלך כתיבת העבודה ונפגשנו מחוץ לבית ספר במהלך כתיבת העבודה.