יומן אישי בנימין פיין

נולדתי בשנת תרכ”ד 1864, בפלך חרסון, עיר בדרום אוקראינה. אספר לכם שמאז ומתמיד שררה אנטישמיות חריפה כנגד היהודים באוקראינה, ומידי פעם בפעם ערכו האוקראינים פרעות ביהודים. החל מסוף המאה ה19 נערכו פוגרומים בהשראת הממשל, אשר התחילו ב-1881.

לחיות לצד הפרעות ומהצד השני עם החלום הציוני גרם לי וליהודים רבים להצטרף לתנועות ציוניות ולהגשים את החלום ולעלות ארצה. הייתי בן 18 כשעליתי לארץ, הייתי איכר. בארץ המטרה היתה לקנות קרקעות ולייסד מושבות.

ואכן כך היה, בשנת תרמ”ב 1882, נמנתי עם מייסדי המושבה ראשון לציון, שנקראה אדמת “עיון קרא”, אותה רכשנו מהאחים מוסטפה ומוסא אלדג’אני. לפני עלייתנו לקרקע חתמנו על ” ספר תקנות” שבו קבענו תקנות שעל פיהן ננהל את חיינו המשותפים במושבה. במעמד חגיגי קראנו למקום “ראשון לציון”, ככתוב בתורה “ראשון לציון הנה הינם ולירושלים מבשר איתן” .(ישעיהו)

אך הימים היו קשים, סבלנו ממחסור חמור במים, ואדמת החול לא התאימה לגידולי פלחה, חיטה שעורה ושומשומין שאותה ביקשנו לגדל. שבועיים לאחר העלייה לקרקע שלחנו את יוסף פיינברג בשליחות לאירופה כדי לבקש עזרה למשפחות הנזקקות ולסיום חפירת הבאר. ואכן הוא הצליח לעורר את התעניינות הברון רוטשילד, שאכן שלח לנו תרומה. הברון החל מסוף שנת 1882 לתמוך במושבה ופקידיו ניהלו אותה.

אני למזלי, למדתי ביפו מהערבים את הטיפול בעצי האתרוג, וכך הפכתי להיות חלוץ גידול האתרוגים במושבות. הקמתי משתלה של לימונים מתוקים אשר נטעתי אותם על אדמתי והרכבתי אותם באתרוגים מובחרים. את המים להשקיה הבאתי בחביות מן הבאר ובפח השקתי את השתילים. לצערי, לא צלחתי. האתרוג המורכב לא היה כשר, אך לא ויתרתי, עקרתי הכל ונטעתי מחדש שתילי אתרוגים. לוויתי כספים כדי להתחיל בכריית באר מים. בעצם את כל כולי וכספי השקעתי בענף זה. ציפיתי שיהודיי התפוצות יעדיפו אתרוגים כשרים שגדלו במושבה עברית בארץ ישראל. אך זה לא קרה. הענף נכשל וכל כספיי וכוחותיי אזלו.

לימים התחתנתי עם פנייה לפידות אשר עלתה למושבה ב 1889. פנייה הייתה רופאה ומיילדת ועבדה במושבה כמיילדת. נולדו לנו 2 ילדים שולמית ואבשלום.

לצערי פנייה אשתי נפטרה לאחר שעברה ניתוח בביירות. אשתי השניה ינטע שומכר הלוותה לי כספים כדי שאנסה להציל את עסק האתרוגים, אך גם זה לא הועיל.

בנימין, שהשקיע את כל כולו וכספו בענף האתרוגים שלא צלח, נטל את חייו ב 1909 תחת עצי האתרוג, ונקבר בראשון לציון.

ילדיו אבשלום ושולמית שהתייתמו בגיל צעיר מהוריהם טופלו על ידי משפחת בלקינד וצבי הירשפלד (שגם הם גרו ותרמו למושבה).

אבשלום למד בבית הספר העממי “חביב” אשר היה הבית ספר העברי הראשון בעולם ובארץ ישראל, ושהוקם בראשון לציון. כשסיים את לימודיו התנחל גם הוא כמו אביו בנימין במושבה, נטע כרם והיה לחקלאי. לימים הפך להיות מאנשי ניל”י.

לסיכום, בחרתי בדמותו של בנימין פיין שהיה ממייסדי המושבה ראשון לציון.

ביום ט”ו באב תרמ”ב, 31 ביולי 1882, הגיעו שבע עשרה משפחות המייסדים אל ראש גבעה שוממה, אך למרות כל הקשיים, וגם חלק בעזרתו של הברון, הפכו אותה למרכז שוקק חיים, בנו בתים ומבנים ציבוריים ראשוניים כגון בית הכנסת צריף דואר בית רפואה בית העם ובית הספר העברי הראשון.