היסטוריה עבודה

קבר רחל אמנו

קבר רחל הוא מבנה הנמצא במבואותיה הצפוניים של בית לחם, מדרום לירושלים. מסורות קדומות של למעלה מ-1,700 שנה מזהות את המקום כאתר שבו נקברה רחל אמנו, ומשום כך הוא נחשב למקום מקודש בעיני היהודים,

בעת הרחבת המקום על ידי מונטיפיורי, התווסף למתחם הקבר חדר כניסה צמוד, אשר דלת מפרידה בינו לבין המבנה הריבועי המקורי. דלת זו קיימת עד היום ולה מפתח ומנעול עם מנגנון מיוחד לפתיחתו. רבי אליהו שלמה זלמן בסאן הכין את הדלת ואת המפתח הגדול לקבר רחל אמנו על פי הזמנה מיוחדת של מונטיפיורי. שיטת הפתיחה הייתה סודית וידועה רק לגבאי המקום. מפתח הקבר המקורי נמסר על ידי מונטיפיורי לשמש האשכנזי אברהם לייב מונזון הראשון, אשר שירת בתפקידו עד למותו בשנת 1870. לאחר מותו החזיק במפתח הקבר, בנו (יואל יוסף) שמעון מונזון, (שמעון שמס) הגבאי הראשי של בית הכנסת החורבה. ר’ שמעון שימש בתפקידו כגבאי ושמש של קבר רחל, עד למותו בשנת 1906.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%91%D7%A8_%D7%A8%D7%97%D7%9C#/map/0

מסגד אל אקצא

מסגד אל־אקצא  משמעות השם: “המסגד הרחוק ביותר” או “המסגד הקיצון”) הוא מסגד בהר הבית בירושלים, הנחשב לשלישי בחשיבותו באסלאם הסוני לאחר מסגד אל־חראם במכה ומסגד הנביא במדינה. על פי המסורת המוסלמית זהו המקום אליו הגיע מוחמד במסעו הלילי ממכה אל “המסגד הקיצון”, משם עלה השמיימה עם המלאך גבריאל והשאיר את טביעת רגלו באבן.

המסגד הוקם כמה עשרות שנים לאחר מותו של מוחמד. מועד תחילת בנייתו המדויק אינו ידוע. מסגד אל־אקצא נבנה תחילה מעץ, ועל פי ההיסטוריון אולג גרבר כונה בתחילה בשם מסגד אל־אקצא (המסגד המרוחק ביותר), מסגד בית אלמקדס (מסגד בית המקדש) ולעיתים אף מסגד אל־חראם, כשמו של המסגד הגדול במכה. הנזיר ארקולף תיאר את המבנה בכתביו בשנת 679.

בשלב מאוחר יותר, נבנה במקום מבנה האבן. מרבית ההיסטוריונים הערבים מימי הביניים מייחסים את בנייתו לעבד אל־מלכ, בונה כיפת הסלע, ומניחים כי בניית מסגד האבן החלה בשנת 691 והסתיימה בערך בשנת 705. מיעוטם מייחסים את מעשה הבנייה לבנו, וליד הראשון.

המבנה, בסגנון בזיליקה ביזנטית, נהרס מספר פעמים ברעידות אדמה, והוקם בכל פעם מחדש. הסיבה להתמוטטויות התכופות לעומת כיפת הסלע היא כי הוא לא נבנה על קרקע סלעית אלא על קשתות־תמיכה ומילוי מימי הורדוס שהרחיב את הר הבית. בערך בשנת 746 המסגד נפגע ברעידת אדמה המכונה רעש שביעית. עם עליית בית עבאס, הח’ליף אל־מנסור הקים מחדש את המסגד. השיקום הסתיים בשנת 771, ובשנת 774 התרחשה שוב רעידת אדמה, שהחריבה את רוב החלקים שנבנו על ידי אל־מנסור. יורשו אל־מהדי בנה בשנית את המסגד בשנת 780, במתאר מעט שונה מהמקור. רעידת האדמה האחרונה שבעטיה נבנה המסגד מחדש התרחשה בשנת 1033 וגרמה נזק חמור למסגד. הח’ליף עלי א־זאהיר, בן השושלת הפאטמית, בנה את המסגד מחדש. הבנייה והשיפוץ הסתיימו בשנת 1036, והם כללו את ארבעת האולמות המרכזיים, העמודים והקשתות המשמשים כאבני היסוד של המסגד.

ה