זלמן לבונטין

יומני היקר שלום, זה היום הראשון בו יוצא לי לנהל יומן אבל אני מרגיש שאני חייב לתעד את המסע שלי.
היום בבוקר קמתי עם דילמה האם לעלות לארץ ישראל או להישאר פה ברוסיה, עוד מילדות בשיעורי גיאוגרפיה עלה בי החלום לשיבת ציון אך ברוסיה אני נחשב אדם מבוסס כלכלית ובעל מעמד גבוה ויכול להיות שאם אעלה לארץ אאבד את מעמדי ואת ממוני וזה סיכון שאני לא בטוח אם שווה לקחת על מנת להגשים את החלום הציוני. לעומת זאת, אם אעלה לארץ אני יכול מאוד להועיל לפיתוח הארץ בשלל תחומים, כגון ניהול כספי המדינה או עזרה כלכלית לצורכי פיתוח כלל שטחי המדינה כמו בניית שטחים חקלאיים ושטחי מגורים.

במידה ואעלה לארץ אלו יהיו המגרעות בנושא:

1. סיכוי רב שאאבד את מעמדי החברתי
2. סיכוי רב שאאבד את ממוני או שמצבי הכלכלי ייהרס

3. המצב הביטחוני בארץ ישראל לא טוב כל כך וזאת אומרת שיש סיכוי שתפרוץ        מלחמה ואני לא אוכל להתגונן

ואלו הם היתרונות שבעלייה לארץ ישראל:

1. קיום והגשמה של החלום הציוני
2. אני יכול לעזור בניהול כספי המדינה, כמו למשל להחליט במה כדאי להשקיע כלכלית ומה לא שווה את הכסף
3. עזרה כלכלית כמו למשל קניית שטחים בעבור פיתוח שטחים חקלאיים או שטחי מגורים

יומני היקר שלום, לפני מספר בערך כעשר ימים שקלתי את הנושא של עלייה לארץ ישראל בכובד ראש ולאחר מקרה מצער מאוד של אנטישמיות חריגה אני הגעתי למסקנה חד משמעית, אני עולה לארץ.
חיברתי לאגודה קבוצת משפחות מהעיר קרמנצ’וג ודנתי איתם על נושא העלייה לארץ והגענו להסדר, אני אצא לארץ הקודש, וכי אם אמצא “כברת ארץ” המוכשרת לייסוד מושב לעבודת אדמה, גם הם יבואו ויחלו בעבודת הקודש. לפני כמה ימים הגעתי לארץ ישראל וההרגשה פשוט הייתה מדהימה, אופוריה מוחלטת בכל הגוף שאין כמותה, הרגשה והבנה שהצלחתי להגשים חלום ילדות. התחלתי את מסעי בירושלים ולאחר מכן הגעתי לשרון ולשפלת יהודה ובאמצע התהליך בערך נזכרתי באגודה ובמטרתי, שלחתי דו”ח מפורט לאגודה ובו כתבתי שהאדמה טובה ופורייה ושיש לנו תקווה לחיות בה ושכאשר יבואו גם הם ארצה ממש נוכל לממשה.
היום כוננתי את ועד חלוצי יסוד המעלה אשר הציב לי למטרה לקנות קרקע ולייסדה למושבה של עובדי אדמה, מיד התחלתי בעבודה וחיפשתי בתחילה בשפלת יהודה אך לא מצאתי כלום, המשכתי את חיפושי עד לאזור עזה אך לא מצאתי נחלה מתאימה להתיישבות. לבסוף סגן הקונסול הבריטי ביפו חיים אמזלג רכש על שמו שטח אדמה במרחק 12.5 קילומטרים מיפו, בלילה לננו על אדמת הארץ תחת כיפת השמיים ובשמחה אדירה הכרזנו, “ראשון לציון הנה הנם, ולירושלים מבשר אתן”.
לראשונה יצא לי להתדיין עם הברון רוטשילד, שמעתי שלל סיפורים על תרומתו לפיתוח המושבה אך מעולם לא יצא לי לדבר איתו אבל לפני מספר ימים הוא הציע את עזרתו הכספית בפיתוח המושבה אך סירבתי בנימוס כיוון שאני מרגיש שזו תהיה מעין חגיגה על ניצחון של מישהו אחר, אני מעדיף לפתח את המושבה בכוחותיי ולהתגאות בתוצאות מאשר לדעת שאני לא עשיתי את המוטל עליי ובכך נכשלתי במשימתי.

יומני היקר שלום, עבודת שטח האדמה בראשון לציון הוא נושא ממש לא קל, אני מתכוון, לא ציפיתי שזה יהיה קל אבל לא האמנתי שזה יכול להיות כל כך מסובך, השמש היוקדת מקשה עלינו ממש וקצב העבודה הוא מהיר כלומר, אין בכלל זמן לבזבז.

לצערי אני נאלץ לבשר שהתפטרתי מכהונתי כראש הוועד, על רקע סכסוכים פנימיים במושבה, ושבתי עם בני ביתי לרוסיה לזמן בלתי מוגבל.

השנה, 1903, חזרתי לארץ ישראל עם משפחתי והתיישבתי בראשון לציון, בהגיעי לראשון לציון הוצעה לי המשרה לניהול הבנק אנגלו-פלשתינה.
התבשרתי על הקמת מקומות בעלי חשיבות רבה לבני המושבה כמו בית הספר הראשון, גן המושבה, בית התזמורת ובית הכנסת, מקומות אלה נבנו בעת שהותי ברוסיה ולכן מעורבותי בבנייתם או ניהולם היא אפסית אך אני גאה בכלל בני המושבה אשר פיתחוה בכוחותיהם שלהם ועשו כמיטב יכולתם לפתח את המושבה למען הגשמת החלום הציוני.

~רפלקציה~

בתחילת העבודה, היה לנו ממש קשה, ולא ידענו כיצד להתחיל את העבודה. מרגע שהתחלנו לעבוד וללמוד מה עלינו לעשות, נהיה לנו קל מאוד ונהנינו מאוד מכול התהליך.

אהבנו במיוחד לראות סרטונים בנושא ולשמוע את השירים, לכתוב את היומן ולחפש מידע על העיר שבה אני חי הייתה חוויה ממש מעניינת ומהנה.

למדנו איך לחפש דברים באינטרנט, איך לכתוב בצורה מפורטת יותר, ואנחנו באמת מרגישים גם שהכתיבה של כל אחד מאיתנו השתפרה במהלך כל משימה ומשימה מפני שבאמת כל אחד עשה את החלק שלו ויצא שלכל אחד יש שלב בו הוא מביע את דעתו בנושא ואת הדרך שבה הוא רוצה להציג את הנושא.

בנוסף, למדנו גם כיצד לעשות עבורה מסודרת ושלל דרכים בה אנחנו יכולים לגרום לה להראות יותר נעימה לעין ונוחה לקריאה.