יומן מסע – זלמן דוד לבונטין – לירוי ינאי

יומני היקר שלום, מעולם לא יצא לי לנהל יומן אבל שמעתי שזו דרך מצוינת לתעד מסע כלשהו ואני מרגיש שזה בדיוק הזמן להתחיל.
היום בבוקר קמתי עם דילמה האם לעלות לארץ ישראל או להישאר פה ברוסיה, עוד מילדות בשיעורי גיאוגרפיה עלה בי החלום לשיבת ציון אך ברוסיה אני נחשב אדם בעל מעמד חברתי וכלכלי גבוה ויכול להיות שאם אעלה לארץ אאבד את מעמדי וזה סיכון שאני לא בטוח אם שווה לקחת על מנת להגשים את החלום הציוני. לעומת זאת, אם אעלה לארץ אני יכול מאוד להועיל לפיתוח הארץ בשלל תחומים, כמו למשל בניהול כספי המדינה או עזרה כלכלית לצורכי פיתוח כלל שטחי המדינה כמו בניית שטחים חקלאיים ושטחי מגורים.

יומני היקר שלום, לפני מספר בערך כעשר ימים חוויתי מקרה מצער מאוד של אנטישמיות חריגה אני הגעתי למסקנה חד משמעית, אני עולה ארצה.
חיברתי לאגודה קבוצת משפחות ודיברתי איתם על נושא העלייה לארץ והגענו להסדר, אני אצא לארץ הקודש, וכי אם אמצא “כברת ארץ” המוכשרת לייסוד מושב לעבודת אדמה, גם הם יבואו ויחלו בעבודת הקודש. לפני כמה ימים הגעתי לארץ ישראל וההרגשה פשוט הייתה מדהימה, הרגשה והבנה שהצלחתי להגשים את חלום חיי. התחלתי את את המסע שלי בירושלים ולאחר מכן הגעתי לשרון ולשפלת יהודה ובאמצע התהליך בערך נזכרתי באגודה ובמטרתי, שלחתי דו”ח מפורט לאגודה ובו כתבתי שהאדמה טובה ופורייה ושיש לנו תקווה לחיות בה ושכאשר יבואו גם הם ארצה ממש נוכל לממשה.
היום כוננתי את ועד חלוצי יסוד המעלה אשר הציב לי למטרה לקנות קרקע ולייסדה למושבה של עובדי אדמה, מיד התחלתי בעבודה וחיפשתי בתחילה בשפלת יהודה אך לא מצאתי כלום, המשכתי את חיפושי עד לאזור עזה אך לא מצאתי נחלה מתאימה להתיישבות. לבסוף נרכש שטח אדמה במרחק כמה קילומטרים מיפו, בלילה ישנו על אדמת הארץ תחת כיפת השמיים והכרזנו, “ראשון לציון הנה הנם, ולירושלים מבשר אתן”.
לראשונה יצא לי לדבר עם הברון רוטשילד, שמעתי שלל סיפורים על תרומתו לפיתוח המושבה אך מעולם לא יצא לי לדבר איתו אבל לפני מספר ימים הוא הציע את עזרתו הכספית בפיתוח המושבה אך סירבתי בנימוס כיוון שאני מרגיש שזו תהיה מעין חגיגה על ניצחון של מישהו אחר, אני מעדיף לפתח את המושבה בכוחותיי ולהתגאות בתוצאות מאשר לדעת שאני לא עשיתי את המוטל עליי ובכך נכשלתי במשימתי.

יומני היקר שלום, הקמת ראשון לציון היא נושא קשה מאוד, זאת אומרת, לא ציפיתי שזה יהיה קל אבל לא האמנתי שזה יכול להיות כל כך מסובך, השמש היוקדת מקשה עלינו ממש וקצב העבודה הוא מהיר כלומר, אין בכלל זמן לבזבז.

לצערי אני נאלץ לבשר שהתפטרתי מכהונתי כראש הוועד, על רקע סכסוכים פנימיים במושבה, ושבתי עם בני ביתי לרוסיה לזמן בלתי מוגבל.

השנה, 1903, חזרתי לארץ ישראל עם משפחתי והתיישבתי בראשון לציון, בהגיעי לראשון לציון הוצעה לי המשרה לניהול הבנק אנגלו-פלשתינה.
התבשרתי על הקמת מקומות בעלי חשיבות רבה לבני המושבה כמו בית הספר הראשון, גן המושבה, בית התזמורת ובית הכנסת, מקומות אלה נבנו בעת שהותי ברוסיה ומשום כך לא היה ביכולתי להועיל בשום צורה להקמתם אך אני גאה בכלל בני המושבה אשר פיתחו אותה בצורה המיטבית ופעלו למען הגשמת החלום הציוני.

אם לומר את האמת, העבודה ממש זרמה לי אבל כשהגעתי לחלק בו הייתי צריך לתאר את עזרתו של לבונטין לבניית האתרים ההיסטוריים עליהם למדנו ממש נתקעתי והייתי צריך להיעזר בחברים אך לאחר שהם הסבירו לי הבנתי איפה טעיתי ומשם אפילו אפשר להגיד שנהניתי מהתהליך.

אהבתי במיוחד להאזין לשירים מהתקופה, היה ממש מעניין לשמוע סגנון כל כך אחר ממה שאני רגיל לשמוע.
ובכללי לכתוב את היומן ולחפש מידע על העיר שבה אני חי הייתה חוויה ממש מעניינת ומהנה.

בנוסף, למדתי גם כיצד לעשות עבודה מסודרת ושלל דרכים בה אני יכול לגרום לה להראות יותר נעימה לעין ונוחה לקריאה באמצעות סרטונים שראיתי ועזרה שקיבלתי מחברים.