!!!שלום אני ריבוע

כשהיתי צעיר יותר בקובוטופמיה נסעתי כול יום לבית ספר במלבןבוס היה לי תמיד מקום קבוע בשורה האחרונה עם כול החברים המרובעים והמקבילים שלי אני תמיד היה הרבוע המקובל ביותר מכול הבחינות כול הזמן הצלעות השוות שלי היו נקיות ומצוצחות האלכסונים שלי תמיד חצו זה את זה בדיוק באמצע הזוויות הישרות שלי כול הזמן היו ב 90 מעלות והשתי זוגי צלעות שלי תמיד היו והיו מקבלים זה לזה

8^2+21*3*(9*9)+37*7-55+168-12=5527 גם לא רק זה אני תמיד היתי הריבוע החכם ביותר אני היתי גאון בחשבון  לדוגמא

זה די מגעיל להחמיא לעצמי ככה אבל זה מה שכולם אומרים לי

 אצלנו בקובוטופמיה רוב האוכלסייה היתה או מקבילים או ריבעים אם האלכסונים היו שווים זה לזה ואלכסונים היו מאונכים זה לזה היו יודעים שזה ריבוע. היו מזהים מקבילית לפי זה שהיו רואים זוג זווית נגדיות שוות ולפי זוג זוויות נגדיות  מקבילות זה לזו

 גם אצלנו בקובוטופמיה היה את האחרים הם נקראו המלבנים לא היו הרבה כאלה גם בדרך כלל אם היו אלה שיורדים אליהם בגלל הזוג צלעות הגדול שלהם הם תמיד היו תופסים במלבןבוס את כול המקומות בגלל הגודל שלהם

 כול יום בשעה 4:44 בבוקר שאני והחברים שלי במלבןבוס החברים שלי מקללים אותם מסוף המלבןבוס במרבועים היו זורקים אליהם מסטיקים אוכל ששכנו להוציא מהתיק אבל אני בחייםםםם לא עשיתי את זה ואמא שלי ידעה את המצב והזהירה ואמרה תמיד שמישהוא חייב לעצור את זה מתישהוא אותי לפני עד שהגיע יום אחד נכנסתי למלבןבוס ראיתי את כול המלבן יושבים מאחורה בספסל המכובד שלי ושל החברים שלי אני לא ידעתי מה לעשות כי אני לבד מול כול המלבנים והחברים שלי נכנסים רק עוד כמה תחנות מכאן באותו זמן חשבתי לריב איתם ואז אמרתי לעצמי אני לבד חשבתי לקלל אותם ואז חשבתי על אמא חשבתי לדבר איתם ואמרתי שאני לא יביך את עצמי לפניהם אמרתי שכדאי לי לשבת מקדימה ולשתוק אבל אז אמרתי לעצמי איך החברים שלי יגיבו פתאום בום עלה לי רעיון לשבת ליד הנהג וכוון אותו לאן ליסוע כי זה היה נהג חדש שלא מכיר את הדרך עשיתי את זה וכוותי אותו אחרי 4 תחנות התחנה של החברים שלי הגיעה רחוב גדול תחנה אחת 8 החברים שלי עולים לאותו מלבןבוס אני פשוט לא ידעתי מה לעשות הסתכלתי אליהם בפרצוף שאני לא ידעתי מה הפרצוף הזה מביע פחד אומץ? היתי כול כך מבולבל המרובעים לא התסכלו אליי רק אני הסתכלתי אליהם הולכים במלבןבוס ולא מזיזים את העיינים מהמלבנים  מרוב כעס הם הריבועים ישבו באמצע אף אחד לא ישב לידי בפעם הראשונה בחיים שלי ידעתי שברגע שנרד מהמלבןבוס יקרה משהוא לא ידעתי מה אבל ציפיתי לגרוע מכול אחרי 40 דקות נסיעה קשה עם הרבה מחשבות אבל שקט מוחלט בכול המלבןבוס הגענו לבית ספר ירדתי ראשון המשכתי ללכת לכיוון הבית ספר אבל כול 4 צעדים הסתובבתי בחשאיות לאחור החברים שלי ירדו שניים הם עמדו כמו חומה ישרה וחסמו את המדכה שאף אחד לא יוכל לעבור עדין המשכתי ללכת רק באיטיות ובדקתי כול שניה לאחור ראיתי את המלבן יורדים מהדלת האחורית ומנסים לא ליצור קשר עין עם המרובעים ברגע הזה חשבתי זה לא יכול להימשך ככה חשבתי על מה שאמא שלי אמרה כול הזמן וראיתי את זה בזמן התאים ביותר רציתי לאחור צעקתי באמצע הרחוב עצרו די כבר!!! נכנסתי לאמצע בין המלבנים למרובעים ואמרת תפסיקו זה לא יכול להימשך ככה אולי לא כולנו מרובעים ואולי אנחנו שונים טיפה זה מזה אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים להתייחס ככה זה לזה ואמרתי למה אנחנו בכלל מתנהגים ככה זה והיה דממה ברחוב חבר שלי לחש אין סיבה ושאלתי אותו מה אמרתה הוא אמר אין סיבה והסתכל לכול מלבן בעיינים וביקש סליחה ואחריו כול השבעה האחרים ביקשו סליחה זה היה טיפה מביך אבל זה היה הכרחי ובמשך חודש התקרבנו זה לזה לאט והתחלנו לדבר להתייד לשבת אחד ליד השני והרגשתי שעשיתי טוב וזה שימח אותי לראות את זה כול בוק

לפני חצי שנה אני והמשפחה שלי יצאנו למדינה נקראת ערבוביה יש שם מכול סוגי המרובעים מקביליות מלבן ריבועים גם טרפזים ומעוינים שבחיים לא   ראיתי בקובוטופמיה שהגענו לשם הנהג טקסי היה טרפז הוא נראה כול שונה מאיתנו אין לנו איתו שום דבר משותף חוץ מזה שיש לו זוג אחד של צלעות

מקביליות וגם זה יש לנו שתים

 שנכנסו לבית מלון ישר רצנו לבריכה בחוץ היא היתה בריכה עגולה וראיתי משפחה של מעוינים בדיוק כמונו הם היו דומים כול כך יש להם 4 צלעות שוות כול זוג צלעותנגדיות מקבילות זו לזו הסכום של הזויות הסמוכות שלהם הוא 180 בדיוק כמונו

האלכסונים שלו חוצים זה את זה וגם מאונכים זה לזו

ואלכסון חוצה את הזוויות בדיוק באמצע כמונו

    בערב הלכנו במליינת עצרנו שם באחת החנויות מלצר מקבילית ניגש עלינו הוא היה נחמד מאוד הוא הציע לאחותי הקטנה כדור גלידה בחינם

האלכסונים שלו חוצים אחד את השני באמצע בדיוק והסכום זוויות סמוכות שלו 180

ובסוף הארוחה אמרת לאבא לתת לו טיפ

 יש לנו כמה מנהגים במשפוחה שאנחנו יוצאים לחופשה כול פעם יש כול הזמן רבים בין האחים והאחיות מי פותח את החדר עם הכרטיס המלבן ראשון

 שנפתח החדר כולנו רצים ולתפוס מיטה וברגע שתופסים מיטה כולנו מתחילים לבלגן את המיטות זה הקטע שלנו ברגע שנרגענו טיפה אנחנו או הולכים לבריכה או לים וגם הולכים לצלול בים לראות דגים וצמחים

מתי שאנחנו בחופשה אין פעם אחת שלא הלכנו לאקסטרים מים כול המשפחה עולים על אבוב עגול שמוביל אותו אופנוע מהירות

וכשירדו מזה עלינו על טרפולינות ריבעיות ענקיות באמצע המים

 וכול פעם יום לפני שחוזרים לקובוטופמיה אנחנו עוצרים במסעדה נקראת רסטוקיוב שמגשים שם את כול סוגי האוכל בקוביות ובגדלים שונים

למשל סטייק בצורה קובייה

 כמו שאמרתי מקודם אנחנו גרים בקובוטופמיה רוב האוכלסייה היא ריבועים שאלכסונים שלה שווים חוצים וגם מאונכים זה לזה אחרי זה יש מלבן שבמלבן יש זוג צלעות נגדיות שוות מקביליות וישרות והאלכסונים של המלבן חוצים זה את זה ושווים אחד לשני ויש גם מקביליות שבמקבילית כול זוג  צלעות נגדיות מקבילות זו לזו שוות זו לזו אבל זה רק מה שיש בצד המזרחי של קובוטופמיה אמא שלי אמרה לי שיש צד שונה לחולטין מאיתנו שנקרא קובו מערבית אמא שלי אומרת שזה המקום הכי מסוכן בקובוטופמיה היא אמרה שלפני 14 שנה חבורה של מטיילים מעויינים שבמקום שצלעות שלהם היו שווים באורכם היה להם צלעות עקומות בגלל שנכנסו לשדה מעלה באבנים משולשות בעל 3 צלעות זוויות חדות מאוד הם דרכו עליהם בלי לשים לב ולא יכלו ללכת יותר התקשרו למסוק חילוץ שיעזור להם  ברגע שהמסוק היגע הוא ראה מהשמיים חבורה של מעויינים דקורים למוות על האדמה ומאז אף אחד לא מעיז להתקרב לאזור של דלתונים עם הזוג זוויות החד והאלכסונים החוצי זווית שלהם והטרפזים שנקראים המגודלים בגלל שלכול טרפז שם יש בסיס ענק שמקביל לבסיס שמעליו

 הדלתון הזה צולם יום אחרי אירוע “רצח” של המעוינים והוא אחד מהחשודים העיקריים

אבל אי אפשר לתפוס אותו כול עוד הוא נשאר בצד שלו

עכשיו הוא רק נראה נחמד אבל ברגע שמחשיך המעוין הופך להתנהג כמו דרקון רעב

 יש פו קברות בצורה מלבן בשטח של המלבנים ודלתונים שהטרפזים צילמו ופרסמו ברשתות החבתיות ורשמו בסטטוס

אל תדאגו קברנו את המעוינים אבל מי שרוצה יש עוד 2 מקומות

שקראתי את זה פחדתי מאוד ואני מבין למה אמא שלי הזיהרה אותי

אחד מהשרשת של הטרפזים בצבע זהב בצורת טרפז שנפלה במהלך האירוע “מעוינים” שזרבה בנהר והגיע לחוף ים

סליחה עם רשמתי יותר מדי נכנסתי לספור בהתחלה ולא הצלחתי לצאת ממנו