How often do you find yourself pushing the smartphone button without any particular reason?

Or

If you had to choose between three days without a shower and three days without a toothbrush … what would you choose?

מסתבר שהיום אנשי ה’אינסטנט’ לוחצים בממוצע 150 פעם על כפתור הנייד שלהם. החלק המעניין הוא שברוב המקרים הלחיצה היית חסרת כל תכלית, כלומר ידוע היה לאדם כי לא קיבל הודעה או לא ציפה לקבל הודעה כלשהי אך בכל זאת מצא עצמו לוחץ על כפתור הנייד בכדי להדליק את המסך. למה??
מה זה נותן? האם זה הרגל? ואם כן מה ההשלכות של הרגל זה.

מסתבר שכל עולם הכפתורים ו’לחיצות מרובות’ הוא יותר מסתם הרגל מגונה אלא מדובר בתהליך שפוגע בחשיבה ובהתנהגות של האדם.
כדי להבין את זה הסביר בקצרה את הניסוי של ה’בהיביוריסטיים’ :
לוקחים בעל”ח ומכניסים לכלוב, נותנים להם להגיע למצב בו הם באופן אקראי לוחצים על כפתור שנמצא בכלוב. כאשר הם לוחצים על הכפתור הם מקבלים פרס. לאחר זמן לא רב הם מבינים את הקשר בין הכפתור לתגמול ומתחילים ללחוץ עליו ללא הפסקה..  (על מנת להבין את הניסוי טוב יותר אתם מוזמנים להיכנס לקישור הבא : )

התהליך בו אדם לוחץ על הכפתור נקרא למעשה : התניה אפשר גם לומר הקניית הרגל.
אנו, בני האדם, לוחצים על כפתור הטלפון בתקווה לקבל ממנו גירוי (או כמו שקראתי לזה בספר הקודם שלי : לקבל את המנה  -קישור לספר-) ההתמכרות לקבלת גירוי מיידי גורמת למספר תופעות שפוגעות בנו כאשר העיקרית שבניהן היא פגיעה משמעותית ביכולת שלנו להתרכז בזולת, בהרצאה, או בכל דבר אחר שמצריך קשב.

יש מדענים שמסבירים את הדחף ללחוץ על הכפתור כחלק מתופעה שלילית שנקראת : FOMO  הפחד הבלתי רציונאלי מלפספס מידע / התרחשות שיש ברשת.

על התופעות וההפרעות כמו FOMO  אני אספר בספר הבא שלי.

אנשי הבהיביוריזם:
מסקנותיו של תורנדייק היו כי למידה היא למעשה למידת הקשר בין גירוי לתגובה – החתול למד לקשר בין רעב ) גירוי(-לבין לחיצה על הדוושה (תגובה). הוא למד קשר זה על פי “חוק התוצאה”, לפיו תוצאות התגובה הן שיקבעו אם הקשר בין הגירוי לתגובה יתחזק או ייחלש. אם בעקבות התוצאה יש תגמול חיובי (מזון) – הקשר יתחזק. אם לא יופיע גמול בכלל או שהגמול יהיה שלילי – הקשר בין הגמול לתגובה ייחלש, והאדם או החיה לא יחזרו על אותה תגובה.

החוקר פרדריק סקינר אימץ את חוק התוצאה של תורנדייק ואת רעיון הגמול, וכינה אותו בשם חיזוק. הגמול מחזק את הקשר בין הגירוי שרואים לבין לחיצה על הדוושה. אצל סקינר הגמול (החיזוק) מקושר לתגובה שאחריה הוא הגיע, ולפיכך מחזק ומגביר את התגובה.

Do you consider yourself as ‘ highly available’ (mobile, messaging, e-mails, etc.)? Do you consider your availability as efficient?

הצורך שלנו להיות מחוברים הוא דבר אחד אבל הצורך שלנו להיות נגישים זה דבר אחר.

בעולם האינסטנט נוצר בלבול מדאיג בין הצורך להיות יעיל לבין הצורך להיות מחובר.

אני אתחיל מהשורה התחתונה: אנשים עוטפים את ההתמכרות שלהם לנייד ולחיבור לעולם המדיה בעטיפה גדולה וצבעונית שנקראת: ‘אני יעיל’.

אנשי האינסטנט מכורים לטכנולוגיה, מכורים ל”להספיק” כמה שיותר אבל יותר מכל פשוט מכורים למכשיר הנייד. העניין הוא שלא הרבה אנשים אוהבים או מסוגלים לתפוס את עצמם כ”מכורים” למכשיר. בכדי שלא ירגישו רע (או כמו שאומרים בספרי הפסיכולוגיה: כדי לא להפר את האיזון במשולש הדיסוננס) הם עוטפים את ההתמכרות בהסבר רציונלי של פשוט להיות “יעיל”.

כאשר בוחנים את הזמינות הגבוהה של אדם האינסטנט מגלים כי מעט מאוד מהפעילות בטלפון והתגובות מהירות היו באמת חיוניות והכרחיות (על רובם באמת שבאמת יכולנו לוותר).

בתוך עולם האינסטנט נולדה תופעה / ההפרעה בשם : workaholic

אחד המאפיינים הבולטים של workaholic היא ש: הקשר בין יעילות לזמן עבודה מנותק מהמציאות. המחקרים מראים שוב ושוב כי אדם שעובד 100 שעות יותר מהנדרש אינו בהכרח מספיק יותר מהקולגה שלו.

ההתעסקות הרבה עם הנייד “לצורכי יעילות ועבודה” עשויה להיות ממקום של הימנעות מהתעסקות בתחושות ריקנות אשר עשויה להופיע כאשר מפסיקים להשתמש במכשיר או אפליקציה אליה אנו מכורים.

How often do you find yourself re-thinking your studies or career?

מנקודות מבט מסוימות העולם של פעם היה יותר פשוט. היו מספר סוגי מקצועות אפשריים (רופא, סנדלר, מוכר וכו’..) והיום יש מיליון סוגי עיסוקים. פעם היו 2 אוניברסיטאות והיום יש 400 פלוס מוסדות ללימודים גבוהים.
מבנה המוח של האדם ברמה האבולוציונית לא מאפשר לו להתמודד עם בחירה מרובה ולכן היום ניתן לראות באופן מובהק למדי תופעה של ‘חוסר בחירה’ (ואף מצבי “אוטומטיזציה”). כאשר אדם עומד מול מספר רב של אפשרויות בחירה המוח נכנס למצב המכונה “קיפאון”. במצב “קיפאון” האדם אינו מקבל החלטה ולכן מאפשר הוא לגורם חיצוני לקבל את ההחלטה עבורו ולעיתים אף לא באופן מודע. אנשים במצבי קיפאון מתקשים לקבל בחירה על החלטות החיים ועל כן היום אנשים נוטים יותר ויותר לאפשר לאנשי השיווק ויועצים לבחור עבורם או פשוט ללכת עם בררת המחדל.

אין זה מפתיע שהיום ניתן למצוא יותר ויותר אנשים אשר מרגישים כי אינם שבעי רצון עם בחירת הקריירה שלהם או עם בחירת תחום הלימודים הגבוהים.
בתהליך הנחייה שאני עושה עם אדם (אחד על אחד) אני מנסה לעקוב אחר הבחירות שעשה בשנים האחרונות וכן לא עובר זמן רב עד שאנו מגלים כי למעשה אותו אדם “התגלגל” עם זרימת החיים ולרוב פשוט לא קיבל שום החלטה באופן עצמאי, שקול ומודע. אנשים החיים בעידן של היום מתקשים לשאול את עצמם את השאלה : “מה אני באמת רוצה מעצמי” ומענה על שאלה כזאת דורש מאמץ הזהה למאמץ של הרכבת פאזל עם מספר גבוה של חתיכות. בתהליך ההכוונה אני מראיינת את האדם ובכל פעם אנו מוצאים חתיכה קטנה בפאזל אשר מתחברת לשנייה ולאט לאט מתחילה להתקבל תמונה ברורה של מה אני רוצה באמת. לאחר הבנה זו תהליך קבלת ההחלטות הופך קל יותר ותחושת הקלה ושביעות רצון ממהרת להתפשט בכל חלקי המוח והגוף.

When you e-mail or text someone, how soon do you expect them to get back to you?

לעולם של היום אני קוראת עולם ה’אינסטנט’. באופן מודע או לא אנו מצפים כי דברים סביבנו התרחשו באופן מידי (אינסטנט), מה שלא קורה באופן מידי דיה עשוי (קרוב לוודאי) לגרום ללחץ הדם שלנו לעלות ללא שליטה.

כפי שהסברתי מקודם, “תופעת לחיצת הכפתור” משפיעה על פעולות החשיבה שלנו באופן עוצמתי למדי. אנו מצפים שהכל יושג עבורנו בלחיצת כפתור וכן שפעולות התרחשו באופן מהיר ומידי וכל מה שאינו עובד באופן מהיר ומידי אנו עובדים במעבדות הטכנולוגיה בכדי להגיע לכך שיפעל באופן מהר ומידי. הצפייה למהר ומידי חדרה באופן ספונטני למידי גם לתחום החברתי / בין – אישי. טכנולוגיות העברת המסרים ומדיות חברתיות בפרט הובילו אותנו להיות זמינים ברמה של 24/7. לא רק שאנו פוטנציאלים להיות זמינים 24/7 אנו גם מרגילים את הסובבים אותנו כי אם ישלחו לנו מסר אנו נגיב באופן מהיר למדי.
קחו למשל את דנה, בחורה נורמטיבית למדי, כאשר היא מקבלת מייל או מסרון היא מתייחסת ועונה בטווח זמן של 5-10 דקות. לאחר תקופה לא ארוכה הסביבה של דנה מצפה ממנה למענה מהיר וגם דנה עצמה (מבחינה קרמה אם תרצו) מצפה כי הסובבים אותה יענו מהר כפי שהיא עושה.
אם במקרה דנה לא עונה לשולח המייל מעל 24 שעות אז השולח מיד מסיק כי משהו לא תקין וסביר כי היא בטעות לא ראתה את המייל או שמה קרה משהו.
אבסורד?
האם את/ה דנה במקרה?
כעצה ידידות אני ממליצה להפחית את הזמינות ברמה החברתית ואולי גם העסקית. התחושה שאנו עשויים לפספס את עסקת חיינו לרוב נמצאת אך ורק בראשנו. אנו בהחלט בעלי שליטה על ‘טירוף הזמינות’. בכדי להוריד מעט מהלחץ של החיים (ואולי בכלל להוריד את אחוזי הבעיות לחץ הדם שיש היום) כדאי לנסות להיות פחות זמינים לסביבה, כך גם לא יצפו מאתנו לתגובות מהירות וגם אנו נוכל להרגיש נינוחים יותר כאשר הזולת לא עונה לנו באופן מידיי להודעה/ טלפון / מייל.
– מומלץ לקרוא בהקשר זה על תופעת ה workaholism