דוזי המדוזה

בַּיָּם הַכָּחֹל הַגָּדוֹל

אוּלַי בַּיָּם הַתִּיכוֹן

אוֹ בָּאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט

אוֹ בַּיָּם הָאָדֹם

מִשְׁפַּחַת מֶדוּזוֹת 

אִמָּא דּוּ אַבָּא זִי

וּשְׁנֵי אַחִים.

כֻּלָּם, הַהוֹרִים

הָאָח דּוּד וְהָאָח זִיזִי

חִכּוּ לָאָח הַקָּטָן 

כְּשֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם

צָעֲקוּ כֻּלָּם 

“דּוּזִי!”

וְדוּזִי הֵבִין מֵהָרֶגַע הָרִאשׁוֹן

שֶׁמֶּדוּזָה קְטַנָּה אוֹ גְּדוֹלָה 

עוֹקֶצֶת וְנוֹגֶסֶת בְּכָל מָה שֶׁחַי סְבִיבָה.

אוּף זֶה לֹא נָעִים לִהְיוֹת מֶדוּזָה

קָרָא דּוּזִי כְּשֶׁיָּצָא לִשְׂחוֹת

עִם כָּל הַמִּשְׁפָּחָה וְעִם בְּנֵי הַדּוֹדִים. 

“מָה לַעֲשׂוֹת אֵיךְ אֲנִי יָכֹל לִחְיוֹת 

עִם הַצָּרָה הַזֹּאת?”

אִמָּא וְאַבָּא לֹא יָדְעוּ מָה לַעֲשׂוֹת.

“מֶדוּזָה הִיא מֶדוּזָה

אַתָּה חַיָּב לַעֲקֹץ!”

“וּמָה אִם אֲנִי לֹא רוֹצָה לַעֲקֹץ” שָׁאַל דּוּזִי

וּמָה אִכְפַּת לָכֶם אִם סְתָם אֶשְׂחֶה בַּיָּם 

אֲנִי נִרְאֶה קְצָת מוּזָר שָׁקוּף

 עִם זְרוֹעוֹת מְשֻׁנּוֹת

וְאֵינִי יָכֹל לַעֲמֹד לְיַד

כָּל מָה שֶׁעוֹבֵר לְיָדִי

מִבְּלִי לְהִדָּבֵק אֵלָיו.

דַּי כְּבָר אֲנִי רוֹצָה לִחְיוֹת מִבְּלִי לְהִתָּפֵס

וְהָעִקָּר כָּל מִי שֶׁאֲנִי תּוֹפֵס צוֹרֵחַ מִכְּאֵב.

עָמְדוּ אַבָּא וְאִמָּא וְאָמְרוּ 

“כָּךְ הָיָה וְכָךְ יִהְיֶה לֹא תּוּכַל לְהִתְחַמֵּק

דּוּזִי אַתָּה מֶדוּזָה!”

“וְאוּלַי אֲנִי סְתָם דָּג” אָמַר דּוּזִי

“לֹא, תָּבִין – אֵין לְךָ סְנַפִּירִים”

“וְאוּלַי אֲנִי לִוְיָתָן”

 “דַּי! אַתָּה לֹא יוֹנֵק!”

“וְאוּלַי אֲנִי לֹא רוֹצָה לִצְרֹב” 

וְאִמָּא וְאַבָּא הִתְנַפְּלוּ עָלָיו וְאָמְרוּ

“דַּי, דּוּזִי!

לֹא תּוּכַל לְהִתְחַמֵּק מִצְּרִיבָה!

אַתָּה יוֹדֵעַ מָה נְגַלֶּה לְךָ סוֹד

צְרִיבָה שֶׁלְּךָ לֹא עוֹשָׂה כָּל נֵזֶק,

רַק מַטְרִידָה

וְאַתָּה כְּלָל לֹא אָשֵׁם

זֶה מַשֶּׁהוּ שֶׁקַּיָּם בְּךָ!”