תפוח האדמה שהציל אותי- סיפורו של דב פלד

מקום הולדתו של דב הוא בעיירת אושמיאנה

המיקום הגיאוגרפי של העיירה נמצא 3 קילומטר ליד העיר וילנה שבפולין, כיום  נמצא באדמת בלרוס. המקום מנה כ7000 תושבים בערב מלחמת העולם השנייה וכמחצית מהם היו יהודים (כ-3300)

מרבית חברי היהודית באושמיאנה היו יהודים אורתודוקסים דתיים ומספר רב של  מפלגות ציוניות שם פעלו במוסדי חינוך שונים כגון אגודת ישראל והבונד ובקהילה היהודית פעלו מוסדות חינוך דת ותרבות שונים

(תצלום קהילת יהודי אושמיאנה לפני המלחמה)

חייו של דב לפני ובזמן פרוץ המלחמה

דב חי עם אמו אביו אחותו הגדולה אחיו הגדול ואחותו הקטנה, הוא למד בחדר

אחר עידודו של אביו ואף הצטיין בלימודיו ובמיוחד התבלט במתמטיקה

כשהיה בן 12 נספחה אושמיאנה לברית המועצות והייתה העיירה תחת שלטון סובייטי מתוך הסכם ריבנטרופ- מולוטוב, במשך כשנה הייתה העיירה תחת השלטון הסובייטי ובתקופה זו עוד לא הורגש התסיסות האנטישמית והפחד מהגרמנים

כאשר נפרצה מלחמת גרמניה- רוסיה וגרמניה פלשה לברית המועצות רבים מיהודי אושמיאנה ניסו לברוח לברית המועצות וביניהם דב ואחיו כאשר כל אחד לקח טרמפים שונים לכיוון הגבול, בדרך לגבול נאלצו להתפזר בגלל הפצצות של הגרמנים ולאחר שהם הסתיימו נאלץ דב להמשיך לבדו את המסע לגבול

(דב התינוק ומשפחתו)

 הגעתו לגבול והחזרה לאושמיאנה (יוני 1941)

בעודו ילד בן 13 ניסה להמשיך לבד לכיוון הגבול ובדרך פגש אנשים מבוגרים אשר עקב אחריהם עד שהגיעה לעיירה בשם גורודוק שם פגש את משפחתו מצד אביו והם מנעו ממנו להתקדם לרוסיה. לאחר מכן בבוקר אחד הוא החליט לקחת טרמפ על עגלה והתקדם לכיוון הגבול ולאחר שהגיע התברר לו שהגבול נסגר ולא נתנו לו לעבור הוא לא ידע מה לעשות והחליט ללכת אחרי אנשים מבוגרים שהיו גם הם בדרך חזרה לגורודוק. בזמן הדרך חזרה לגורודוק הבחינו דב והמבוגרים לרכב משוריין ואופנועים אשר נסעו בדרך והפלא ופלא היו הם רכב ואופנועים של גרמנים, דב והמבוגרים ברחו דרך יער לכיוון העיירה כשמעליהם מתחוללים שלל קרבות אוויר וכאשר הגיעו חזרה לגורודוק ניסו לספר לאזרחי גורודוק שהגרמנים כבר הגיעו לגבול הרוסי אך לא האמינו להם ולדב לא הייתה ברירה אלא לחזור לאושמיאנה עיר הולדתו

(גורודוק כיום)

 החיים בגטו אושמיאנה ומות אביו (קיץ 1941)

דב וכל אחיו חזרו לאושמיאנה והוכנסו לגטו כמה ימים לאחר מכן רבים מהיהודים שהואשמו כקומוניסטים נלקחו ונהרגו על ידי הנאצים לאחר מכן הגיעה פלוגה של אס אס ועשו מעין מבצע “הקש בדלת” ובו לקחו את כל הגברים אשר היו יהודים וענדו תלאי צהוב ושלחו אותם למותם. אביו של דב באותו הזמן התחבא בתוך אסם בתקווה שלא ימצאו אותו זאת עד שמישהי הסגירה אותו ואת שאר היהודים שהתחבאו שם ושלחו את כל מי שהתחבא כולל את אביו לבורות הירי (בתקופת מבצע ברברוסה החלה השמדה של קהילות יהודיות רבות באמצעות בורות אשר בדרך כלל הנידונים למוות היו חופרים ולאחר מכן ירו בהם והם נפלו אליהם) והרגו אותם

דב מתאר את חיי הגטו כחיים קשים היה רעב גדול בגטו ורק פעם בהרבה זמן היו
שולחים אנשים לעבוד ואותם אנשים גם הבריחו אוכל אל תוך הגטו ואף לדב היו
פעמים שנאלץ הוא להבריח אוכל.
דב תיאר בחיוביות את היודנראט בגטו ואמר שהם תמיד ניסו לעזור ככל האפשר

לצערו של אחיו של דב הוא נתפס גם כן יחד וצעד יחד עם אביו לבורות הירי.

צמצום הגטו, הקרבת אמו ושליחתו למחנה העבודה (אוקטובר 1942)

לגטו צורפו גם העיירות הקטנות שמסביב לאושמיאנה דבר הגרם לצפיפות רבה בעקבות זו הייתה לנאצים הוראה להוציא להורג 1500 נשים וילדים על מנת להקטין את הצפיפות, לאחר וויכוחים רבים בין קצין האס איי למפקד המשטרה היהודים יעקב גנץ הצליחו להוריד את כמות הנידונים למוות מ1500 נשים וטף ל400 זקנים והרגו אותם בקבר אחים (קבר המכיל מספר גופות)

לאחר הרג הזקנים רצו לסלול כביש המחבר בין קובנה לווילנה (שני עיירות שנמצאות קרוב לאושמיאנה)  אמו של דב התנדבה לדבר במקום אישה שהייתה ביודנראט, אותה אישה הבטיחה לה שתדאג לילדיה, מאוחר יותר בשנת 1943 הנאצים חיסלו את גטו אושמיאנה פרט למשפחות של אלו שהתנדבו בעבודות וכך  אימו הצילה את חייהם. המשפחה עברה למחנה מיליגן

מחנה מיליגן מותה של אימו והמעבר למחנות השונים(1943-1944)

במחנה מיליגן שגם שם היו תנאים קשים שהו דב ומשפחתו עד סוף שנת 1943 ולאחר מכן הועברו למחנה עליאה בלטבייה וגם שם התנאים היו קשים והעבודה עבודת פרך במחנה זה נלקחה אחותו הקטנה, התינוק של אחותו הגדולה ושאר הילדים במחנה להורגם

בתחילת 1944 הועברו למחנה הריכוז קיזערוולד ושם היה יוצא דב לעבודות על מנת לא להישאר במחנה( מכיוון שהיו לוקחים ילדים וזקנים ולמקומות לא ידועים כנראה למותם). כשחזר יום אחד מעבודתו אחותו סיפרה לו שלקחו את אימו ואת דודתו והם נשארו לבדם. בתחילת 1944 הנאצים אירגנו טרנספורט של כ1000 גברים שהיה מטרתו להישלח לעבודות כפייה מאחר ולא היה בגיל המתאים לטרנספורט נאלץ לשקר על גילו ועלה על הטרנספורט מחשש שאם יישאר במחנה הוא ימות

המשך המחנות והרכבת לטריזינשטאט (1944-אפריל 1945)

הטרנספורט הגיעה בסופו של דבר למחנה שטוטהוף (מחנה ריכוז שהתמקם בפולין, נאסרו בו כ110,000 בני אדם ונהרגו כ85,000) שבו שהה יומיים, לאחר מכן  הוקפצו למחנה בוכנבלד (מחנה ריכוז מהגדולים בגרמניה אשר עברו בו בכולל כ250,000 בני אדם וכ65,000 נרצחו) שם שהה כשבועיים ואז הוקפצו למחנה רימסדורף (מחנה ריכוז בגרמניה שעבדו בו כ4000 אסירים יהודים במפעל לייצור בנזין) במחנה זה הייתה עבודה קשה מאוד והקטינו את כמות האוכל שניתנה שם (כ500 קלוריות בלבד לאדם לעבודה שהייתה צריכה פי 4 מהכמות הזו) ורבים מתו מרעב ועייפות ובאפריל 1945 העלו את כל האנשים שנשארו בחיים על רכבת לטריזינשטאט

(מחנה שטוטהוף)

מחנה טריזינשטאט ותפוח האדמה

 לאחר שעלו על הרכבת לכיוון טריזינשטאט שנמצא בצ’כיה (משמע נסיעה ארוכה ומפרכת בקרונות צפופים שגבתה חיים רבים) היו עוצרים בכל תחנת רכבת בכדי להוציא את הגופות של אלו שנפטרו בעקבות הצפיפות, הרעב והצמא. כאשר הגיעו לגבול של צ’כיה הרכבת הופצצה ודב יחד עם כמה נערים בגילו ברחו ליער במטרה לחפש אוכל שם פגשו 2 שומרים גרמנים שהודיעו להם שהם חייבים להחזיר אותם לטרנספורט, דב והנערים בתגובה אמרו שהם מוכנים לעשות מה שיבקשו כולל לחזור לטרנספורט אבל ביקשו מעט אוכל והשומרים נתנו להם תפוחי אדמה והרשו להם לעבור בכפרים שבדרך חזרה לטרנספורט בכדי לבקש אוכל ודבר זה כנראה הציל את החיים של דב

(תפוח אדמה המאכל שכנראה הציל את חייו של דב)

צעדת המוות לטריזינשטאט ושיחרור המחנה

מיד לאחר מכן החלה צעדת המוות ממקום פיצוץ הטראנספורט לטריזינשטאט כמו בכל צעדת מוות מי שחלש מדי בכדי לצעוד נורה למוות במקום ולאורך כל הדרך ראה דב גופות של אנשים בצידי הדרך. בזכות האוכל שנתנו לו השומרים והכפריים היה לדב מספיק אנרגיה בכדי לצעוד וכך חייו ניצלו. מתוך 4300 אנשים שצעדו לכיוון טריזינשטאט רק 500 והוא מביניהם ניצלו

במחנה טריזינשטאט (מחנה ריכוז בצ’כיה שבו נהרגו כ120,000 אנשים ובשחירורו היו רק 19,000 אנשים) חלה דב בטיפוס ועוד שלל מחלות אחרות הופצו בגטו ואנשים החלו למות מהם למזלו של דב לאחר שבועיים המחנה שוחרר על ידי הרוסים ושלחו את כל החולים לטיפול וניסו להציל כמה שיותר. לאחר שהבריא היה אמור להישלח למחנה שיעביר אותם לרוסיה אבל ברח יחד עם עוד כמה מעמיתיו וברחו לפולין שם הצטרף לתנועת הנוער “דרור” והעפיל לישראל
(הכניסה למחנה טריזינשטאט ובכיתוב “העבודה משחררת”)

עלייתו לארץ וחייו

דב וחבריו עלו על ספינת המעפילים “אקסודוס” (אוניית מעפילים שמנתה בה 4554 שורדי שואה) וביקשו שם מתנדבים שיוכלו להדריך קורס למדריכי הגנה לנוער ישראלי ולהכשיר חיילים שהיו אמורים להגיע לארץ בכדי להביא תגבור, דב התנדב שם והיה מדריך. (לפני שהדריך את הילדים הספינה הוגלתה למחנות העקורים בגרמניה ושם הדריך את נוער)

לאחר שהשתחרר מהמחנות התאחד עם אחותו והם עלו יחדיו לישראל
בארץ עבר קורס למרצפים ועבד בבניין בתור מרצף. דודה של דב הייתה חברה של אמא אשתו ובזכות שניהם הם הכירו והתחתנו.

כיום לדב יש אישה ילדים ונכדים והיה אחד מהמייסדים של עמותת אלומה ואף הדליק משואה בשנת 2018
(דב פלד)