יומנו של ארתור זיכנשטיין

הקדמה-

שמי הוא ארתור זיכנשטיין, נולדתי בשנת 1205 בעיר מגנצא, (מיינץ) שבגדות נהר הריין שבגרמניה. לאימא רבקה ולאבא מרדכי ואני בן שלישי מתוך שישה בנים. אני גר בשכונה שבה יש את הקהילה היהודית בעיר וברחוב הנקרא: “רחוב היהודים”. אבי , הוא נגר, והיחידי שמפרנס את המשפחה בזמן שאמי מנהלת את משק הבית, מנקה, ומכינה את כל האוכל. בתקופות משבר כלכלי, האחים שלי ואני יוצאים לעיר להתפרנס בשירותים ומסחר להגדיל את ההכנסה. ולעיתים גם מופיעים ברחובות העיר בקטעי משחק בידור. בכל יום אני הולך עם אחיי לבית התלמוד ללמוד פשט ודרש וגם אנו הולכים לבית הכנסת ללמוד את התורה ולהתפלל. חיינו נוחים מאוד ולפעמים גם מאתגרים בתקופות מסוימות, אך תמיד אנחנו מצליחים ליהנות ולראות את הצד הטוב שבחיים.

אני מתחיל לכתוב יומן כי נראה לי שיהיה מעניין בעוד כמה שנים לפתוח אותו ולראות כמה החיים שלי השתנו ואיזה דברים קרו לי.

יום חמישי ה-4 לינואר 1218

היום אני מאוד נרגש לקראת העלייה שלי לתורה שיתרחש בעוד שלושה ימים, בכל היום אני למדתי את הפרשה שלי עם אבי שאותה אני אקרא בבית הכנסת. בנוסף, ההתרגשות שלי עולה יותר כשהזמן עובר כך שגם הלחץ גרם לי לוותר על ארוחת הערב והשינה ובמקום זאת שכולם ישנו שקעתי במחשבות כשהסתכלתי מול החלון ראיתי את הפינה בהמשך הרחוב ששם היה השלט שכתוב עליו: “רחוב היהודים” ופתאום באה אליי השאלה- מעניין מהו שגרת חייהם של אנשי העיר מחוץ לשכונתנו?

יום שבת ה-7 לינואר

היום עליתי לתורה בנוכחות בני משפחתי וביצעתי את העלייה עם אבי, התרגשתי כל כך שסיימתי לקרוא את הפרשה וכולם זרקו עליי ממתקים. כשסיימנו לחגוג התארגנו ללכת הביתה, בהמשך הדרך ראינו כרכרה באה אלינו, מתוך הכרכרה יצא אחד מהמשרתים של מושל העיר ובישר לנו שחויב לכל יהודי לתרום מחצית מכספו למושל העיר על מנת לחדש תשתיות העיר לקראת סופת רעמים שתגיע לאזור כולו ולהגנת הבתים של אזרחי העיר. ההורים שלי שאלו את המבשר אם גם כל הקהילה שלנו תקבל חיזוק בתשתיות מפני הסופה אך המבשר אמר לנו שלא נתנה לנו את הזכות הזו לקבל את ההגנה מכיוון שאין מספיק זמן לחדש את המבנים של כולם, הרגשנו מיואשים ובעיקר אני הייתי עצוב מפני שזמן קצר מאוד שמחנו וצהלנו ורגע אחרי קיבלנו את בשורתנו המרה, אקווה מאוד שכל קהילתנו ואנחנו נעבור בשלום את הסופה שתתקרב.

יום שלישי ה-17  לינואר

אתמול הייתה שופת הרעמים, השופה פגעה בחלק מהבית שלנו וראינו את כל הבתים של המשפחות האחרות בשכונה שנהרסו. אפילו  בית המדרש ובית הכנסת נפגעו , אבי כעס מאוד שלא קיבלנו עזרה מהמושל שכן עזר רק למשפחות הנוצריות, ולא חשב על הקהילה שלנו כולל בית הכנסת ובית המדרש.

יום חמישי ה-2 לפברואר

אתמול הלכתי עם האחים הקטנים שלי לעיר וטיילנו ברחובות, ביקרנו בבתי מסחר, ראינו כנסיות קתוליות והגענו לגנים וחוות של איכרים וראינו כמה ילדים נוצריים בגילנו ששיחקו במחבואים, שאלנו את הילדים אם אפשר להצטרף לשחק, עוד לפני שענו, אביהם של הילדים פרץ וצעק שאם לא נעזוב את ילדיו בשקט, יקרא לאנשי ביטחון האזור ויעצרו אותנו עקב זה שאנחנו יהודים. חשנו במבוכה מול כולם, כך שחזרנו הביתה ושיחקנו בעצמנו בתופשת. במהלך המשחק, לא שמתי לב למקום שבו אני נמצא, נפלתי במדרגות לעבר בית הכנסת ונפצעתי קשה ברגלי. האחים שלי מיהרו לעזור לי ולהקים אותי והובילו אותי לבית, למזלי הרע הייתי צריך רופא ואחרי שעתיים הרופא הגיע וטיפל בי טוב. היה לי קשה לזוז כי מאוד כאב לי ללכת ולעלות למעלה במדרגות או בכל זאת להזיז את הרגל. אחרי כמה שעות הרגשתי טוב יותר.

יום שני ה- 9 למרץ

היום טיילתי עם האחים הגדולים שלי בעיר וראינו מקבץ נדבות שיש לא מעט כאלה בעיר. נתנו לו כמה גרושים. הוא חייך אלינו והודה לנו על תרומתנו למען הנזקקים. בהמשך ראינו אספה קהילתית במרכז העיר והלכנו לראות מה יש באספה. נראה כי מושל העיר נותן את תפקיד ההנהגה לבנו הבכור. התחילה חגיגה גדולה מאוד, היו ריקודים ומופעים מוסיקליים לכבוד העברת התפקיד למושל חדש. ראיתי את אבי מגיע ונראה שמח מאוד בשביל הכתרת המושל החדש כיוון שהיו לו מחלוקות במעשיו של המושל הקודם. בסוף החגיגה, המושל החדש נשא נאום שבו הבטיח לשיפור ושגשוג בפיתוח העיר.