אל עצמי תעודת זהות

תעודת זהות:

שם הספר:על עצמי

סופרת:גלילה רון פדר

מאיירת:אריאל ווגרה

שנת הוצאה לאור:2003

הסיפור על ילד שגדל אצל סבתא שלו מכיוון שאביו היה בכלא ואמו לא רצתה לגדל אותו. הוא שהה אצל סבתו ולאחר מכן עבר להתגורר אצל משפחת אומנה. הספר מתאר את סיפורו של ציון כהן דרך יומן שכתב. ביומן הוא מתאר את קשייו.

חלק שני

1. המאפיינים החיצוניים של ציון כהן הם שיער לא מסודר חום, עיניים חומות ועור שזוף. הוא מתלבש בהתחלה בצורה מבולגנת. המאפיינים האישיותיים הם עקשנות מפני שהוא לא הקשיב להורים המאמצים ולמורים והוא מאוד חברותי כי בכל מסגרת מכיר חברים חדשים. הוא רגיש כי בסוף היום הוא מתגעגע לסבתא שלו ובוכה על מה שעובר עליו, בוכה גם מדברים טובים ומרגשים. ציון אמיץ וגיבור כי הוא מתמודד עם דברים קשים ובסופו של דבר מצליח להתרגל לשגרה, מוצא חברים, כותב יומן, משתפר בלימודים ומצא אהבה. “”מתקדם”. אמרה גברת שרוני, “קורא וכותב, ולולא היה מפריע, קרוב לוודאי שהיה אחד התלמידים המצטיינים בכיתה”. “
2. אתגריו של ציון כהן היו רבים. הוא צריך להתרגל לבית החדש, למשפחת שרוני, למצוא חברים ולהתמודד עם הפרידה מסבתא שלו ,מהחברים הקודמים שלו, ומהסביבה שהוא מכיר. כמו כן הוא צריך לעמוד בציפיות של ההורים המאמצים : להשתפר בלימודים, להתנהג יפה, ולכתוב יומן.
3. האם אתה ובתיה זוג ? מה היית ממליץ לילד במצב שלך ? מה לדעתך היתרונות בלכתוב יומן ?

חלק שלישי

1. הספר מדבר על נער עם ילדות קשה שההורים שלו לא מגדלים אותו, ושנאלץ לעזוב את ביתו וסבתו ולעבור לסביבה חדשה רחוקה מחבריו וממה שהוא מכיר. הוא מתמודד עם המון אתגרים (“רציתי להסביר לה שבכלל אינני רוצה לנסוע לשום מקום, לשום משפחה אפילו שיש להם וילה.” “אני בהחלט ילד טוב ונחמד, אבל לסבתא קשה להחזיק אותי אצלה, מפני שאני קצת פראי”), עם הורים מאמצים ואח חדש וחווה אהבה ראשונה (“לא יכולתי להירדם. כל הזמן, לנגד העיניים שלי אני רואה את בתיה, יחפה, ומריח את הים.”). אני סבורה שהספר מעניין מפני שהוא מלמד אותנו איך גם ילדים מסוגלים להתמודד עם אתגרים בחיים. כמו כן, הספר מביע בצורה יפה איך הילד מרגיש ולא רק מה שהמבוגרים חשבו או אמרו, הוא מתאר בצורה אמיתית וכנה את מה שעובר עליו. “ברגע ההוא פרצתי בבכי. אני, ציון כהן, שלא בכיתי כאשר אבא ואמא התגרשו. שלא בכיתי כאשר נודע לי שאסרו את אבא. שלא הרביצו לי מכות הכי נוראות, אני פרצתי בבכי כאשר ראיתי את הכדורגל החדש, שהחברים קנו לי כמתנת פרידה.”