ידיעות

איטליה

מדמוקרטיה לפשיזם

כתבים : גלעד סרוסי, יהונתן גל, עידו לוי, ואורי גצק.

כיתה: ט’1

הכלכלה האיטלקית אחרי המלחמה

המצב הכלכלי של איטליה לאחר המלחמה היה אסון נוראי,המחירים הכפילו את עלותם, אחוז האבטלה הגיע למימדים גבוהים וגרר אחריו עוני רב.

כתב: גלעד סרוסי ( נושא 1)

אחרי מלחמת העולם הראשונה איטליה שהייתה חברה במדינות המנצחות נכנסה לקשיים כלכלים גדולים מאד.

אחד המניעים לקשיים הגדולים האלו הוא שהובטח לאיטליה שטחים באירופה ושטחים שיתווספו למושבותיה באפריקה.

איטליה הייתה בטוחה שתקבל את מה שהובטח לה התאכזבה לגלות כי היא לא תקבל את מבוקשה.

במלחמה איטליה הפסידה המון כסף על הוצאות צבאיות על אוכל ובגדים לחיילים.

אחרי המלחמה הייתה צריכה לשפץ ולהקים מחדש את כל המקומות שנפגעו במהלך המלחמה שתיקון וחידוש מקומות אלו עלה למדינה הרבה כסף.

בנוסף היו הרבה הרוגים במלחמה הזאת כ12% מהרוגי המלחמה היו מאיטליה.

איטליה הייתה מאוכזבת ומושפלת בקרב האזרחים.

בנוסף למניע הראשון שיצר קושי כלכלי, המניע השני היה חוסר עבודות לחיילים, שהתגייסו למלחמה ולא מצאו עבודה אחריה.

הרבה חיילים אנשי צבא ואנשים מהמשלה מצאו עצמם מובטלים עקב מחסור במקומות עבודה וחסרי בית, מפני שכל החיילים אנשי הצבא ואנשים מהמשלה רצו לחזור לעבודתם אשר עבדו בה לפני המלחמה  אך מקומותיהם הוחלפו ולא היו מקומות נוספים וכך נהייה במדינה אחוזי אבטלה גבוהים.

אחוזי האבטלה עלו עוד יותר עקב העלייה הגבוהה בערך המוצרים שהייתה אחרי המלחמה כך מצאו אותם המובטלים גם חסרי אוכל וכסף לאוכל.

איטליה אשר הייתה מתוסכלת וממורמרת אחרי המלחמה מצאה עצמה אפילו בלי דרך לייצר מזון והתחילה לייבאו ממדינות אשר יש להן את האפשרות למכור.

בגלל העוני הכבד ואחוזי האבטלה הגבוהים פקדו את המדינה גלי שביתות ארוכים שאליהם נלוו מעשי אלימות השחתת רכוש המדינה הריסת מקומות צבורים מהומות בערים מרכזיות והפגנות רבות אנשים.

המפלגה הפשיסטית נכנסת לשלטון

במרס 1919 הצטרפה אל מפלגת הימין מפלגה חדשה המפלגה הפשיסטית בהנהגתו של בניטו מוסליני.

כתב: עידו לוי (נושא 1)

הכוחות הפוליטים באותה תקופה לא הצליחו לחץ את המדינה מהמהומות עקב זאת נגרמו הרבה חילופי ממשלות דחופים. במשך 3 שנים בין השנים 1919 – 1922 הוחלפו חמש ממשלות ואף אחת לא הצליחה לחלץ את המדינה.

אל מפלגת הימין במדינה הצטרפה מפלגה חדשה המפלגה הפשיסטית במרס 1919 אשר הונהגה על ידי בניטו מוסליני.

בבחירות בשנת 1921 נבחרו נציגיה לפרלמנט והם היו סבורים שהם יוכלו לפתור את הבעיות במדינה.

ב24 באוקטובר 1922 התגייסו 50 אלף מחברי המפלגה התרכזו בצמתים חשובים ברומא והפגינו . הפגנת כוח זו של הפשיסטים מכונה “המצעד של רומא”. המפגינים נקראו “לובשי החולצות השחורות” מפני צבעי המדים שלהם.

המלך ומוסוליני שניהם ידעו היטב כי רבים בשורות הצבא תומכים בפשיזם.

חמישה ימים אחרי שהחל “המצעד של רומא” הטיל המלך על מוסוליני את הרכבת הממשלה.אל עף שרוב השרים בבית הנבחרים לא היו פשיסטים.

הממשלה החדשה זכתה לאמון בית הנבחרים, וכך חוסלה הדמוקרטיה באיטליה, שהייתה חלשה בה מתחתחילה.

המדינה מעל הכול

תפיסת הפשיזם היא המדינה מעל הכול, והמדינה שלך זה ערך עליון.

כתב : גלעד סרוסי (נושא 2)

באיטליה אחרי עלית מפלגת הפשיזם  החיים השתנו.

על פי תפיסת הפשיזם( פשיזם – אידיאולוגיה ושיטת ממשל לאומנית וטוטאלית), המדינה שלך היא ערך עליון.

המדינה שולטת בכל תחומי החיים של אזרחיה וחשיבות המדינה עולה על חשיבות האזרחים. רצונותיו של האזרח אינם חשובים, ואין משמעות לזכויות הפרט.

הזכות היחידה של האזרח במדינה פשיסטית היא הזכות לעבודה.

הפרט מחוייב לפעול למען החברה והאומה.

הפשיזם שולל את רעיון הדמוקרטיה וכל עיון שקשורה בו הצבעה נשלל והרעיון עובר לידי המנהיג שהוא מחליט מה לעשות בנידון.

העמדה שהפשיזם מייצג הוא שבני האדם לא נולדו שווים, עם נולדתה לחברה עשירה אתה תישאר תתחתן ותמות בחברה עשירה ולהפך לא

יכול להיות שמישהו מחברה גבוהה

יחיה עם מישהי מחברה נמוכה ולהפך.

רק מעטים מן האנשים יהיו מנהיגים

מנהיג אחד ומפלגה אחת

באיטליה הפשיסטית היה הדוצ’ה העומד בראש האומה, המנהיג הכול יכול והוא היחיד שיכול להחליט החלטות במדינה.

כתב: יהונתן גל (נושא 2 ).

באיטליה הפשיסטית לאחר מלחמת העולם הראשונה היה הדוצ’ה (מנהיג צבאי) העומד בראש האומה, המנהיג הכול יכול, ועל כולם הוטלה החובה לציית לו ולכבד אותו.

הוא זה שהגדיר את החוקים ואת צורכי האומה

הוא הגדיר את צורכי האומה. קבע את הדרכים להשגתם ולא נזקק לעצות מומחים. הוא פעל לגמרי לבד ובלי מגבלות .

פולחן האישיות העצים את השלטון של הדוצ’ה בכך שפרסם את הדוצ’ה ברדיו, בעיתונים ובכלי התקשורת, בנוסף לכך לפולחן האישיות היה מקום נכבד בחינוכם של ילדים ובני נוער( תמונות של הדוצ’ה הופיעו בבית הספר).

המנהיג (הדוצ’ה) הוצג כאב וגיבור והמורים בבתי הספר הצטוו להאדיר את תכונותיו.

הוא היה סמל לאומי, תמונותיו הוצגו על מבנים בעיר חלק הדפיסו את תמונותיו על נייר המשרד שלהם. ( בתמונה ניתן לראות כזה להאדרת מוסליני).

מוסלני עצמו שהיה הדוצ’ה האמין שההמון האמין בעיקר בטקסים ובסמלים.

בצד התוקפנות והאלימות כלפי המתנגדים למשטר אופינו התוקפנות והאלימות של מדינות החוץ של איטליה הפשיסטית.

מוסלני חתר להקים אימפריה איטלקית ולדברו אימפריה כזאת תוכיח שאיטליה היא אחת המעצמות החשובות באירופה.

הפשיסטים רצו את השטחים שהובטחו להם אחרי המלחמה והם רצו להפוך את הים התיכון לים האיטלקי .

הפרלמנט והממשלה

באיטליה הפשיסטית המשיכו להתקיים המוסדות המסורתיים – המלך, הסנט, ובית הנבחרים – איך נותרו נטולי סמכויות.

כתב: אורי גצק (נושא 3)

ב1924 הכריז מוסוליני על פיזור הפרלמנט ועל עריכת בחירות. לאחר מסע בחירות אלים שהיה מלווה בפגיעות פיזיות ביריבים פוליטיים.

מוסוליני לא היסס לפגוע באופוזיציה ולחסל יריבים פוליטיים. המנהיג הסוציאליסטי ג’קומו מטאוטי נסע נאום בפרלמט ומתח בו ביקורת על תוצאות הבחירות שנערכו והאיומים הפשיסטים, הוא נרצח על ידי המשטרה החשאית. לאחר הרצח רבים עזבו את המפלגה.

באיטליה הפשיסטית המשיכו להתקיים המוסדות המסורתיים- המלך, הסנט, ובית הנבחרים- אך הם נותרו נטולי סמכויות.

הדוצ’ה היה מנהיג המדינה וריכז בידיו סמכויות ועוצמה. המפלגה הפשיסטית הייתה המפלגה החוקית היחיה במדינה, ומשנת 1938 לא התקיימו עוד בחירות באיטליה. מוסוליני עצמו מינה את חברי בית הפשי והקורפורציות ואת מושלי המחוזות.

גם במערכת המשפט התערב מוסוליני ופיטר שופטים עקב ”אי התאמה פוליטית”.
בתחום יחסי העבודה אסר מוסוליני על פי חוק מ1926, את קיומם של איגודים מקצועיים לא פשיסטיים.

העובדים והמעסיקים חוייבו להתאגד בקורפורציות (תאגידים) על פי ענפי המשק. התאגידים קבעו את שכר העבודה, את מכסות היצור ומחירי המוצרים. מוסוליני מילא את תפקיד שר התאגידים והוא ניהל את התאגידים במשך תקופה ארוכה, כדי לכוון את הכלכלה ולפקח עליה.

פעולות טרור נגד מוסוליני

מוסוליני דאג למנוע כל אפשרות של התנגדות למשטרו מצד הכנסייה הקתולית

כתב: אורי גצק (נושא 3)

כל הפעולות הללו לוו במעשי טרור מצד השלטון. הטרור באיטליה גבר, ובמהלו נרדפו ונאסרו מי שנחשב למתנגד המשטר. זכויות היסוד של האדם והאזרח נרמסו. בתוך המדינה התרחשו רציחות פוליטיות, ולאחר שהמתנגדים למשטר ברחו מאיטליה או גורשו ממנה התרחשו רציחות גם מחוצה לה.

מוסוליני דאג למנוע כל אפשרות של התנגדות למשטרו מצד הכנסייה הקתולית ולכן חתם אמה ב 1929 על ההסכם אלטרני . הסכם חיזק את מוסוליני, מכיוון שמשטרו הפשיסטי זכה בהקרה מצד הכנסייה ועקב כך התקבל גם בציבור. ההסכם לא מנע כליל חלוקי דעות בין המשטר לכנסייה בנושאים אחדים, ובהם נושא החינוך