דף מיומנו של פסיכולוג בגרמניה לאחר המלחמה על חיילים עם הלם קרב

יום ראשון, 3 באפריל, 1921

היום פגשתי את בנג’מין אדלר, בן 24, חייל לשעבר בצבא גרמניה. היה לו קשה להיפתח אך לאחר מכן הצליח לספר מעט על טראומות המלחמה, על המראות המפחידים והקשים לצפייה. סיפר על האובדן של חבריו הקרובים לנשק ועל מקרה בו כמעט נהרג אם חברו לא היה קופץ מול הקליע ונהרג במקומו. בנג’מין אמר בנוסף שחווה לעיתים קרובות התקפי חרדה ופלאשבקים כתוצאה מקולות גבוהים, צבעים שראה בקרב, וריחות כגון אדמה, פיח, בוץ ועשן. בסוף הפגישה אמר בקצרה שמרגיש אשמה ומצפון על שחברו נהרג במקומו ועל חבריו האחרים שנהרגו בקרב והוא לא.

יום ראשון, 10 באפריל, 1921

היום המשכתי לעבוד עם בנג’מין, ניסיתי להבין את סיפורו לעומק, ולסייע לו להתמודד עם החרדה ורגשות  האשם. הוא מספר לי כיצד הוא מתקשה לישון בלילה, על הסיוטים והפלאשבקים של האירוע הטראומטי. כיצד הוא מרגיש תיסכול ומתייאש כאשר הוא מבצע משימות פשוטות ביומיום. הצעתי לו לנסות פעילויות הרפיה כמו נשימות עמוקות וטכניקות הרגעה שיעזרו לו להתמודד עם המצפון, החרטה והטראומה. ניסיתי לדבר עם בנג’מין על חייו האישיים ודיברנו על יחסיו עם משפחתו וארוסתו, בנג’מין אמר שתיכננו להתחתן ולבנות חיים ביחד, ולאחר שחזר מהמלחמה הוא השתנה ולא הצליח ליצור אינטראקציה ובמיוחד ממני כיוון שלא רצה שתראה את הקשיים שעובר את הבן אדם שניהיה. מצטט “אני לא רציתי שהיא תראה את הבן אדם שאני, בן אדם שנותן לחברו הטוב להיהרג בשבילו. לא רציתי לפגוע בעוד אנשים שיקרים לי לכן דרכינו נפרדו”. הבנו ביחד שהחרטה על המקרה משפיעה על חייו האישיים ומונעת ממנו להמשיך לחיות.                                                                              לאחר שתי הפגישות איבחנתי תסמינים רבים שמעידים על הלם קרב.

יום שני, 25 באפריל, 1921

 החלטתי לעבוד עם בנג’מין בשיטה מקובלת, לאחר שבנינו אמון יציב ביננו, ודיברנו על הדברים שהוא מפחד ונמנע מלדבר עליהם. בשיטה זו עוברים על הטראומה ומשחזרים אותה שוב ושוב עד שהיא לא מעוררת יותר את מנגנוני החרדה וההימנעות. דיברנו על הקרב בו חברו נהרג בפרטי פרטים ובנג’מין סיפר לי כל מה שהוא זוכר מהאירוע. הוא החל לבכות ועבר התקף חרדה ולרעוד. לאחר מכן דיברנו על חברו מייקל, החבר שנהרג למענו. דיברנו על הקשר שהיה להם ובנג’מין הגיע למסקנה בתמיכתי שמייקל רצה בטובתו והיה רוצה שימשיך להנות מחייו ולא ירגיש אשמה על מותו. היתה התקדמות משמעותית ביחס של בנג’מין לעצמו ולאירוע.

יום חמישי, 21 במאי, 1921

כבר חודש שאני ובנג’מין עובדים עם השיטה, יש תוצאות משמעותיות. בנג’מין החל לסמוך ולבנות אמון עם אנשים, הוא סיפר שחווה הרבה פחות את הסיוטים, הפלאשבקים והתקפי החרדה. לאחר חודש עם השיטה לבנג’מין קל יותר לדבר על הקרבות שלו בתור חייל, וכאשר הוא נזכר בחבריו חווה פחות חרטה אלא זוכר אותם לטובה, מנסה לשמור על זיכרם ומבקר את משפחותיהם קבוע. בנוסף היתה לנו מסקנה משותפת שחבריו היו רוצים שיהיה לו טוב ושימשיך לחיות ושלא ישקע בטראומות שעברו. שמח לבשר שהשיטה להלם קרב עובדת מצויין, ובנג’מין מתקדם בהחלמה במלוא הכוח!