יומן קריאה- אל עצמי

תעודת זהות:

1. שם הספר: אל עצמי

2. שם הכותבת: גלילה רון-פדר

3. איורים ועטיפה: אריאל ווגרה

4. שנת הוצאת הספר: 2003

5. סוג ספר: יומן

6. בית דפוס: ראמים בחולון

חלק שני

1. הדמות הראשית – מאפיינים חיצונים ואישיותיים:

לדמות הראשית קוראים ציון כהן, ילד בן 10 במקור מבית שאן ואחר כך גדל במשפחת אמנה בחיפה. בספר לא מתוארות תכונות אופי חיצוניות, רק באיורים מופיע ילד רזה ומתולתל.

מאפיינים אישיותיים – ציון הוא ילד אמיץ שאומר על עצמו שהוא לא בוכה אף פעם חוץ מהפעם שנפרד מהחברים שלו בבית שאן, וגם בגלל שהוא לא פחד שטיפלו לו בפצע שנוצר כתוצאה מהברית שהוא עשה עם החברים שלו מבית שאן;

אומרים על ציון שהוא ילד מופרע בגלל שהוא מרביץ ומקלל ולא מקשיב, לדוגמא: הוא קילל את דודה שלו בגלל שהיא הרביצה לו והוא צעק עליה. עוד דוגמא היא שציון קפץ על ניר והחטיף לו מכות מיד לאחר שגברת שרוני יצאה מהבית לעבודה.

אפשר להגיד על ציון שהוא ילד שלא מוותר, בהתחלה היה לו קושי בכתיבה ואחר כך הוא התחיל להתגבר על הקושי ולכתוב. בסוף הוא כבר כתב יומן (גברת שרוני אמרה שהוא אפילו היה שקוע בכתיבה יותר מניר שרוני).

האתגרים איתם מתמודדת הדמות

1. הסתגלות – לציון היו קשיים בסביבה החדשה שבו הוא גר, להתרגל למשפחה החדשה, לחברים חדשים, למורים ולחוקים החדשים. בהתחלה לא היה לו טוב במשפחה החדשה והוא רצה לברוח, לא התנהג אליהם יפה ולא היה ממושמע. לאט לאט הוא התחיל להיות ממושמע יותר, התחיל להכיר את המשפחה יותר טוב, להתרגל לסביבה החדשה.

2. לימודים – לציון היו קשיים בלימודים, היה לו קשה לכתוב בלי שגיאות כתיב. לפני תחילת הלימודים צילה שרוני ישבה עם ציון ולימדה אותו לכתוב ולקרוא. ובסוף שמונה החודשים של לימודים אז ציון התחיל לכתוב יומן. המורים עדיין חשבו שהוא מתנהג בצורה פרועה, אבל חל שינוי מדהים.

3. פרידה מחבריו מבית שאן – הפרידה של ציון מהחברים שלו מבית שאן הייתה קשה עד כדי כך שציון בכה וגם כל חבריו. כדי שהם יזכרו אחד את השני הם כרתו ברית דם, הם חתכו את האצבע עם אולר וכל אחד חתם עם הדם שלו. חבריו קנו לו מתנה כדור כדורגל ואת הסכין שאיתו עשו את הברית.

4. כדורגל – שהגיע לחיפה ציון לא יכול היה לשחק כדורגל כמו ששיחק בבית שאן. היה לו קשה כי הוא היה צריך להיפרד מהתחביב שלו ומהחברים ששיחקו איתו כדורגל.

ראיון לדמות הראשית- ציון

1. איך קוראים לאבא שלך ולאמא שלך?

2. איך קוראים לאח של ניר?

3. מה שונה בלגור בחיפה לעומת בית שאן?

4. מתי אבא שלך נכנס לכלא?

5. הייתה עצוב שאבא שלך נכנס לכלא? כמה פעמים נפגשת איתו?

6. איך זה היה לעזוב את בית שאן? למה אתה הכי מתגעגע בבית שאן?

7. בכית כשעזבת את סבתא שלך? אתה מתגעגע אליה?

8. האם אתה חושב שתפגוש את ההורים הביולוגים שלך בעתיד?

9. מה תרצה להיות כשתהיה גדול?

חלק שלישי

המלצה על הספר “אל עצמי”:

הספר “אל עצמי” מדבר על ילד עזוב ומופרע ששמו ציון כהן, בן 10 שנולד במרוקו ובגיל חצי שנה עלה לישראל וגדל בבית שאן, ובחופש הגדול הוא עבר לחיפה לגור עם משפחת אומנה, משפחת שרוני. לצילה ואלימלך שרוני יש ילד ששמו ניר. צילה פסיכולוגית ואלימלך מנהל משרד עורכי דין. צילה שרוני הקפידה מאוד על החינוך ועל הנימוס של הילדים שלה.

בהתחלה היה לציון מאוד קשה וגם למשפחת שוני היה קשה עם ציון, הוא הגיע מסביבה שונה וגדל בצורה שונה מהם. הם לימדו אותו איך להתנהג ואיך ללמוד ולאט לאט הוא התרגל והסתגל לסביבה החדשה, ללימודים ולמשפחה.

בשלב מסויים ציון בורח מהבית של משפחת שרוני לחוף של עכו. הוא פגש שם את בתיה, ילדה שהייתה בחוף עם אבא שלה וראתה את ציון לבד. היא דאגה לו והכינה לו אוכל ונשארה איתו כמה ימים בחוף. ציון ובתיה הפכו להיות חברים טובים.

אנחנו רואים את השינוי שהיה בציון, הוא נהיה יותר רגוע והשתפר בלימודים ונהיה חבר של ניר שבהתחלה הוא הציק לו מאוד.

הספר מסתיים כשצילה שרוני יולדת תינוק, ציון קצת התרגש אבל הוא לא כל כך ידע איך להתנהג כי זה לא היה באמת אח שלו. ציון נפרד מהיומן שלו ובמקום זה כותב מכתבים לבתיה.

אני חושב שהספר אל עצמי הוא ספר שצריך לקרוא אותו בגלל שהוא ספר מיוחד וחינוכי ומרחיב את הידע ואני חושב שהספר מתאים לילדים(בגילאי7+) וגם למבוגרים. הספר אל עצמי מספר על סביבה שאני לא מכיר אותה ובגלל זה עניין אותי לקרוא את הספר. אני סבור שגם מי שיקרא את הספר אל עצמי יתעניין מאוד בספר כמו שאני התעניינתי לקרוא אותו. הספר קצת עצוב בגלל שבתחלה ניר הבן של צילה שרוני לא כל כך אהב את ציון בגלל שציון היה ילד קצת שונה ממנו וציון לא כל כך אהב את המשפחת שרוני בגלל שהם משפחה מאוד שונה ממה שהוא מכיר למשל: נושא הנימוס, ציון לפני שהוא הגיע למשפחת שרוני הוא היה נער לא מנומס ואחרי כמה זמן שהוא גר עם משפחת שרוני הוא התחיל להיות מנומס וחברותי יותר.