יומן ההומור שלי – עדי ג. ק

פרק ראשון:

שמי עדי, אני אמא לארבע בנות כשהגדולה בת 12 והצעירה בת 9 חודשים ואני בשנת שבתון מבורכת מאוד.

גם השבוע היו בביתי שלל סיטואציות הומוריסטיות, למשל:

ביתי לני בת ה-6 הבטיחה לא לסייע (שוב!) לשן המתנדנדת לנשור, אז היא כתבה סיפור בשם :”השן שנפלה ללני”, שם סיפרה שחברותיה ביקשו ממנה להוציא את השן וככה היא בעצם דיווחה לי מה שקרה, כולל איורים מצחיקים. העיקרון שקדימה סיטואציה זו הוא הפחתת מתחים: ככל הנראה לני סברה שאכעס ששוב היא קידמה את פיית השיניים ועל ידי כך שיצרה ספרון מצחיק ועשיר, התפניתי לצחוק ולהיות גאה בה על הכתיבה והיצירתיות ולא לכעסי עליה.

כשטיילנו ביער לבנותיי המרכזיות, בנות ה-6 וה-7, נגמר הכוח מהר וכלל לא הספקתי להעביר את התינוקת שלי מהמנשא לעגלה, כי שתיהן חלקו את העגלה ונחו בה בשמחה מכוסות בשמיכה. העיקרון כאן היה הקשר ההדוק בין דמיון ליצירתיות: הצלחתי לראות את הצרכים של המרכזיות שלי ולא רק את של התינוקת וזה יצר אצלי את ההבנה שגם הן עדיין קטנת וזקוקות לעיטוף.

מילאתי את ארון החטיפים שלנו לראשונה מזה זמן רב בדברים טעימים לבנותיי, ולא רק במבה וקרקרים למיניהם. הבנות המרכזיות שלי פתחו אותו כמה פעמים בהתרגשות וקבעו מה יאכלו כל יום (הגבלה לדבר מה אחד בכל יום, כשהשאיפה שזה לא יהיה כל יום) וכיצד יחלקו ויוכלו לאכול בעצם שני טעמים בכל פעם. העיקרון כאן תרם לסביבת למידה אופטימלית: הבנות למדו יחד מה הן היו רוצות חלוק ונוצר ביניהן אמון לגבי המשך השבוע.

פרק שני:

סרטון למאגר ההומור:

הלך לי השזלונג / אודי כגן

פרק שלישי:

הבלון בעיניי מהווה את תמצית המשחק ואת נראותו בעיני אנשים. כמו שיש אנשים רבים שחושבים שבלון הוא נחמד בגיל צעיר אך ילדותי ומיותר בגילים מבוגרים, כך יש אנשים שמוצאים הנאה במשחק גם בגילים מבוגרים יותר. המנחה החזיקה לכל אורך הסרטון את הבלון על מנת להמחיש נקודה, בעיניי – המשחק הוא לגיטימי, הוא מספיק חזק כדי להחזיק את הנושא במהלך הסרטון כולו והוא מזכיר לנו שאפשר להסתכל עליו ככזה.

פרק רביעי:

בדיחה לפי שלב התפתחות

מתאים לגילים 10-14 שנים

בחורה שרה לאבא שלה: “אבא, חבר אמר לי לכתוב שיר עליך…”

פתאום האבא צועק: “יש לך חבר?!”

בשלב התפתחותי זה, הבדיחה משלבת את הניסיון והידע של הילדים (שיר של שלומי שבת) וכמו כן, היא מביעה כעס סמוי על העולם הנשלט על ידי מבוגרים ואף לועג להם.

פרק חמישי:

לאחר צפייה בסרטון שהרחיב על הפונקציות החברתיות השונות של ההומור, הבנתי שהפונקציה שמאפיינת אותי הינה פונקציית התקשורת. לרוב שאני משתמשת בהומור עם סביבתי, אני מעוניינת לשדר פתיחות לשיחה וכן קרבה לצד המקשיב. למשל, אם אעמוד עם מספר מורות במטבחון שבחדר המורים אוכל לצחוק על הציפייה הדרוכה אחר החלב. או למשל, אם אחד מילדי החינוך שלי יראה מצוברח וארצה לנסות לרתום אותו לשיחה ולשיתוף, אזרוק בדיחה על עצמי על מנת לפוגג את הלחץ ולהעביר לו את המסר “אני מאמינה שאתה מבין אותי”.

השבוע נתקלתי בסיטואציה הומוריסטית כשבעלי ניסה לצלם את כל המשפחה צילום עצמי. ישבנו בשולחן המטבח וכשהוא צילם לרוחב המצלמה כולנו נכנסנו בקלות. הבעיה התחילה כשביקשתי ממנו להסיט את המצלמה כך שיתקבל צילום לאורך, דבר שהיה כמעט בלתי אפשרי כי תפסנו מרחב גדול וידו אינה ארוכה מספיק. הניסיון שלו העלה צחוק גדול בקרב כולנו. הניסיון שלו גרם להגחכת הארוע וליצירת זהות חברתית בין כולנו.

https://drive.google.com/file/d/1S6LjYhzhcJfIGqf5P2ccIHHvy-9t2U9z/view?usp=sharing

פרק שישי:

משימה 10.2 כתיבה בנושא הומורפוביה: האמת שהרגשתי מצויין עם עצמי בזמן האזנתי לחלקו הראשון של הפודקאסט. אני מרבה להשתמש בהומור בכיתת החינוך שלי וכן בכיתות אחרות בהן אני מלמדת. השימוש בהומור גורם לאווירת הלמידה להיות קלילה ונעימה יותר, תורם לחיזוק הקשר שלי עם התלמידים, הם מרגישים שאני מקשיבה להם כשאני צוחקת איתם לא פעם על דברים שהם אומרים ואני יכולה לומר די בוודאות שהשימוש שלי בהומור לא גורם לילדים לחוש שאני לא סמכותית, או לניצול לרעה של זמן השיעור. אין ספק שעל מנת להשתמש בהומור עם הילדים אני צריכה להכירם היטב ככיתה וכן להמשיך לשלבו יד ביד עם התכנים שאני מלמדת, ולא במקום. אני חושבת שהסיבה לכך שההומור הוא חלק משיעוריי כמעט תמיד, באיזו שהיא דרך, היא שאני מאוד נהנית ללמד ומאוד נהנית לצחוק (גם בבית שלנו אנו צוחקים הרבה, הוא מאופיין לעיתים קרובות בהרבה רעש בשל כך). אני יודעת שבעיות משמעת אינן מנת חלקי כמעט בכלל, כי בין היתר, העובדה שאני משתמשת בהומור עם הילדים גורמת להם לחוש שמקשיבים להם, שרואים אותם ואת צרכיהם ולכן אין הרבה צורך להתנגד. בנוסף לכך, אני באמת מאוד אוהבת את הילדים שאני מלמדת והאכפתיות שלי אליהם באה בטבעיות. לגבי ילדים שקשה לי עימם יותר, מאז ומעולם הם היו הסמן שלי להתאמץ יותר וכמובן לא להראות להם בשום דרך שאני חשה אליהם פחות קרבה.

תוכלו למשל להתייחס לנקודות כמו (המלצה בלבד):

• האם זיהיתם בעצמכם חלק מהחסמים להשתמש בהומור? אילו?
• מהם לדעתכם הפחדים המנהלים אתכם?
• האם ניסיתם בעבר לשלב הומור ונתקלתם בקושי כמו לעג, או בעיות משמעת?
• אם בזמן האזנה אמרתם לעצמכם:
  “שטויות, אינני מפחד להשתמש בהומור, וגם לא זיהיתי הומורפוביה בסביבת העבודה שלי”,
  נסו לחשוב: מדוע זה כך? מה בכם ובסביבתכם מאפשר אווירה של הנאה והומור בלמידה? נרצה ללמוד מכם בהמשך.

ולסיום חישבו וכיתבו:

• כיצד לדעתכם אתם יכולים להשפיע באופן אישי על אנרגיית ההומור בבית הספר או בסביבתכם?

פרק שביעי:

משימה 11.3 – הומור בטוח (הסרטון לא מופיע, 8.5.23):

ניתן לומר שלרוב אני נצמדת להומור בטוח, אני לא אתבדח על כך דבר ולא בטוח שאם מישהו יתבדח על משהו שהוא חריג אך מסכימה איתו – שאשתף פעולה. הומור בטוח מבחינתי הוא הומור שהאדם שמשתמש בו יודע בוודאות ששמו לא יפגע בעקבות שימוש זה, וכן הוא יצחק רק אם אנשים נוספים יצחקו מאותו ההומור.

לעיתים קרובות לא נוח לי לצחוק מהומור שאני מחשיבה כמאוד נמוך, דבר שהייתי רוצה לשנות כי לעיתים קרובות מדובר ביצירת מכנה משותף עם אנשים נוספים וזה בהחלט יכול לתרום לתחושת שייכות חברתית בבית הספר.

אני חושבת שדבר שיכול לעזור לי לצאת מאזור הנוחות הוא ראשית העלאת הבטחון שלי בעצמי מול אנשים אחרים, כך שלא אחשוש להביע את עצמי באמצעות הומור שאינו קונצנזוס, מול אנשים אחרים.

פרק שמיני:

11.5 – תוצאות שאלון ההומור:

הומור חברתי – 46

הומור לשיפור עצמי – 36

הומור אגרסיבי – 10

הומור של זלזול עצמי – 19

אני מופתע מתוצאותיי בשני סוגי ההומור האחרונים, לא חשבתי כלל שיש לי הומור אגרסיבי (אמנם מעט, אבל קיים) וכן לא שיערתי לעצמי שיש בי צד שמזלזל בעצמו מול אחרים על מנת לשעשע. אבחן את עצמי היטב בשבועות הקרובים ואשתדל להכחיד לחלוטין סוג הומור זה באינטראקציות, אני כלל לא מסכימה עם הרעיון של להוריד אחרים / את עצמי לצורך השעשוע והשליטה.

רשות – סוג ההומור האהוב עליי הוא הומור ורבאלי. למשל, דברים מצחיקים שהבנות שלי אומרות לפעמים, או סיטואציות בהן אנחנו “מדובבים” את אלכס הקטנה שלי, בת השנה, או את הכלב שלי.