המושב שלי

  מגישה: רותם שרעף ואדר חלסצי

כיתה: ד’5 וד2

בית ספר: בני עטרות

מקום גאוגרפי

בְּנֵי עֲטָרוֹת הוא מושב באזור המרכז ליד העיר יהוד-מונוסון ונמל התעופה בן גוריון. המושב שייך למועצה אזורית חבל מודיעין.

מועצה האזורית חבל מודיעין

חבל מודיעין, נקרא על שם היישוב הקדום מודיעים מתקופת החשמונאים – התקופה הביזנטית – אשר נגזר ממנהג הימים, להודיע במשואה לישובי השפלה ומישור החוף על קידוש החודש. החבל משתרע על פני שטח של כ-106,000 דונם במיקום כלכלי – אסטרטגי במרכז הארץ, בשל מיקומו בצומת דרכים ראשית: בסמוך לנמל התעופה הבינ”ל בן-גוריון, בין הכביש המהיר תל-אביב – ירושלים (כביש 1), כביש חוצה ישראל (כביש 6) וכבישים 443 ו-444. המועצה האזורית חבל מודיעין גובלת בצפון בשוהם ובמועצה האזורית דרום השרון, במזרח במועצה האזורית מטה בנימין, בדרום במועצה האזורית גזר, במודיעין ובמכבים-רעות ובמערב במועצה האזורית דרום השרון, במועצה האזורית עמק לוד ובלוד (שיוך מוניציפלי – מחוז מרכז ונפות פתח-תקווה ורמלה).

שטחי המועצה מאופיינים בריבוי שטחים ירוקים, הכוללים שטחי יער – בחלקה המזרחי ושטחי עיבוד חקלאי – בחלקה המערבי, היוצרים חייצים ירוקים בתוך הישובים וביניהם. שטחים אלה הינם בעלי איכויות נופיות, אקולוגיות, טבעיות ומורשת, הממוקמים על שני האקוויפרים החשובים בישראל: אקוויפר ההר ואקוויפר החוף. מבחינת ערכי החי והצומח חלקה המזרחי של המועצה, ממזרח לכביש 444 וכביש 6, בעל רגישות גבוהה יותר לפיתוח לעומת חלקה המערבי.

רוב ישובי המועצה, במיוחד המושבים, הוקמו בשנות ה-50, זמן מה אחרי קום המדינה, ע”י הסוכנות היהודית ובתקציבים ממשלתיים ושימשו כמקום מגורים, תעסוקה וחברה. המועצה הוקמה בשנת 1950 והיא מונה כיום כ- 19,500 תושבים המתגוררים ב- 22 מושבים, קיבוץ אחד ויישוב קהילתי אחד, מאחיסמך – בדרום, עד נחלים – בצפון ולפיד – במזרח. ההתיישבות בחבל מודיעין שזורה בתוך מערך השטחים הירוקים המשווה לה את אופיה וצביונה הכפרי.

המועצה מהווה חלק מהטבעת העוטפת את מטרופולין תל-אביב, ממוקמת בצמידות לנתב”ג, ומתפקדת כחלק ממערך אזורי בין גושים אורבניים הולכים וגדלים : “גוש דן” ממערב ו- “גוש מודיעין” ממזרח. בנוסף, הוקמו בשטח המועצה, מסדרונות תשתיות ארציות: כבישים, מסילות ברזל, קווי מים, חשמל, גז ועוד.

מועצה אזורית הינה צורת שלטון מקומי המאגדת, לכל הפחות מבחינה מוניציפלית, מספר יישובים כפריים באזור גיאוגרפי מסויים. לרוב, למועצה אזורית זהות, תרבות ויסודות כלכליים משותפים במידה זו או אחרת, מעבר להגדרה המוניציפלית. מבחינה גאוגרפית, שטחה של מועצה אזורית הינו רחב ביותר ביחס לאוכלוסייתה, וזאת בשל ההתיישבות הכפרית והוא אינו תואם בהכרח תנאי טבע ונוף. במקרים רבים שטח המועצה האזורית מקיף “מובלעות” עירוניות להן הגדרה מוניציפלית נפרדת, ואינן באחריות המועצה האזורית.

סמל המועצה : סמל המועצה הוא מורכב מלפיד באמצע עלה זית בצד ימין ועלה תאנה בצד שמאל ובנוסף שדות והרים מסביב.

הלפיד מסמל את נס המרד שנשאו המכבים  בני משפחת מתתיהו הכהן ממודיעין ,במרד נגד היוונים.

הלפיד מסמל היום את נס ההתיישבות לאחר קום המדינה.

 הזית והתאנה הם מינים משבעת המינים שהתברכה ארץ ישראל.  במקורות כתוב: ,איש תחת גפנו ותחת תאנתו”(מיכה,ד’)- סמל לשלום ושלווה.

ההיסטוריה של בני עטרות

בנֵי עֲטָרוֹת הוא מושב באזור המרכז ליד העיר יהוד-מונוסון ונמל התעופה בן גוריון המושב שייך למועצה אזורית חבל מודיעין.

היישוב הוקם בשנת 1948 על ידי פליטי מלחמת העצמאות מהיישובים עטרות (מצפון לירושלים), נחלים (בגליל העליון) ובארות יצחק (בנגב). במרץ 1949, לאחר מספר חודשי המתנה ביהוד, הגיעו שתיים עשרה משפחות יוצאי שאר ישוב מהגליל העליון. משפחות אלו הסכימו להתפנות משאר ישוב רק לאחר שהגיע גרעין חדש להתיישב במקום והובטח לעוזבים שיעברו למושב אחר כקבוצה מלוכדת.

בני עטרות הוקם על שטחי מושבת הטמפלרים וילהלמה, אשר פונתה מתושביה הגרמנים בידי כוחות המנדט הבריטי (אנשי התנועה הטמפלרית הוגלו ברובם לאוסטרליה בגלל דעותיהם הפרו-נאציות). אנשי נחלים ובארות יצחק עזבו ובנו להם יישובים חדשים ובמקום נשארו מפוני עטרות, שקראו למקום בשם יישובם שניטש.

באוגוסט 2007 קיבלו כ-70 משפחות המושב צו פינוי מבתיהם עקב חריגות רעש מנמל התעופה בן גוריון הסמוך. ליישוב יש בית ספר בשם היישוב-בית ספר בני עטרות.

:מקומות תעסוקה במושב

  מרפאה-השייכת לקופת החולים הכללית

:מקומות תעסוקה במושב

יקב וילהלמה

פינת חמד שלנו

 .ברכת השחייה היא המקום האהוב עלינו.

בגלל ששם יש הרבה מאוד דברים למשל הברכה פינג פונג הוקי אוויר טרמפולינות מתנפחים קיוסק מסלול באגי ועוד…

הברכה מציעה מגוון פעילויות לכל הגילאים.

 חוגים בבני עטרות

בבני עטרות יש חוג התעמלות קרקע, היפ-הופ, מודרני,וקלאסי

חוגי בית ספר

חוגי בית ספר:קרמיקה נגינה מבוכים ודרכונים ועוד…

ההרחבה במושב

אני- רותם, גרה בהרחבת בני עטרות והקימו את ההרחבה כדי להגדיל את מספר התושבים במושב.

הקימו את ההרחבה בתחילת שנות 2000.

 אני אדר גרה  במושב עצמו.

חגים במושב

ביום העצמאות: כולנו חוגגים בגן שעשועים עם קריוקי וריקודים.

בחג השבועות: אנו מכינים עגלות בכל מני נושאים וכל שיכבה נוסעת עליה.

ל”ג בעומר: בתחילת המושב יש שטח שבו כל כיתה שיכבה מקימה מדורה שסביבה אנו מדברים, וזורקים למדורה תפוחי אדמה.

כמו כן מציינים את יום השואה והגבורה בטקס שעורכים בני הנוער וטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, בו שותפים הילדים- בהכנת זרים, נוער ומבוגרים על התוכן.

ראיונות:

ראיון עם תושב חדש

:ורד שרעף

מתי הגעת למושב? 

לפני 5 שנים

. מה הסיבות לבחירתך לעבור למושב ולא לעיר/קיבוץ/כפר ?

כי במושב יש הרבה יותר שקט

 מה היו הסיבות לבחירתך לעבור למושב שלנו ?

(הסיבות שבגללן עברתי למושה הם שהמושב הזה הרבה יותר קרוב למקום המגורים הקודם שלנו (אור יהודה

מה ומי היו הגורמים שסייעו לך כשהגעת למושב ?

קבלת הפנים החמה של השכנים

מה הקשיים שאת מתמודדת איתם במושב ובאיזה אופן ?

להתרגל לאווירה של המושב לרכוש חברים .

במה את עוסקת ?

מורה לספורט

מה את אוהבת במושב ?מה היית רוצה לשפר או לשנות במושב ?

את הרוגע שקט שלווה ואינטימיות, ואת יחס אנשי המושב אחד כלפי השני.

הייתי רוצה לשפר את את

…ועד כאן הראיון נעבור עלייך גל

.

ראיון עם גל

אני נולדתי במושב שסבי וסבתי היו בין מקימיו ואימי גדלה בו.

המושב היה קטן ומטופח.

לא היו מדרכות והכבישים היו רעועים . אמצעי התחבורה היו סוס ועגלה ולמעטים היו מכוניות.

כשמישהו רצה לנסוע נאלץ לצאת לכביש הראשי ולחכות לאוטובוס שהיגיע פעם ב-4 שעות.

יולדת שהייתה צריכה לנסוע לבית חולים בלילה הייתה ביקשה מאחד האנשים שהיו להם מכוניות.

אמצעי תקשורת כמעט ולא היו. במזכירות המושב היה טלפון אחד ומי שהיה צריך להתקשר באופן דחוף היה הולך לשם.

רוב התקשורת עברה על ידי חליפת מכתבים.

רוב אנשי המושב עבדו בחקלאות ושיווקו את התוצרת במרוכז לתנובה.

ענפי החקלאות היו: רפתות,לולים,מטעי פרות ושדות ירקות.

בין חברי המושב הייתה ערבות הדדית ועזרה ללא תנאים. במלחמת יום הכיפורים כשהגברים התגייסו למלחמה התגייסנו הילדים והנוער לעבוד במשקים ברפת בלול ובמטעים היינו מאוד גאים בעצמנו על שלקחנו אחריות.

מוסדות הציבור במושב היו : מחלבה,מחסן ביצים,מזכירות,דואר,צרכנייה,מרפאה , הספרייה שנבנתה ב- 1970 וברכת השחייה שנבנתה ב- 1978.(בשנה הראשונה המבוגרים יוצאי הישוב עטרות, שלא ידעו לשחות למדו שחייה. ואנו הילדים בנו להציץ ולצחוק על שהם לומדים לשחות עם מצופים כמו ילדים קטנים)

מה השתנה במושב במהלך השנים: נוספה הרחבה,הישוב גדל. הלכה ופחתה עבודת האדמה ועבודות מחוץ למושב הפכו להיות פופולריות יותר.

 מערכת הכבישים שופרה, נבנו מדרכות, מכוניות רבות עומדות לצידי הבתים והנסיעה בכביש הופכת להיות סואנת.

ילדי המושב לומדים בבית הספר האזורי במושב, ולאחר מכן עוברים לשוהם לחטיבה ולתיכון בשוהם או ביהוד.

אמצעי התקשורת: לכל אחד יש טלפון נייד וטלפון קווי, אינטרנט ועוד.

אירועים חברתיים: מציינים את סוף החופש הגדול, פורים, שבועות. מציינים את יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

הקשר בין המשפחות הפך להיות קשר רופף יותר. פחות ופחות הולכים אחד לשני.

רפלקציה

אנו מאוד נהנו מהעבודה ולמדנו הרבה דברים על המושב למשל על איך נהנו שם(שהם צחקו על המבוגרים שלמדו לשחות)

מתי הוקם כל דבר.

בקיצור למדנו הרבה ונהנו המון וממש חווינו את העבודה.

סוף!