טיוטה

נו כבר ישנוניות “צרחתי”. אתן תאחרו לבית הספר, סאני, אמה, לילי קמו כבר!!

טוב אני כבר קמה “לחשה אמה” וסאני כבר עמדה על הרגלים, לילי מה איתך את שוב לא מרגישה טוב? “שאלתי”, “כן” ענתה לי לילי ונשארה המיטה. אני כבר יודעת שלילי לא הולכת לבית הספר בגלל שמציקים לה… טוב סאני ואמה בואו אנחנו מאחרות “קראתי” ואחר כך נשקתי ללילי על הלחי ואמרתי לה שעוד מעט אחזור, אני לא אוהבת להשאיר אותה לבד… בדרך לאוטו ראיתי משהו מוזר מאוד אבן חן נוצצת וכמובן שלקחתי אותה כי היא נראתה לי ממש חשודה ואני חובבת הרפתקאות.. נכנסנו לאוטו אני, סאני ואמה ונסענו לתיכון ( כולנו בתיכון זאת אומרת כמעט כולנו, אני ב י”ב, אמה ב י”א וסאני בכיתה ט ) נפרדנו במסדרון, כל אחת הלכה לכיתה שלה, אבל בדרך עוד הפעם ראיתי את האבן חן הנוצצת הזאת, מוזר מאוד “קראתי” והמשכתי לכיתה שלי. אוף איזה באסה זה שיעור במתמטיקה בבוקר, “קיטרתי” לחברה שלי קייטי, אני מסכימה איתך, היא “קראה”. החלטתי ללכת באמצע הלימודים חזרה הביתה, ללילי אבל שהגעתי היא לא הייתה שם.. אוי שיט ” נלחצתי” לא ההיתי צריכה להשאיר אותה לבד ” התחרטתי”, ופתאום ראיתי על ידית הדלת חתיכה מחולצה בצבע תכלת דהוי ופתאום נזכרתי למי היא שייכת , וויליאם

“צרחתי” ורצתי חזרה לבית הספר, לכיתה שלי אבל בדרך שוב ראיתי את אבן החן הנוצצת, אני לא מבינה למה הן צצות בכל פינה , חשבתי והמשכתי בדרכי לבית הספר וכשהגעתי וויליאם לא היה שם, ידעתי, ” אמרתי בקול ” ופתאום נזכרתי שהשעה היא אחת ושאמה וסאני סיימו את יום הלימודים ושתיהן מחכות לי בחצר התיכון. לא יכולתי לספר להן שלילי נחטפה אז אמרתי להן שלילי הלכה לישון אצל חברה וישר אמה אמרה בקול לחוץ מאוד ” ללילי אין חברות “, ומיד התחלתי לחשוב על תירוץ אחר אבל זה כבר לא עזר, סיפרתי להן את האמת.

“אני לא מאמינה לך ” אמרה סאני” וישר עניתי לה שאין סיבה שאשקר לה והיא התחרטה. צריך לחשוב מה עושים, ” אמרה אמה “

וכולנו הסכמנו איתה. למחרת בבוקר הסכמנו שלא הולכים לבית הספר ושנשאר בבית למצוא תוכנית וכמובן את וויליאם.

“אני יודעת” , צרחה אמה וישר אני וסאני קפצנו ממקומנו והקשבנו לרעיון, “נייט יש

יש לך דף קשר של הכיתה שלך, הרי בטוח שוויליאם נמצא שם וכך נוכל לברר איפה הוא גר”, אמרה אמה בהתלהבות,

“צודקת, זה רעיון נהדר” , אמרתי וישר התרוממתי כדי לקחת את דף הקשר. “יש לנו את זה” אמרתי עם חיוך ערמומי, רק רגע, אמרתי לא רשומה כתובת מתחת לשם שלו, משהו מוזר כאן. למחרת בבוקר

שוב לא הלכנו לבית הספר ההינו עסוקות בלמצוא תכונית חדשה

בשביל להחזיר את לילי, מי יודע מה עובר עליה, חשבתי לעצמי, ופתאום ראיתי שנית את אבן החן המוזרה הזאת  , ‘אולי יש להן קשר לחטיפה של לילי” טעיתי לעצמי.

“כה ימים שלילי חטופה ושלושתנו חושבות על תכונית” קראתי לעבר אמה וסאני, ” את צודקת , קראה אמה אנחנו לא יכולות

סתם לשבת ולחשוב בזמן שלילי חטופה” ומיד נפלה אבן חן מיידה של אמה , אבן החן שגם אני קיבלתי , ” רק רגע אני רוצה להבין ” , קראתי, אתן גם קיבלתן את  שלוש אבני החן המוזרות האלה” ומיד הוצאתי

את אבני החן שאני קיבלתי מהתיק שלי. ” אולי זה סימן ” קראה סאני

אולי זה שער סודי שפותח דלת ליקום מקביל” ” את צוחקת, נכון ” צחקקתי והסתכלתי על סאני, שנייה אחר כך האבנים הנוצצות נדבקו אחת אל השנייה ופתחו שער לעולם מקביל, ” צדקתי ” קראה סאני וקרצה אליי עם חיוך על פניה, “רגע” צרחה אמה עד שאפילו השכנים שמעו את הצרחה שלה ” יכול להיות שזאת מלכודת” “ויכול להיות שהשער הזה יוביל אל לילי” אמרתי וישר אמה שינתה את דעתה וישר שלושתנו קפצנו אל תוך השער הסגלגל הבוהק שהופיע לפנינו.

” איזה יפה פה” קראה אמה עם פה פתוח מרוב תדהמה ” נכון, קראתי, אבל צריך לחזור לעינינו “. אחרי תשע שעות שהתהלכנו ביער המסתורי הזה הופיע לפנינו כפר קטן ובכניסה אליו היה רשום על שלט חום כהה עקום ” כפר שיפרוטה ” ובאותיות הקטנות ” בשלטון מלך שיפרוטה” .

” וואו”, קראה אמה. “מה זה המקום הזה” השלמתי אותה עם פה פעור ופרצוף מופתע. היו שם אלפי שדונים עם גב כפוף ופרצוף די מכוער עם אף ענקי ויבלת , יבלת ענקית על האף. ” מה זה השלט המוזר הזה”, קראה סאני. אל השלט היו מצוירים אבני חן, כאלה

” וואו”, קראה אמה. “מה זה המקום הזה” השלמתי אותה עם פה פעור ופרצוף מופתע. היו שם אלפי שדונים עם גב כפוף ופרצוף די מכוער עם אף ענקי ויבלת , יבלת ענקית על האף. ” מה זה השלט המוזר הזה”, קראה סאני. אל השלט היו מצוירים אבני חן, כאלה