מכתב לעצמי

על עצמי אני חושב: שאני אדם חכם מאוד ושיש לי המון ידע ושאני רוכש מיום ליום כישורים חברתיים ושיש בי יכולת להתעלות מהמצופה עליי

אני מביט על עצמי: בתור ילד שצריך לסדר לעצמו את סדר היום שלו ולארגן את חיו

בצורה בריא יותר ולהרגיש יותר טוב מיום ליום

הייתי רוצה להיות: אדם יותר פתוח לאנשים ופחות ביישן ויותר לדבר את דעתי ולעמוד על שלי כל הזמן הייתי גם רוצה להצליח קצת בלימודים יותר

שינוי הוא אפשרי

לפני כמה שנים שעוד הייתי ביסודי המורים לספורט נכנסו לכיתתי והצהירו הצהרה. “תחרות ארצית בריצה מתקיימת עוד כמה חודשים מי שמעוניין שירים יד” .שקלתי את זה בעוד 20 ילדים מרימים ידיים ואז התחרטתי כי לא חשבתי שאצליח ,לא הייתי ילד הכי ספורטיבי סיפרתי לאבי על כך שהגעתי הביתה והוא לא הפסיק לדרבן אותי כן ללכת לזה וכמו כן הלכתי לאימונים .

הם היו מטעם בית הספר כך שהיה נוח להתאמן והיה לי נורא בהתחלה הייתי נופל  מלא ומתאכזב כל יום מחדש עד שאבא שלי הפסיק לדחוף אותי על זה מפה לשם הייתי הכי מהיר בקבוצה שלי ובקבוצת הגיל שלי באימונים הייתי מגיע מהר יותר, נחוש יותר ועם מלא תושייה

קצת אחרי הגיע יום התחרות כולי נרגש ומתלהב המאמנים והמורים הכינו אותי למקצה שלי ואז הבנתי שאבא שלי צדק ושאני יכול התחלתי לרוץ והשתתפתי גם בקפיצה לגובה והיה מדהים … בהחלט לא ניצחתי אבל הגעתי מקום 4 בארץ מתוך 250+ ילדים הרגשתי כבוד והבאתי גאווה והבנתי שסך הכל יכולתי רק הייתי צריך להיות נחוש הצלחתי להשיג את מטרתי בעיני ניצחתי .